שכלול היכולת - הלכה ומעשה (Improving Ability – Theory and Practice) [1 ed.] [PDF]

Citation preview

‫·‪,‬‬



‫·;‪~.~--‬‬



‫"·‬



‫‪.......‬‬ ‫;‪~..‬‬



‫'יי‪.‬‬



‫משה פלדנקרייז‬



‫‪/‬‬



‫שכלול היכולת‬ ‫הלכה ומעשה‬



M. FELDENKRAIS IMPROVING ABILITY -



THEORY AND PRACTICE_



‫נ‪ l‬שה פלדגקרייז‬



‫שכלול היכולת‬ ‫הלכה ומעשה‬



‫‪'1‬ר‪- 41‬‬



‫‪ v‬ו‪.‬‬ ‫‪.•~•.........‬‬ ‫•·‬ ‫‪\.‬‬



‫··י'·•‬



‫~‬ ‫‪1JJ‬‬ ‫פלדנקרייז‬



‫מכון‬



‫תל·אביב‬



‫‪1967‬‬ ‫הוצאת‬



‫אל"ף‬



‫בע''מ‬



‫כל הזכויות שמורות‬ ‫ פלדנקרייז‬.‫למחבר ד''ר מ‬



@



No reproduction in any form of this book, in whole or in parts (except for brief quotations in critica1 artic!es or reviews), may be made without written authorization from the author.



‫ל מ ד נ י‬



‫ד ל י ה‬



:



‫עריכה‬



‫';"מ‬ .. '



o,,:tli‫ו‬,



'•



•612003 .‫ טל‬,‫אביב‬-‫ תל‬49 ‫ רה' נחמני‬.‫הוצאת ספרים בע"מ‬



A L E F P U B L I S H E R S L T D. 49, Nachmani St., Tel-Aviv, Tel :. 612003



-



‫אל"ף‬



‫ה ת רכי‬



‫חלק‬



‫נשמע‬



‫א'‬



‫ונעשה‬



‫מ בוא‬



‫דמות‬



‫‪11‬‬ ‫‪19‬‬



‫עצמנו‬



‫שלבים בהתפתחות‬



‫‪35‬‬



‫במה להתחיל ומדוע‬



‫‪41‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪61‬‬



‫המבנה וסגולות פעילותו‬ ‫ל אן ?‬



‫חלק‬ ‫נעשה‬



‫שנים‪-‬עשר‬



‫ב'‬



‫ונשמע‬



‫שעורים‬



‫מעשיים‬



‫הוראות כלליות‬ ‫הוראות‬



‫‪71‬‬ ‫‪77‬‬



‫מעשיות‬



‫השעורים‪:‬‬



‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.‬ד‬



‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.12‬‬



‫מהי יציבה טובה‬



‫מהי פעולה טובה‬



‫הכרת מספר תכונות יסודיות של התנועה ‪.‬‬ ‫הבחנה באברי הנשימה ובתפקידיהם ‪.‬‬ ‫תיאום השרירים הכופפים והזוקפים ‪.‬‬ ‫הבחנה בתנועות האגן באמצעות שעון מדומה‬



‫‪.‬‬



‫השפעת מצב הראש על מצב שרירי הגוף ‪,‬‬ ‫אמצעים להשלמת דמות עצמנו ‪.‬‬ ‫הכרת היחסים המרחביים ‪ -‬אמצעי לתיאום הפעולה‬ ‫תנועת העיניים מארגנת את תנועת הגוף •‬ ‫ידיעת החלקים הבלתי מודעים בעזרת המודעים‬ ‫מחשבה ונשימה‬



‫סוף דבר‬



‫·‬



‫‪83‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪159‬‬ ‫‪169‬‬ ‫‪181‬‬ ‫‪:189‬‬



‫‪201‬‬ ‫‪211‬‬ ‫‪221‬‬



----



--



--



‫חלק‬



‫ב'‬



‫של‬



‫הספר‬



‫נכתב‬



‫בצורה‬



‫המאפשרת‬



‫לקראו ולהתחיל בעבודה מעשית לפני קריאת‬ ‫חלק ‪'.‬א אך מוטב לקרוא את‬



‫הספר כסדרו‪.‬‬



‫קריאה זו תרחיב את אופקו של הקורא להבנה‬



‫עמוקה‬



‫יותר‬



‫של‬



‫האימון בהם יהיה‬



‫השעורים‬ ‫יעיל יותר‪.‬‬



‫המעשיים‬



‫ואף‬



‫חלק א·‬



‫נשמע ונעשה‬



‫נו בן א‬



‫אנו פועלים לפי הדמות של עצמנו‪ .‬אני אוכ·ל‪ ,‬הולן‪ ,‬מדבר‪,‬‬ ‫חושב‪ ,‬מסתכל‪ ,‬אוהב ונו'‬



‫‪-‬‬



‫כפי שאגי חש שהנני עושה פעולות‬



‫אלו‪ .‬דמות זו של עצמנו באה לנו בחלקה מן התורשה‪ ,‬בחלקה מן‬ ‫החינוך ובחלקה מן‬



‫החינוך‪-‬העצמי‪.‬‬



‫החלק התורשתי הוא החלק הקובע בעיקר‪ .‬האיכות הביולוגית‪,‬‬ ‫הצורה והכושר של מעדנת‪-‬העצבים‪,‬‬ ‫הבלוטות‪ ,‬העוד‪ ,‬החושים‬



‫‪-‬‬



‫השל‪,‬ד‬



‫השרידים‪,‬‬



‫הרקמות‪,‬‬



‫נקבעים בתורשה לפני היווצרותה של‬



‫דמות עצמית כלשהי‪ .‬הדמות מתהווה והולכת במקביל לגידול הפיזי‪.‬‬ ‫דמות‪-‬עצמנו היא ההתגבשות של אופן ההגנה והפעולה תוך בסיון‬



‫החיים שאנו רוכשים לנו‪.‬‬ ‫החינוך קובע את שפתנו וכבד בכן יוצר בנו צורות‬



‫ש·ל תפיסה והגבה המשות‪.‬פות לחברה מסוימת‪ .‬תפיסה‬ ‫זו תהיינה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שונות משל אנשים שנולדו בחברה‬



‫מיוחדות‬



‫זו והגבה‬



‫אחרת‪; .‬‬



‫איו‬



‫הן קניינו של האדם כבן המין האנושי‪ ,‬אלא קניינו של פרט זה או‬ ‫אחד ואינן יכולות להיות כלל‪-‬אנושיות‪.‬‬ ‫החינוך קובע במידה דנה את כיוונו של החינוך‪-‬העצמי‪ ,‬שנן‬



‫החינוך‪-‬העצמי הוא החלק הפעיל ביותר של החינוך ופעיל יותר‬ ‫מכל מה‬



‫שבא לנו בתורשה‪ .‬פעילותו‬



‫באופן ספיגת החינון שניתן לנו‬



‫‪-‬‬



‫של החינוך‪-‬העצמי ניכרת‬



‫בדידת החלקים שאנו מסוגלים‬



‫לקלטם והימנעות מאלה שאין ביכולתנו לעכלם‪ .‬החינוך והחינוך‪-‬‬



‫‪11‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫העצמי משמשים בערבוביה‪ .‬בשבועות הראשונים של חיינו החינוך‬ ‫הוא בעיקרו השפעת הסביבה‬



‫הוא‬



‫עלינו והחינוך·העצמי‬



‫חלקו פעוט‬



‫‪1‬‬



‫מתבטא רק בסירוב או בהתנגדות לדברים שאיד ביכולתנו‬



‫לקבלם‬



‫באופן אורגני‪,‬‬



‫ככל שהאורגניזם‬



‫כלומר‪ ,‬דברים הזרים לתכונות‬



‫מתיצב וגדל‪,‬‬



‫תורשתנו‪.‬‬



‫גדל גם חלקו של החינוך·‬



‫העצמי‪ .‬הילד מפתח בהדרגה תכונות אישיות שלו‪ ,‬הנעשות ברורות‬ ‫יותר‬



‫ויותר ‪:‬‬



‫הוא בורר יותר וסולד מדברים ומפעולות שאינם לפי‬



‫רוחו‪ .‬אין הוא מוכן עוד לקבל את החינוך הנכפה עליו‪ .‬ביד שני‬ ‫הקטבים הללו‬



‫‪-‬‬



‫החינוך הכפוי והתכונות‬



‫האישיות‬



‫‪-‬‬



‫נוצרת‬



‫הדמות·העצמית הפונקציונלית‪ ,‬שלפיה אנו מתנהגים‪ ,‬פועלים וחיים‪.‬‬



‫משלושת הגורמים הפעילים בעיצוב דמות·עצמנו‪ ,‬רק החינוך·‬ ‫העצמי‬



‫נתון במידת‬



‫מה‬



‫בידינו‪.‬‬



‫התורשה‬



‫באה לנו בעל·כרחנו‪,‬‬



‫החינוך כפוי עלינו וגם החינוך·העצמי‪ ,‬בשנים הראשונות‪ ,‬אינו נתון‬



‫כולו‬



‫בידינו ‪:‬‬



‫הוא מותנה בכוחם היחסי של התורשה ושל החינוך‬



‫‪-‬‬



‫כלומר‪ ,‬בתכונות האישיות ובכושר פעילות המערכת רכן בחומרתו‬



‫ובקשיחותו של החינוך‪ .‬התורשה עושה כל אחד מאתנו אינדיבידיאום‬ ‫מיוחד במינו‪ ,‬שונה מכל האחרים במבנה‪ ,‬בצורה ובפעולה‪ .‬החינוך‬



‫עושה כל אחד מאתנו לחבר בחברה מסוימת ושואף שיהיה דומה‬ ‫לכל חבר אחר באותה חברה‪ .‬הוא מלביש אותנו ועל·ידי כך מנסה‬



‫להשוות את צורת הופעתנו לזו של האחרים‪ .‬הוא נותן לנו שפה‬ ‫ומשווה את ביטויינו לזה של האחרים‪ .‬הוא מקנה לנו ערכים של‬



‫התנהגות ודואג לכך שגם החינוך·העצמי שלנו יהיה בכיוון הרצוי‪,‬‬ ‫זאת אומרת שנהיה‪ ,‬מרצוננו‪ ,‬כמו האחרים או כמו כולם‪ .‬על·ידי‬



‫הקניית ערכים מוסריים רצויים מגיעים‬ ‫בידואלי של‬ ‫מכאן‬



‫להפחתת הגיוון האיברי·‬



‫החינוך·העצמי‪.‬‬



‫שגם‬



‫החינוך·העצמי‪,‬‬



‫בפעולה וממשיר את פרטיות‬



‫שהוא‬



‫הגורם‬



‫התורשה גם לתחום‬



‫לאינדיבידואליות‬ ‫הפעולה‪ ,‬מכוון‬



‫במידה רבה להשוות את התנהגותנו לזו של האחרים‪ .‬חסרונו הגדול‬



‫‪12‬‬



‫מ בוא‬



‫ביותר של החינוך כפי שהוא מקובל נימינו‪ ,‬הוא נכך שהוא נבנה‬



‫על יסודות של חינוך קדום שמטרותיו לא היו מודעות וברורות‪.‬‬ ‫מגרעת זו יש גם תועלת‬



‫בצדה ‪:‬‬



‫מאחר שאיד לחינוך מטרה ברורה‬ ‫החינוך‬



‫חוץ מאשר לעצב חברים שאינם יוצאי‪-‬דופן בחברה‪ ,‬איד‬



‫מצליח תמיד לדכא לגמרי את החינוך‪-‬העצמי‪ .‬מכל מקום‪,‬‬



‫הרוב‬



‫מושפע משיטות החינוך המשתפרות והולכות והתוצאה היא שבכל‬



‫האומות המתקדמות גדל והולך הדמיון נין הדעות‪ ,‬ההופעה והשאי‪-‬‬



‫פות של כל איש ואיש‪.‬‬ ‫והשאיפה‬



‫והתקשורת‬



‫ההתפתחות הטכנית של‬



‫הפוליטית‬



‫לשוויון‬



‫תורמות‬



‫אמצעי‬



‫הקשר‬



‫הן‬



‫במידה‬



‫אף‬



‫ניכרת לדמיון זה‪ ,‬הגדל והולך‪.‬‬ ‫הידע בתחומי החינוך והפסיכולוגיה‬



‫והטכניקות שלהם‪ ,‬מאפ‪-‬‬



‫שרים כנר היום לפרופיסור ב‪ .‬פ‪:t .‬יקינר לברור את האמצעים‬ ‫לעיצובם‬



‫"מרוצים‪ ,‬נעלי כושר‪ ,‬מחונכים‪ ,‬מאושרים‬



‫אנשים‬



‫של‬



‫ויצרניים"‪ .‬זוהי‪ ,‬למעשה גם שאיפתו של החינוך‪ ,‬אף כי אין הוא‬ ‫מצהיר זאת במפורש‪ .‬הפרופיסור אינו טועה בוודאי נאשר ליעילות‬ ‫כמעט‬



‫ספק‬



‫האמצעים ואיד‬



‫מחונכות‪ ,‬מאורגנות‪ ,‬מרוצות‬



‫נמשך הזמן ליצירת יחידות‬



‫שנגיע‬



‫ומאושרות שתהיה‬



‫להם‬



‫צורת אדם‪,‬‬



‫ואם נשתמש נבל ידיעותינו הנוגעות להשפעה על התורשה נצליח‬ ‫בוודאי גם ליצור כמה סוגים של יחידות כאלו‪ ,‬לפי צרכי החברה‪.‬‬



‫אוטופיה זו‪ ,‬שיש הל סיכויים מתקבלים‪-‬על‪-‬הדעת להתממש‬ ‫עור נימינו‪ ,‬היא תוצאה לוגית ממצננו הנוכחי‪ .‬כדי להצליח נכך‬ ‫יש להניא לאוניפורמיות בתורשה‬



‫ולמנוע‪ ,‬על‪-‬ידי חינוך מאתים‪,‬‬



‫כל אפשרות של חינוך‪-‬עצמי‪.‬‬ ‫החברה‬



‫‪-‬‬



‫כפי‬



‫שדנים‬



‫מנינים‬



‫אותה‬



‫‪-‬‬



‫חשובה‬



‫יותר‬



‫מן‬



‫‪i‬דאדם שממנו היא נבנית‪ .‬הנטיות לשיפור מצב הכלל מצויות כמעט‬ ‫בכל‬



‫ארצות‬



‫התרבות‪.‬‬



‫ההנד·לים‬



‫הם‬



‫בעיקר‬



‫בשיטות‬



‫הנקוטות‬



‫למימוש המטרות‪ .‬דומה ש‪:‬פל המנהיגים מסכימים שהדבר החשוב‬



‫‪.‬ניותר הוא לשפר את התהליכים החברתיים של תעסוקה וייצור‬



‫‪13‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫ולהשוות את הסיכויים ואת האפשרויות של כל אח‪.‬ד בכל החברות‬



‫דואגים לחינוך הדור החדש ומקנים לו את הידע ואת הסגולות‬ ‫הנחוצות לחברה אוניפורמית ירתך‪ ,‬הפועלת בלי הפרעות‪.‬‬



‫יכול להיות ששאיפות ההתפתחות של החברה מתאימות באמת‬ ‫אם כן הוא‬



‫לכיוון ההתפתחות של המיד האנושי ;‬



‫ודאי שהבל‬



‫‪-‬‬



‫צריכים לכוון את מאמציהם להשגת מטרה זן‪.‬‬ ‫אם נסיח דעתנו מן המושג ‪//‬חברה" ונפנה לאדם‬



‫שממנה‬



‫נוצרת החכרה‬



‫‪-‬‬



‫לא יקשה‬



‫‪-‬‬



‫להסכים‬



‫עלינו‬



‫כיחידה‬



‫לאקסיומה‬



‫שהחכרה איננה אלא סך·הכל של האנשים המהווים אותה ומנקודת‬ ‫מנטו של הפרט נודעת לחברה‬



‫משמעות אחרת‪ .‬ראשית‪ ,‬החכרה‬



‫חשובה לו כשדה שנו עליו להתקדם‪ ,‬כדי להתקבל כה כחבר נעל‬ ‫ערך‪,‬‬



‫מאחר‬



‫שערכו‬



‫כעיני‬



‫עצמו‬



‫מושפע‬



‫בחברה‪.‬‬



‫מערכו‬



‫שנית‪,‬‬



‫החכרה חשוכה לו כשדה·פעולה לסגולותיו האינדיבידואליות‪ .‬חשוב‬ ‫לו למצוא אפשרות לפתח ולבטא את נטיותיו האישיות המיוחדות‪,‬‬ ‫האורגניות‪.‬‬



‫נטיות‬



‫אורגניות‬



‫מקורן‬



‫כתורשה‬



‫האינדיבידואלית‬



‫ופירושו של דבר שהן חיוניות לחיים אופטימליים של האורגניזם‪.‬‬ ‫היות שהנטיות לאוניפורמיות של החכרה נימינו עומדות בסתירה‪,‬‬ ‫כשטחים‬



‫רכים‪,‬‬



‫לנטיות‬



‫האינדיבידואליות‬



‫של‬



‫ההסתגלות לחברה להיעשות נשני אופנים‪ .‬האחד‬



‫האורגניים של הפרט על·ידי‬



‫החברה ;‬



‫השני‬



‫‪-‬‬



‫הפרט‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫יכולה‬



‫דיכוי הצרכים‬



‫הזדהות הפרט עם‬



‫ערכי החכרה )נצורה שאינה נראית לו כדיכוי( עד כדי הרגשה‬ ‫של השפלת ערך עצמו כמקרים בהם אינו נוהג לפי ערכים אלה‪.‬‬ ‫החינוך שהחברה נותנת פועל נשני הכיוונים כאח‪.‬ד הוא מדכא‬



‫כל נטייה אינדיבידואלית יוצאת·דופן באמצעות עבשים או מניעת‬ ‫אהדה וגם מקנה לפרט ערכים שיאלה_ב_צו להתגבר ככל האפשר על‬ ‫מאריים ספונטניים ולוותר עליהם‪ .‬תנאים אלה גורמים לכך שרוב·‬



‫רונם של המבוגרים‬



‫בימינו‬



‫חיים‬



‫האישיות שהאדם מנסה להציג לפני‬



‫‪14‬‬



‫מאחרי מסווה‪.‬‬



‫המסווה הוא‬



‫אחרים וגם לנפי‬



‫עצמו‪ .‬כל‬



‫מביא‬



‫שאיפה וכל מאורי ספונטני עוברים‬



‫חריפה כדי‬



‫בקורת פנימית‬



‫למנוע פעולות שתשקפנה את מבנהו האורגני האינדיבידואלי של‬ ‫האדם‪ .‬פעולות כאלו מעוררות רגש של חרדה מלווה חרטה ומאמצים‬ ‫לשרש את הדחיפה לביצוען‪ ,‬התנאי העיקרי המאפשר לחיות למרות‬



‫הוויתורים הללו חרא הסיפוק הנובע מהכרת החברה בערכו של‬ ‫האדם לפי מעמדו והישגיו בסביבתו‪ .‬הצורך בתמיכה מתמדת מצד‬



‫החברה הוא גדול עד כדי כך שרוב האנשים מעסיקים את עצמם‬



‫כל החיים בפעילות כלשהי כדי לבצר את ערכו של המסווה‪ .‬הצלחה‬ ‫חוזרת ונשנית הכרחית כדי לעודד את ההתמדה בפעילות זאת‪.‬‬



‫ההצלחה חייבת להיות חיצונית‪,‬‬ ‫החברתי‪.‬‬



‫במעמד‬



‫זו‬



‫לא‬



‫בלבד‬



‫כלומר‬



‫שהתנאים‬



‫מתמדת‬



‫עלייה‬



‫‪-‬‬



‫החמריים‬



‫ש·ל‬



‫האדם‬



‫נעשים קשים‪ ,‬אם אינו משיג הצלחה זו‪ ,‬אלא אף ערכו יורד בעיניו‬ ‫במידה המסכנת את‬



‫יכול להרשות‬



‫והגופנית‬



‫הנפשית‬



‫בריאותו‬



‫לעצמו חופשה מפעילותו‬



‫והדחף‬



‫מרשים זאת‪ .‬הפעולות‬



‫כאחת‪.‬‬



‫איד‬



‫הוא‬



‫גם כשאמצעיו החמריים‬



‫הגורם להן‪ ,‬הנחוצים‬



‫לשם קיום‬



‫המסורה ללא פרצות המסכנות את שלמותו‪ ,‬אינם נובעים מצרכים‬



‫לכן גם הסיפוק הבא עקב הפעולות‬



‫אורגניים יסודיים לאישיות ;‬ ‫אפילו הן מוצלחות ‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫אינו סיפוק אורגני המחייה את האדם‪ ,‬אלא‬



‫סיפוק‬



‫חיצוני‪.‬‬



‫לאט לאט‪ ,‬במשך השנים‪ ,‬מנסה האדם לשכנע את עצמו שהכרת‬ ‫ד‪ i‬חברה בהצלחתו מחייבת שביעות‪-‬רצון אורגנית‪ .‬לעתים‬



‫קרובות‬



‫מסתגל האדם למסורה שלו עד כדי כך שהזהות עמו נעשית שלמה‬ ‫בתכלית ואין הוא חש ירתך כל דחף אורגני אר כל סיפוק אורגני‪.‬‬ ‫בתנאים‬



‫אלה מתבהרים בתודעה פגמים והפרעות‬



‫בחיי‬



‫המשפחה‬



‫והמין‪ ,‬שהיו קיימים מימים‪-‬ימימה‪ ,‬אלא שהצלחת הפעילות החברתית‬ ‫איפשרה להבליג‬ ‫הפרטיים‬



‫עליהם‬



‫האורגניים‬



‫ולבטלם כבלתי‪-‬חשובים‪.‬‬



‫וסיפוק‬



‫הצרכים‬



‫הנובעים‬



‫ואמנם‪ ,‬החיים‬



‫מדחיפה‬



‫אורגנית‬



‫חזקה‪ ,‬כמעט ואינם חשובים לחייו המוצלחים של המסווה ולערכו‬



‫‪15‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫בסביבה‪ .‬רוב האנשים‬



‫חיים פעילים‬



‫חי‬



‫בצורה כזאת‬



‫ומספקים‬



‫רמב·ליג בקל~ת‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬על רגש הריקנות שבנפש שעה‬ ‫שהוא מתפנה להקשיב ללבו‪.‬‬



‫לא כל האנשים מצליחים בעיסוקים שהחברה מיחסת להם ערך‬ ‫במידה המאפשרת להם לחיות את חיי·המסוהר במקום את חייהם·שלהם‪.‬‬ ‫רבים מאלה שלא הצליחו כשחדותם להקנות לעצמם מקצוע שיתן‬ ‫להם יוקרה מספקת בשביל לתמוך בחיי·המסווה‪ ,‬מוצאים בעצמם‬



‫תכונות של עצלות‪ ,‬של חוסר אופי וחוסר יכולת לשקוד על לימוד‬ ‫כלשהו‪.‬‬



‫הם‬



‫לעסוק‬



‫מנסים‬



‫שונים‪,‬‬



‫בדברים‬



‫את עיסוקם‬



‫משנים‬



‫כפעם בפעם ומוצאים את עצמם מוכשרים לכל דבר‪ .‬הם שואבים‬ ‫מההכרה בכשדונם‬ ‫ולנסות משהו‬



‫את הסיפוק‬ ‫אנשים‬



‫אחר‪.‬‬



‫האורגני‬



‫כאלה‬



‫המאפשר‬



‫להם להמשיך‬



‫אימנם מוכשרים‬



‫לא פחות מן‬



‫האחרים ולפעמים אפילו למעלה מן הממוצע‪ ,‬אלא שהם סגלו לעצמם‬ ‫את היכולת להתנכר‬



‫האורגניים‬



‫לצרכים‬



‫שלהם‬



‫אין‬



‫עד כי‬



‫הם‬



‫מוצאים ענין אורגני בשום פעולה‪ .‬במשך הזמן יגיעו‪ ,‬בדךר המקרה‪,‬‬



‫לעסוק במשהו מסוים זמן ארוך למדי‪ ,‬ויוכלו לרכוש לעצמם מומחיות‬ ‫פחות‬



‫מתקבלת·על·הדעת‪,‬‬



‫יותר‪,‬‬



‫או‬



‫ולפעמים‬



‫אף‬



‫למעלה מזה‪.‬‬



‫המקרה יקבע‪ ,‬איפוא‪ ,‬את עיסוקם בחיים ויעניק להם ערך חברתי‬ ‫שיצדיק‬



‫את‬



‫ירחף אותם‬



‫ערכם‬



‫בעיני‬



‫עצמם‪.‬‬



‫המחסור‬



‫בהכרת‬



‫ערכם‬



‫העצמי‬



‫להשגתו בשטחים אחרים‪ ,‬בדרך·כלל בחיים מיניים‬



‫מגוונים‪ .‬גיוון זה‬



‫‪-‬‬



‫שבדומה להחלפות המקצוע‪ ,‬נובע מאותו מקרר‬



‫ומאותר מיכניזם של אמונה בכשדןר מיוחד‬



‫‪ -‬מעלה את ערך עצמם‬



‫בעיניהם ונותן להם סיפוק אורגני חלקי‪ ,‬המספיק כדי להמשיך‬ ‫ולנסות שנית‪.‬‬ ‫התורשה‪,‬‬



‫החינוך‬



‫שהחברה‬



‫כולו עצמאי‪ ,‬כפי שראינו‬



‫‪-‬‬



‫נותנת‬



‫והחינוך·העצמי‬



‫‪-‬‬



‫שאינו‬



‫מביאים לידי ניגודים מבניים ופונק·‬



‫ציונליים נוספים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אפשר לדאות ברוב המקרים הפרעות‬ ‫וליקויים בעיכול‪ ,‬בהפרשה‪ ,‬בנשימה ובשלד‪ .‬תנודות תקופתיות של‬



‫‪16‬‬



‫מ בוא‬



‫מן‬



‫שיפור באחת‬



‫גורמות‬



‫ההפרעות‬



‫החיוניות לזמן·מה ; אחר·כך‬ ‫כאח‪.‬ד‬



‫ובמצב·הרוח‬



‫לשיפור ביתרן ומעלות‬



‫באה תקופת שפל‬



‫במצב הבריאות‬



‫ברור שמבין שלושת הגורמים‬



‫התנהגותו של האדם‪ ,‬רק האחרון‬



‫‪-‬‬



‫את‬



‫החינוך·העצמי‬



‫הקובעים את‬



‫‪-‬‬



‫נתון במידה‬



‫ניכרת ברשותו של המעונין נדבך‪ .‬הבעיה היא במה‪ ,‬ובעיקר ניצה‬ ‫יוכל לעזור לעצמו‪ .‬הדרך‬ ‫לבקש‬



‫את‬



‫הטובה‬



‫ביותר ;‬



‫שאנשים‬



‫עזרתו של מומחה‪.‬‬



‫נוקטים בה‬



‫במקרים‬



‫בדרך·כלל‬



‫קשים זוהי אמנם‬



‫היא‬ ‫הדרך‬



‫אלא שרוב האנשים אינם חשים צורן‪ ,‬ואף לא רצון‪,‬‬



‫לעשות זאת‪ ,‬וספק אם פנייה למומחה תועיל הרבה‪ .‬העזרה העצמית‬



‫היא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הדרך היחידה הנתונה לכל אדם‪.‬‬ ‫דדן זו היא קשה ומסובכת‪ ,‬אף כי בכל המקרים בהם מרגיש‬ ‫אדם בצורן לתיקון עצמו‬



‫‪-‬‬



‫הדבר הוא בגדר האפשרות המעשית‪.‬‬



‫יש להבין כמה דברים בבהירות כדי להצליח ליצור תנאים שבהם‬ ‫הלימו‪,‬ד זאת אומרת‪ ,‬סיגול תגובות חדשות‪ ,‬לא יהיה קשה מדי‪.‬‬ ‫רצוי גם שההטבה תורגש כבר בצעדים הראשונים‪.‬‬



‫תנאי ראשון לכן הוא ידיעה ברורה שתהליך הרכישה הוא‬ ‫מקוטע ויש בו מעלות ומורדות‪ .‬אפילו לימוד שיר על·פה איננו‬



‫יוצא מכלל זה‪ .‬למחרת היום יכול אדם שלא לזכור כמעט מאומה‬



‫מהשיר שידעו אתמול‪ .‬לאחר ימים אחדים יכול הוא פתאום לדעתו‬ ‫על בוריו‪ ,‬מבלי שיעשה כל פעולה נוספת‪ .‬אם יסיח אדם דעתו מן‬



‫השיר שלמד למשך חדשים אחדים‪ ,‬בכל זאת ימצא שחזרה‪ ,‬אפילו‬ ‫שטחית‪ ,‬תעלה בזכרונו את השיר בשלמותו‪ .‬מובן שאם אין הזנחות‬



‫ממושכות‬



‫‪-‬‬



‫ההשתלמות מהירה יותר ומושלמת יותר‪ .‬מכאן שאין‬



‫להתיאש מנסיגות למצב‬



‫ההתחלתי ;‬



‫הנסיגות הללו תהיינה נדירות‬



‫יותר והחזרות למצב המשופר קלות יותר מפעם לפעם‪.‬‬ ‫תנאי שני הוא הידיעה שבהמשך התיקון העצמי יתגלו קשיים‬



‫חדשים‪ ,‬שלא היו מודעים בהתחלה‪ .‬עד כה חיתה ידיעתם מלווה‬



‫‪17‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הרגשה של סכנה אר של כאב ולכן התנכר לה האדם‪ .‬רק במידה‬ ‫שבטהרנו העצמי מתבסס‪ ,‬מתפנה הוא לראות נכוחה‪.‬‬ ‫רוב האנשים עשה ועושה משהר לתיקון עצמי אף כי במקרים‬ ‫רבים‬



‫ללא‬



‫ידיעה‬



‫ברורה‪.‬‬



‫האדם‬



‫הממוצע‬



‫שבע·רצרן‬



‫מהישגיו‬



‫וחושב שאין הוא זקוק אלא לאיזו התעמלות בשביל לתקן כמה‬ ‫ליקויים שהוא מכיר בעצמו‪ .‬כל מה שאנמר עז כה במברא‬



‫‪-‬‬



‫מכ‪ 1‬רן‬



‫למעשה לאדם הממוצע‪ ,‬כלומר‪ ,‬לזה החושב שהדברים אינם מכרונים‬ ‫אליו‪.‬‬



‫כירון שאנשים מתקנים את עצמם‪ ,‬אפשר למצוא בהם דרגות‬



‫שרנות‬



‫של‬



‫שלמרת‬



‫מאליו‬



‫ומרבן‬



‫התפתחותו האנושית כן האמצעים‬ ‫סקרנו את‬



‫ראשית‬



‫הדרך‬



‫באורח‬



‫רבים להמשיך בנוחרת עצמם‪.‬‬



‫‪18‬‬



‫שככל‬



‫שהאדם‬



‫ערלה‬



‫בסולם‬



‫לתיקונו דקים יותר‪ .‬בספר זה‬ ‫נרחב‬



‫ומקיף‬



‫שיאפשר‬



‫לקוראים‬



‫ד כנן ת‬



‫ע צ כנ נ ן‬



‫הדינאמיקה של הפעילות האישית‬ ‫אנו מדברים‪ ,‬מתנועעים‪,‬‬



‫חושבים‬



‫ומרגישים איש‬



‫איש‬



‫באורח‬



‫אחר מזה של חברו‪ ,‬איש איש לפי הדמות שעיצב לעצמו תוך‬ ‫בסיון חייו‪ .‬כדי לפעול בדרך אחרת עלינו לשנות את דמות עצמנו‬ ‫בעינינו‪.‬‬



‫מדובר‬



‫בשינוי‬



‫דינאמי‬



‫של‬



‫התנהגותנו‬



‫ולא‬



‫בהחלפת‬



‫פעולה אחת באחרת‪ .‬השינוי בדינאמיקה של פעולתנו פירושו שינוי‬ ‫בדמות·עצמנו‪,‬‬ ‫האברים‬



‫שינוי‬



‫המשתתפים‬



‫שינויים‬



‫ערכם של הדחפים‬



‫השונים‬



‫וגיוסם של כל‬



‫בביצוע‪,‬‬



‫אלה הם‬



‫המהווים‬



‫את‬



‫ההבדלים‬



‫בפעולה‬



‫מסוימת‬



‫כשהיא נעשית על·ידי אדם זה או אחר )כגון ההבדלים בכתב·הי‪,‬ד‬ ‫בהי גוי‬



‫ונו'(‪.‬‬



‫ארבעת המרכיבים של הפעולה‬



‫דמות·עצמנו מורכבת‬



‫תנ‪ 1‬יד בכל פעולה ‪:‬‬



‫תנועה‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה‬



‫ארבעת המרכיבים של‬ ‫כל‬



‫מרכיב‬



‫בפעולה‬



‫מארבעה חלקים‬



‫שונים הלוקחים‬



‫כל‬



‫פעיל‪ 1‬ת‪ .‬היחס‬



‫מסוימת‬



‫שונה‪,‬‬



‫כשם‬



‫ומחשבה‪.‬‬



‫אלה‬



‫חלק‬



‫הם‬



‫הכמותי והאיכותי של‬ ‫ששונים‬



‫הם‬



‫האנשים‬



‫העושים את הפעולה‪ ,‬אבל כל מרכיב משתתף‪ ,‬בשיעור זה או אחר‪,‬‬ ‫בכל פעולה‪.‬‬



‫‪19‬‬



‫שכלול‬



‫נדי‬



‫היכולת‬



‫לחשוב‪ ,‬למשל‪ ,‬חייב אדם להיות ער ולדעת שהוא ער‬



‫ולא חולם‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו לחוש ולהבחין במצבו ביחס לשהד·הנוב‪.‬ד‬ ‫מכאן‬



‫שתנועה‪,‬‬



‫חושים‬



‫נדי לכעוס‬



‫ורגש‬



‫משמשים‬



‫או לשמוח‪ ,‬חייב‬



‫אדם‬



‫גם‬



‫הם‬



‫בחשיבה‪.‬‬



‫להימצא בתנוחה מסוימת‬



‫וביחס כלשהו לאיש אחר או לעצם אחר‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להתנועע‪,‬‬ ‫לחוש ולחשוב‪.‬‬



‫נדי‬



‫לארות‪,‬‬



‫לשמוע‬



‫או לחוש‬



‫בכלל‪ ,‬חייב‬



‫אדם‬



‫להתעניין‪,‬‬



‫להיבהל‪ ,‬להבחין מה קרה‪ .‬כלומר‪ ,‬עליו להתנועע‪ ,‬להרגיש ולחשוב‪.‬‬ ‫כדי להתנועע‪ ,‬חייב אדם להשתמש באחד מחושיו לכל הפחות‪,‬‬ ‫ביודעין או בלא יודעין‪ ,‬כלומר‪ ,‬להרגיש‪ ,‬לחוש ולחשוב‪.‬‬ ‫כשאחד המרכיבים קטן עד נדי כך שהוא נעלם כליל נמעט‪,‬‬ ‫הפעולה כרוכה בסננה ממשית לקיום‪ .‬בלי תנוע;; קשה להתקיים‬ ‫אפילו זמן קצר למדי‪ .‬בלי חושים בכלל אין אפשרות של קיום‪.‬‬ ‫בלי רגש‪ ,‬אין דחף‬



‫לחיים ;‬



‫רגש החנק דוחף לנשום‪ .‬בלי חשיבה‬



‫מינימלית‪ ,‬חשיבת רפלקס‪ ,‬אפילו חרק אינו יכול להזדקן‪.‬‬ ‫שינויים נקבעים כהרגלים‬



‫מסתבר שדמות·עצמנו אינה נשארת קבועה‬



‫ועומדת לאורן‬



‫כל החיים‪ .‬היא משתנה מפעולה לפעולה‪ ,‬אלא שהשינויים האלה‬ ‫נקבעים במשך הזמן והופכים להרגלים‪ ,‬עד כדי כך שהפעולות‬ ‫נעשות דומות זו לזו יותר ויותר‪.‬‬ ‫בתחילת‬



‫החיים‪,‬‬



‫בתקופת‬



‫ההתהוות‬



‫של דמות ·האדם‪,‬‬



‫שיעור‬



‫השינויים גדול ופעולות חדשות‪ ,‬שעד כה היו מחוץ לתחום היכולת‪,‬‬ ‫נעשות אפשירות מכאן ואילך‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מתחיל התינוק לראות‬



‫שבועות ספורים לאחר היולדו‪ .‬יום אחד יתחיל ללנת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לעמוד‬



‫וכן הלאה‪.‬‬



‫נסיובו הפרטי של‬



‫הילד ותורשתו הביולוגית יוצרים‬



‫לאט לאט דרכים אישיות של הליכה‪ ,‬עמידה‪ ,‬דיבור‪ ,‬התרגשות‪,‬‬



‫‪20‬‬



‫דמות‬



‫הקשבה וכל יתד הפעולות‬ ‫אך מאחד שמדחוק‬



‫עצמנו‬



‫הנותנות משמעות למושג "חיי אדם"‪.‬‬



‫נדא·ים חיי אדם אחד דומים הרבה לחייו של‬



‫אדם אחד‪ ,‬ואילו מקרוב שונים הם תכלית שינוי‪ ,‬יש לבדד את‬ ‫תמצית הנושא כראוי‪ .‬יש לדייק במושגים עד כדי כך שמשמעותן‬



‫של המלים תהיה זהה‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬לגבי כל אדם‪.‬‬



‫כיצד נוצרת‬



‫נצטמצם‪,‬‬ ‫העצמית‬



‫בה‪,‬‬



‫הדמות‪-‬העצמית‬



‫בכך‬



‫איפוא‪,‬‬



‫התנועתית‪.‬‬



‫מאחד‬



‫שנבדר‬



‫במפורט‬



‫שהחושים‪,‬‬



‫נוצרת‬



‫הדמות·‬



‫והמחשבה‬



‫קשורים‬



‫כיצד‬



‫הדגשות‬



‫כפי שדאינו‪ ,‬הדי שגם חלקם של אלה ביצירת דמות·עצמנו‬



‫יובהר מכאן‪.‬‬



‫בקליפת המוח המוטורית אפשר למצוא תאים שגירוים מפעיל‬ ‫שדיר מסוים‪.‬‬



‫ידוע כיום שההתאמה בין פעולות התאים‬



‫לשרידים‬



‫שהם מפעילים אינה התאמה מוחלטת ויחידה‪ .‬אולם בתנועות פרימי·‬ ‫טיביות ויסודיות אפשר‬



‫לדאות‪,‬‬



‫בהצדקה מדעית‪ ,‬תאים מסוימים‬



‫כמפעילים של שרידים מסוימים‪.‬‬



‫פעולה אישית ופעולה חברתית‬



‫הוולד האנושי אינו יוזע לעשות מאומה כמעט ממה שיידע‬ ‫לעשות כמבוגד בחברה האנושית‪ ,‬אף כי הוא יודע לעשות באופן‬ ‫אישי כמעט כל מה שהמבוגר יודע לעשות בתור גוף יחי‪.‬ד הוא‬



‫יודע‬



‫לנשום‪ ,‬לאכול‪,‬‬



‫לעכל‪ ,‬להפריש‪,‬‬



‫לארגן את כל‬



‫הביולוגיים והפיזיולוגיים‪ ,‬חוץ מהפעולה המינית‬



‫‪-‬‬



‫התהליכים‬



‫אך פעולה זו‬



‫אצל המבוגר יכולה להימנות על הפעולות החברתיות‪ ,‬מאחד שהיא‬ ‫נעשית בין שני אנשים‪ .‬בתחילתה‪ ,‬אין פעילות זו יוצאת מתחום‬ ‫הפרט‪ .‬רבים‬



‫חושבים שהמיניות המבוגרת מתפתחת תמיד' ממיניות‬



‫‪21‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫פרטית‪ .‬גישה זו מאפשרת לבאר את הליקויים בתחום הזה כנסיגה‬



‫או כאי·התפתחות של מיניות חברתית מושלמת‪.‬‬



‫המגע עם העולם החיצון‬ ‫מגעו‬



‫ובפה ‪:‬‬



‫של‬



‫עם העולם‬



‫הוולד‬



‫נעשה בעיקר בשפתיים‬



‫החיצון‬



‫בהם יכיר את אמו‪ .‬בקשר עם פעולות הפה והשפתיים ישתמש‬



‫בתחושת ידיו ויכיר במישוש את מה שהכיר בשפתיו ובפיו‪ .‬לאט‬ ‫לאט ובהדרגה יגלה את גופו וכן יחסים רבים‪ ,‬ביניהם יחסים של‬ ‫מרחק ונפח‪ .‬גילוי יחסים של זמן מתחיל בתיאום הנשימה והבליעה‪,‬‬ ‫הקשורות אף הן‬



‫בתנועות‬



‫הפה‪,‬‬



‫השפתיים‪,‬‬



‫הלסת‪,‬‬



‫הנחיריים‬



‫וכל‬



‫יתר הסביבה‪.‬‬



‫הדמות‬



‫המוח‬



‫בקוום‬



‫השרירית‬



‫‪ -‬בקליפת המוח המוטורית‬



‫אילו היינו מסמנים בצבע כלשהו‬ ‫של תינוק בן חודש‬



‫לשרירות‬ ‫צורת‬



‫רצונו‬



‫גופו‪ .‬צורה‬



‫‪-‬‬



‫את התאים המפעילים את השרירים הנתונים‬



‫מקבלים‬



‫היינו‬



‫המתפתח‪,‬‬



‫מתארת‬



‫זו חיתה‬



‫צורה‬



‫את דמות‬



‫המזכי'רה‬



‫את‬



‫הפעילות הרצונית‬



‫של הגוף ולא את היחסים האנטומיים שבין האברים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫היינו‬



‫ר·ואים‬



‫כי‬



‫השפתיים‬



‫והפה‬



‫תופסים‬



‫את‬



‫רוב‬



‫השטח‬



‫הצבוע‪,‬‬



‫השרירים הפועלים נגד כוח המשיכה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל השרירים הפותחים‬



‫את המפרקים ועל·ידי כך זוקפים את הגוף‪ ,‬אינם נתונים‬



‫עדיין‬



‫גם שרירי הידיים רק מתחילים לפעול‪ ,‬מפעם‬



‫להפעלה רצונית ;‬ ‫לפעם‪ ,‬באורח רצוני‪.‬‬



‫התמונה הפונקציונלית שהיינו מקבלים היתה‬



‫דומה לציור של גוף אדם שארבעת הגפיים שלו מסומנים בקווי·עט‬ ‫דקים ומחוברים בקו קצר ודק‪ ,‬שהוא‬ ‫היו‬



‫‪22‬‬



‫תופסים‬



‫את‬



‫רוב‬



‫השטח‪.‬‬



‫הגו ;‬



‫ואילו השפתיים והפה‬



‫עצמנו‬



‫דמות‬



‫כל פונקציה חדשה משנה את הדמות השרירית‬ ‫בקליפת המוח‬



‫אילו היינו חוזרים וצובעים את התאים המפעילים באופן רצוני‬ ‫את שרירי גופו של ילד שכבר למד ללכת ולכתוב היינו מקבלים‬



‫דמות פונקציונלית שונה מן הראשונה‪ .‬גם כאן יתפסו השפתיים‬ ‫והפה את רוב השטח‪ ,‬מאחר שלתמונה הקודמת נוספת גם פונקצית‬



‫הדיבור‪ ,‬הנעשית אף היא‬



‫הלשון‪ ,‬הפה והשפתיים‪.‬‬



‫על·ידי‬



‫כתם צבע שני‪ ,‬גדול יותר מן האחרים‪ ,‬יבלוט‬



‫התאים‬



‫המפעילים‬



‫את‬



‫האגודלים‪.‬‬



‫השטח‬



‫במיוחד ‪:‬‬



‫המפעיל‬



‫אולם‬



‫זהו שטח‬



‫את‬



‫האגודל‬



‫הימני יהיה גדול באופן ניכר מזה של השמאלי‪ .‬האגודל משתתף‬



‫כמעט בכל תנועות היד ובכתי בה בעיקר‪.‬‬



‫שטח האגודל יהיה גדול‬



‫משטחן של יתר האצבעות‪.‬‬



‫הדמות השרירית של קליפת המוח היא אישית‬



‫אם "נצייר" תמונות כאלו מדי שנים אחדות‪ ,‬נקבל בכל פעם‬ ‫תמונה שונה‪ ,‬שתתפתח באופן אישי ושונה אצל כל אחד מאתנו‪.‬‬ ‫אצל אדם שלא למד לכתוב‪ ,‬יהיו הכתמים של האגודל קטנים‬ ‫יותר מאחר שתאים המסוגלים להצטרף לתמונה נשארו ללא פעולה‪.‬‬



‫אצל אדם שלמד לנגן על כלי כלשהו‪ ,‬יהיה שטח הקמיצה גדול‬ ‫מאשר אצל אדם שלא למד לנגן‪ .‬אצל אדם היודע שפות אחדות‪,‬‬ ‫או‬



‫היודע‬



‫לשיר‪,‬‬



‫יבלטו שטחים‬



‫גדולים‬



‫יותר‬



‫בסביבות‬



‫התאים‬



‫המפעילים את שרירי הנשימה‪ ,‬הלשון‪ ,‬הפה ונו'‪.‬‬



‫‪23‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הדמות‬



‫השרירית בלבד מבוססת על יסוד מדעי‬



‫הפיזיולוגים עשו ניסויים רבים ומצאו שלגבי תנועות יסודיות‬ ‫התאים בקליפת ·המוח לצורה המזכירה‬



‫אמנם מצטרפים‬



‫צורה זו נקראת בפיהם‬ ‫"דמות·עצמנו"‪,‬‬



‫‪ unculus‬מ‪,Ho1‬‬



‫גוף·אדם‪.‬‬



‫יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬יסוד למושג‬



‫לפחות כל עוד אנו עוסקים‬



‫בפעולות תנועתיות‬



‫יסודיות‪ .‬לגבי התחושה‪ ,‬ההרגשה והמחשבה אין יסוד ניסויי דומה‪.‬‬



‫דמות‪-‬עצמנו קטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‬



‫דמות ·עצמנו‪,‬‬



‫מיסודה‪,‬‬



‫קטנה‬



‫ממה שהיא‬



‫להיות‪.‬‬



‫יכולה‬



‫היא‬



‫נבנית רק מאותם תאים שהצטרפו לקבוצת התאים המשמשת אותנו‬



‫למעשה‪.‬‬



‫מספר‬



‫המתכנות‬



‫והצירופים השונים‬



‫של‬



‫התאים‬



‫חשוב‬



‫אולי יותר ממספרם האבסולוטי‪ .‬אדם שלמד שפות אחדות משתמש‬ ‫גם‬



‫בתאים‬



‫רבים‬



‫יותר‬



‫וגם‬



‫בצירופים‬



‫שונים‬



‫יותר‪.‬‬



‫הנסיון‬



‫מראה‬



‫שרוב הילדים של בני המיעוטים‪ ,‬בעולם כולו‪ ,‬יודעים שתי שפות‬



‫לפחות‪ .‬דמות·עצמם קרובה יותר לדמות האפשרית הפוטנציאלית‬ ‫מאשר דמות·עצמם של היודעים את שפת אמם בלב ‪.i‬‬



‫הוא הדין ברוב השטחים של הפעולות האנושיות‬



‫‪-‬‬



‫דמות·‬



‫עצמנו בדרך·כלל מוגבלת וקטנה מיכולתנו הפוטנציאלית‪ .‬ידוע כי‬ ‫יש אנשים היודעים משלושים עד שבעים שפות‪ .‬עובדה זו מוכיחה‬ ‫שדמות ·עצמנו' במקרה זה‪ ,‬תופסת כחמישה אחוזים לערך מיכולתנו‬



‫הפוטנציאלית‪ .‬הסתכלות מכוונת וטיפול בכמה אלפי אנשים מרוב‬ ‫אומות‬



‫ותרבויות העולם‪ ,‬שכנעו אותי שזהו‬



‫לערך אחוז היכולת‬



‫השימושית שלנו לעומת היכולת האפשרית הטמונה בנו‪.‬‬



‫‪24‬‬



‫עצמנו‬



‫דמות‬



‫השגת המטרה המיידית יש בה מן השלילה‬ ‫הגבלה זו נובעת בעיקר מן העובדה שאנו חדלים ללמו‪,‬ד בזרך·‬



‫כלל‪ ,‬ברגע שהגענו לכושר מספיק‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬בשביל לבצע‬ ‫את הנחוץ לנו להשגת המטרה המייזית שלפנינו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אנו‬ ‫משפרים את שפתנו עז שמבינים אותנו‪ .‬אבל כל אזם הרוצה לדבר‬



‫בבהירות של שחקן·במה‪ ,‬מוצא שעליו ללמוד היגוי במשך שנתיים·‬ ‫שלש‬



‫בכזי להגיע‬



‫ליכולת קרובה‬



‫יותר‬



‫ליכולתו הפוטנציאלית‪.‬‬



‫תהליך מסונן של הגבלות מביא אזם לכך שהוא מסתגל לחיות‬ ‫בחמישה אחוזים מיכולתו‪ ,‬מבלי שירגיש בכך הפרעה להתפתחותו‪.‬‬ ‫התסבוכת נעוצה‬



‫בקשר ההדדי שבין גידולו והתפתחותו של אזם‬



‫ותרבותה וכלכלתה של החברה שבה הוא גזל‪.‬‬



‫החינוך בעיקרו כבול לקיים‬ ‫א·יש‬



‫אינו‬



‫יוזע‬



‫מהי‬



‫מטרת‬



‫החיים‪,‬‬



‫והחינוך‬



‫שזור‬



‫אחז‬



‫נותן‬



‫לדור הבא אינו אלא המשך הרגליו של הדור הקודם‪ .‬חיי האנושות‬



‫עז ימינו היו מרודים וקשים‪ ,‬מפני שהטבע אינו נוח לבעלי·חיים‬ ‫חסרי תודעה וגם מפני הקשיים החברתיים הגזולים בחברה המונה‬ ‫מיליונים‬



‫רבים‬



‫כל·כך‬



‫כפי‬



‫שמנתה‬



‫החברה‬



‫האנושית‬



‫במאות‬



‫האחרונות‪ .‬בתנאים קשים אלה נעשים שיפורים בחינוך רק במידה‬



‫הדרושה והאפשרית כזי לגזל דור חדש שיוכל למלא את מקום‬ ‫קודמו‪ ,‬בתנאים פחות או יותר דומים‪.‬‬



‫התפתחות מינימלית של הפרט עונה על צרכי החברה‬



‫התכונה הביולוגית היסודית של כל אורגניזם לגזול ולהתפתח‬ ‫עז מלארי היכולת‪ ,‬התבטאה בעיקר במהפכות כלכליות וחברתיות‬



‫‪25‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫ששיפדו את חייהם של הדוב ואיפשדו למספר גדול יותר להגיע‬ ‫למינימום‬



‫ההתפתחות‪.‬‬



‫בתנאים‬



‫אלה‬



‫ההתפתחות‬



‫חדלה‬



‫היסודית‬



‫הפוטנציאלית בגיל השחרות המוקדמת‪ ,‬מפני הצורך החברתי המאפשר‬



‫לבני‬



‫הדוד החדש להיקלט כחברים יעילים בחברה כבד בדרגת‬



‫התפתחות‬ ‫למעשה‪,‬‬



‫מינימלית זו‪ .‬עיקר‬ ‫רכישת ידע מעשי‬



‫האימון לאחד גיל‬



‫ומקצועי‬



‫השחרות‬



‫הוא‪,‬‬



‫אחד‪,‬‬



‫ואילו‬



‫בתחום זה או‬



‫ועל הדוב אף יוצא‬



‫המשך ההתפתחות היסודית אינו אלא מקדי‪,‬‬



‫מן הכלל‪ .‬רק יחידי סגולה ימשיכו לשפד את דמות‪-‬עצמם עד לגבול‬ ‫קרוב יותר ליכולת הפוטנציאלית הטמונה בכל אדם‪.‬‬



‫מעגל‪-‬הקסמים‬



‫מובן‬



‫של‬



‫המגבלות ושביעות‪-‬הרצון‬



‫שאין היכולת הפוטנציאלית‬



‫של‬



‫כל איש ואיש שווה‪.‬‬



‫לא קשה להבין‪ ,‬לאוד האמור לעיל‪ ,‬שהרוב אינו מגיע אלא לחלק‬ ‫זעיר מיכולתו הפוטנציאלית‪ ,‬והמיעוט עולה על הדוב לא בשל‬ ‫פוטנציאל‬



‫גבוה‬



‫יותר‪,‬‬



‫מפוטנציאל שאינו עולה‪,‬‬



‫לשימוש‬



‫אלא‬



‫הודות‬



‫אולי‪,‬‬



‫על זה של הדוב‪.‬‬



‫בחלק‬



‫גדול‬



‫יותר‬



‫כיצד נוצר מעגל‪-‬קסמים זה‪ ,‬המגביל כל אדם ועם זאת מניח לו‬



‫להיות שבע‪-‬רצון מעצמו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬על אף שהגביל את עצמו‬ ‫בתחום זעיר של אפשרויותיו ? יש משהו מתמיה בעצם הזבד‪.‬‬



‫התהליכים הפיזיולוגיים המעכבים את ההתפתחות‬ ‫בשנים הראשונות‬



‫לחייו דומה האדם‬



‫בן‪-‬ימינו‬



‫לכל‬



‫בעל·חי‬



‫המגייס את כל כשדיו‪ ,‬בזה אחד זה‪ ,‬בכל פונקציה שבשלה די צורכה‪.‬‬



‫תאי גופו‪ ,‬ככל תא חי‪ ,‬שואפים לגדול ולפעול את פעולתם המיוחדת‬



‫להם‪ .‬תאי מערכת‪-‬העצבים שלנו גם הם כך ‪ :‬לכל אחר מהם חיים‬ ‫פרטיים משלו כתא‬



‫‪26‬‬



‫וכן אף נטייתו לפעול את‬



‫פעולתו המיוחדת‬



‫דמות‬



‫באורגניזם‪ .‬בכל זאת נשארים‬



‫תאים רבים‬



‫ללא‬



‫מן האורגניזם‪ .‬שני תהליכים יכולים לגרום לכך ‪:‬‬



‫עצמנו‬



‫פעילות‪,‬‬



‫האחד‬



‫כחלק‬ ‫האורג·‬



‫‪-‬‬



‫ביזם עסוק בפעולות הדורשות בלימת פעולתם של תאים מסוימים‬



‫וגיוסם‬



‫של אחרים‪,‬‬



‫הדרושים‬



‫לפעולות‬



‫המתבצעות‪.‬‬



‫אם‬



‫העיסוק‬



‫של הגוף הדורש פעולות אלו הוא רצוף‪ ,‬פחות אר יותר‪ ,‬יהיו תאים‬ ‫רבים במצב‬



‫עכבה מתמיד כמעט‪.‬‬



‫‪-‬‬



‫השני‬



‫פונקציות‬



‫שונות‬



‫אינן‬



‫מבשילות כלל‪ .‬האורגניזם אינו מוצא את הפנאי לאמן אותן‪ ,‬משום‬ ‫שאין הוא מעריך פונקציות פוטנציאליות אלו‪ ,‬או משום שמאוויו‬ ‫קושרים אותו לערכים אחרים‪ .‬שני התהליכים האלה מצויים אצלנו‪.‬‬



‫המסיבות‬



‫החברתיות מאפשרות לאורגניזם להיות‬



‫יעיל כל‬



‫צרכו‬



‫בחברה לפני שהבשיל את כל תכונותיו הפוטנציאליות‪.‬‬



‫אדם מעריך את עצמו לפי ערכו בחברת‬



‫הנטייה החיובית לשכלל את חיי החברה נעשתה בימינו חשובה‬ ‫עז כזי כך שהיא גורמת כמישרים לזלזול בחומר שממנו בנויה‬



‫החברה ולהזנחתו‪ .‬האשם ז‪ t‬ינו במה שנעשה למען שיפור הארגון‬ ‫החברתי‪ ,‬אלא בזה שכל פרט ופרט מתכנן את דמות·עצמר לפי ערכו‬ ‫בחברה‪ .‬ערכו של האדם בימינו בעיני עצמו נמדד בתוך·תוכו לפי‬ ‫הערך שהוא‬ ‫האנושית‪.‬‬



‫מיחס לעצמו‪,‬‬



‫גם אם‬



‫הוא‬



‫בצדק או שלא‬



‫נגמל‬



‫ממחנכיו‬



‫בצדק‪ ,‬כחבר בחברה‬



‫ומפרנסיו‪ ,‬אין הוא מחנך‬



‫את עצמו אחרת מאשר הוטבע בו בראשיתו‪ .‬בזרך זו נעשית החברה‬



‫מורכבת מאנשים‬



‫דומים‬



‫יותר‬



‫ויותר‬



‫איש‬



‫לרעהו‪,‬‬



‫בהליכותיהם‪,‬‬



‫בהתנהגותם וגם בשאיפותיהם‪ .‬למרות העובדה שבתורשה ההבדלים‬ ‫בין אדם לחברו הם מובהקים‪ ,‬מעטים האנשים המעריכים את עצמם‬



‫בלי‬



‫קשר לערכם‬



‫המו‪:‬פר‬



‫בחברה‪.‬‬



‫כמי שמתעקש להתאים‬



‫"יתד‬



‫מרובעת לחור עגול"‪ ,‬משטח האדם את "גבנוניו" הביולוגיים על·‬ ‫ידי התנכרות‬



‫לצרכיו האישיים האמיתיים‬



‫כזי‬



‫לדחוק את‬



‫עצמו‬



‫‪27‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫לחור העגול שהוא שואף אליו וכופה אותו על עצמו בעת‪-‬ובעונה·‬



‫אחת ;‬



‫שאם לא כן יורד ערך עצמו בעיניו עד כדי לרפות את ידיו‬



‫בכל יזמה‪.‬‬



‫כל ההבחנות האלו אינן נחוצות לנו‪ ,‬אלא כדי להעריך נכונה‬



‫את השפעתה‬



‫המכרעת של‬



‫גישת האדם אל עצמו ברגע‬



‫שהוא‬



‫רוצה לאפשר לעצמו להמשיך לגדול‪ ,‬זאת אומרת לתת אפשרות‬ ‫לתכונות האינדיבידואליות לפרוח ולהתפתח עד להנבת פירות‪.‬‬



‫הערכת ילד לפי השגיו שוללת ממנו את הספונטניות‬



‫ילדים‬



‫בשנותיהם‬



‫הראשונות‬



‫נערכים‪,‬‬



‫בדרך·כלל‪,‬‬



‫לא‬



‫לפי‬



‫השגיהם אלא לפי ערכם כילדים‪ .‬במשפחות שבהן שוררת אוירה‬ ‫כזאת‪ ,‬מתפתחים הילדים לפי תכונותיהם האישיות‪ .‬במשפחות בהן‬



‫נערכים הילדים בעיקר על פי השגיהם‪ ,‬נעלמת הספונטניות שלהם‬ ‫כבר בגיל רך‪.‬‬



‫הילדים‬



‫הללו הופכים למבוגרים עוד טרם‬



‫יגיעו‬



‫לשחרותם‪ .‬בחייהם של מבוגרים כאלה תתעורר כפעם בפעם שאיפה‬ ‫בלתי·מודעת לחיות את חיי הנעורים החסרים להם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאיפה‬



‫למצוא את מה שהם חשים בעצמם שלא העלה פרי‪.‬‬



‫התיקון העצמי כרוך בהכרת‬



‫הערך העצמי‬



‫חשוב לנו להבין כי ברגע שאדם רוצה לתקן את דמות·עצמו‬ ‫בעיניו‪ ,‬עליו למלא תנאי הכרחי והוא‬



‫‪-‬‬



‫להעריך את עצמו במידה‬



‫מספקת בשל עצם היותו אדם‪ ,‬אפילו אם מגרעותיו בתור יחידה‬ ‫בחברה עולות‪ ,‬לדעתו‪ ,‬על ית‪.‬רונותיו‪.‬‬



‫יש‬



‫ללמוד‬



‫מן הנכים‬



‫מלידה‬



‫או מילדות כיצד‬



‫על‬



‫האדם‬



‫להעריך את עצמו נוכח מגרעות מובהקות‪ .‬אלה שמצליחים להתיחס‬



‫‪28‬‬



‫באהדה‬



‫לעצמם‬



‫אנושית‬



‫מספקת‬



‫דמות‬



‫עצמנו‬



‫כדי לעצב עדן·עצמי‪,‬‬



‫משיגים‬



‫ערכים אנושיים שבריאים דנים לא יגיעו אליהם לעולם‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אלה הדואים עצמם נחותים מחמת הליקויים ומתגברים על‬ ‫ליקוייהם בכוח הרצון‪ ,‬גדלים אנשים קשים ומדי נפש‪ ,‬המתנקמים‬



‫בסביבה על זבד שאיד היא אשמה בו כלל‪ ,‬משום שאיד ביכולתה‬ ‫לשנותו‪.‬‬



‫בהמשך התיקון העצמי הופכת הפעולה עיקר‬



‫עניך זה של הכרת העדן‪-‬העצמי חשוב בתחילת התהליך של‬ ‫התיקון·העצמי‪ .‬כדי שהתיקון יעלה יפה צדיך שערכו העצמי של‬



‫האדם ירד לדרגה משנית ‪ :‬אם לא יגיע לכן שעדן עצמו יחדל‬ ‫להיות המניע ליזמתו‬



‫ככל שהאדם‬



‫‪-‬‬



‫לא יספקוהו השגיו‪.‬‬



‫גדל ועולה‪ ,‬מתרכזת ישותו‬



‫כולה בפעולותיו‪,‬‬



‫במעשיו‪ ,‬בלי שידאה את עושה הפעלים והמעשים הלללו‬ ‫עצמו‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫את‬



‫כעיקר‪.‬‬



‫הקושי שבשינוי‬



‫המתכונת‬



‫הקודמת‬



‫הדמות·העצמית של האדם‪ ,‬על אף היותה פדי נסיובו האישי‪,‬‬ ‫נראית לו טבעית ולא קנויה‪ .‬הופעתו‪ ,‬קולו‪ ,‬אופן מחשבתו‪ ,‬תנוחותיו‪,‬‬



‫יחסו למרחב ולזמן ‪-‬‬



‫כל אלה ואחדים נראים לו כאילו נוצרו עמו‪,‬‬



‫אף כי כל מה שחשוב ביחסיו של אדם לחברו ולחברה נרכש באימון‬ ‫דב וממושך‪ .‬ללכת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לדאות בתצלום שלרשה ממדים‬



‫את אלה לומד אדם במשך שנים דנות ועניינים אלה‬ ‫ל·לכת‪ ,‬השפה שידבר בה‪ ,‬תנוחותיו ובו'‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫כיצד‬



‫תלויים במקדה‪ ,‬במקרם·‬



‫הולדתו ובתקופתו‪ .‬רכישת לשון שנית אינה ניתנת באותה קלות‬ ‫כראשונה‪.‬‬



‫ההיגוי‬



‫של השפה‬



‫הנלמדת שניה‬



‫טבוע‬



‫בחותמה של‬



‫‪29‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הראשונה‪ .‬מבנה‬



‫המשפטים של השפה הראשונה כופה עצמו על‬



‫חשביה‪ .‬כל מתכונת פעולתית שבשלה‪ ,‬מפריעה לבאה אחריה‪.‬‬ ‫בקשיים כגון אלה כרון הלימוד לשבת לפי מנהגה של אומה‬ ‫אחרת‪ .‬מאחר שהמת‪.‬כובת הראשונה אינה פרי‬



‫תורשה בלבה אלא‬



‫תלויה בנסיבות המקריות של מקום הלידה והזמן‪ ,‬על כן הקושי‬ ‫הכרוך‬



‫בשינוי‬



‫הרגלים‬



‫גופניים‪,‬‬



‫רגשיים‬



‫שקשרם לתורשה ולפרט רופף ביותר‬



‫‪-‬‬



‫ושכליים‬



‫‪-‬‬



‫ומה‬



‫גם‬



‫הוא כולו בשינוי המתכונת‬



‫הקודמת‪ .‬אין הוא נובע ממהותו של ההרגל החדש‪ ,‬אלא מן הנסיון‬ ‫לשנות‬



‫מתכונת שנוצרה‬



‫בזמן מוקדם‬



‫יותר‪ ,‬אף‬



‫כי ראשונותו של‬



‫ההרגל הראשון היא מקרית בלב‪.‬ד‬



‫חלקי גוף רבים סמויים מן התודעה‬



‫המדובר הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא בביצוע פשוט של פעולה אחת תחת‬ ‫קודמתה‪ ,‬אלא בשינוי אופן הפעולה‪ ,‬בשינוי הדינאמיקה כולה‪ ,‬כדי‬



‫כן שההרגל החדש יהיה יפה לכל דבר כקודמו‪ .‬אם ישכב אדם‬ ‫על גבו וינסה לחוש את גופו כאופן שיטתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬יקשיב לכל‬ ‫אבריו בזה אחר זה‪,‬‬



‫ימצא שחלקים מסוימים ניתנים לו‬



‫בקלות‬



‫ואחרים נשארים אטומים לתודעתו‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬קל לחוש את קצות‬ ‫אצבעות הידיים‪ ,‬או את השפתיים‪ ,‬אך קשה הרבה יותר לחוש את‬ ‫אחורי הגולגולת בעורף‪ ,‬מאוזן לאוזן‪ .‬הקשיים הם כמובן אישיים‪,‬‬



‫לפי‬



‫מושג‬



‫הדמות‪-‬העצמית‬



‫של‬



‫האדם‪.‬‬



‫בדרן‪-‬כלל אפשר‬



‫לומר‬



‫שקשה למצוא אדם שכל גופר יהיה נהיר לתודעתו באותה מידה‪.‬‬ ‫החלקים הניתנים לתודעה בקלות משמשים את האדם בחייו ואילו‬ ‫החלקים האטומים אינם משתתפים בחייו אלא בעקיפין‪ ,‬ונעדרים‬ ‫כמעט מדמות‪-‬עצמו בעת הפעולה‪.‬‬



‫אדם שאינו יודע לשיר בכלל‪ ,‬אינו מוצא בדמות‪-‬עצמו פונקציה‬



‫‪30‬‬



‫דמות‬



‫עצמנו‬



‫זו אלא כאתגר שכלי בלבך‪ .‬הוא אינו חש בחלל פיו קשר חיוני‬ ‫אל אזכיר ולא אל נשימתו כשם שחש זאת אדם היודע לשיר‪.‬‬ ‫אדם שאינו יודע לקפוץ אינו יכול לחשי ג בתודעתו אותם חלקים‬ ‫בגופו שאדם היודע לקפוץ משיג אותם בבהירות‪.‬‬



‫דמות·עצמית מלא ה היא אידיאלית ונדירה‬



‫כלומד‬



‫דמות·עצמית מלאה‪,‬‬ ‫השטח הגובל עם הגוף‬



‫‪-‬‬



‫נהירה‬



‫בכל מפרקי·השלד ובכל‬



‫מאחוד‪ ,‬בצדדים‪ ,‬בין הרגליים ונו'‬



‫‪-‬‬



‫היא דמות·עצמית אידיאלית ויוצאת·מן·הכלל‪ .‬כל אחד מאתנו יכול‬ ‫לחיוכה שכל‬



‫מה שהוא‬



‫אלא חלק‬



‫אינה‬



‫עושה מתאים‬



‫לדמות·עצמו ושדמות זו‬



‫זקצעד מהדמות האידיאלית האפשרית‪.‬‬



‫כן‬



‫יוכל‬



‫לחיוכה שהיחס בין החלקים השונים של דמות·עצמו משתנה מפעולה‬



‫לפעולה ומתנוחה לתנוחה‪ .‬במצבים שכיחים מאד קשה להכיר בכך‪,‬‬ ‫מפני עצם השכיחות‪ ,‬אן מספיק לןמ;ת תנוחת גוף בפעולה בלתי‬



‫רגילה כדי לחיוכה שהרגליים‪ ,‬למשל‪ ,‬משנות את ארכן‪ ,‬עב‪ z‬ן וערכים‬ ‫אחדים שלהן מפעולה לפעולה‪.‬‬



‫ערכים שונים באברים‬



‫אם‬



‫שונים‬



‫תנסה‪ ,‬למשל‪· ,‬להעריך‬



‫בעיניים‬



‫עצומות את רוחבו של‬



‫כין באצבע ובאגודל של יד ימין‪ ,‬או בעזרת שתי הידיים‪ ,‬באצבע‬



‫יד ימין ובאצבע יד שמאל‬



‫‪-‬‬



‫תקבל שני ערכים שונים של רוחב‬



‫לא זו בלבד שאף אחד מהם אינו מתאים לרוחבו האמיתי‬



‫פין ;‬



‫של הפה‬



‫‪-‬‬



‫אפשר גם שכל אחד מהם גדול או קטן ממנו פי כמה‬



‫וכמה‪.‬‬



‫אם תנסה לאמוד בעיניים עצומות את עביו של החזה בהרחקת‬



‫‪31‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הידיים זו מזו בניוןו אפקי או בניוון אנכי‪ ,‬שוב תקבל שני ערכים‬



‫שונים ואפשר גם שאף אחד מהם לא יתאים למציא‪ 1‬ת‪.‬‬ ‫אם תעצום את עיניך ותושיט את הידיים לפנים במצב נוח‪,‬‬ ‫פסוקות ברוחב הכתפיים בערך‪ ,‬ותתאר לעצמך את נקודות הצטלבותן‬



‫של קרני·האור מאצבע יד ימין לעין שמאל ומאצבע יד שמאל לעין‬ ‫ימין ותפקח את העיניים‬



‫‪-‬‬



‫ספק אם תהיה זאת הנקודה המציאותית‪.‬‬



‫מעטים האנשים שדמות·עצמם מושלמת בעיניהם עד כדי כך‬ ‫שהנקודה שידם הימנית אוחזת בה תתאים לנקודת ההצטלבות של‬



‫הקרניים במציאות‪ .‬זאת‬



‫חזרה על הניסוי כשהאחיזה בנקודת‬



‫ועוד ‪:‬‬



‫ההצטלבות נעשית ביד שמאל‪ ,‬תתן בדרך כלל ערך אחר מן הקודם‪.‬‬



‫ההתאמה הממוצעת רחוקה מן השלמות האפשרית‬



‫בפעולות‬



‫בלתי‬



‫קל‬



‫שכיחות‬



‫להראות‬



‫שדמות·עצמנו‬



‫בדרך·נלל מן השלמות שאנו מיחסים לעצמנו על‬



‫רחוקה‬



‫יסוד הפעולות‬



‫השגרתיות‪ ,‬שבהן ההתאמה של דמות·עצמנו למציא‪ 1‬ת שופרה על·‬ ‫ידי השימוש נכמה חושים‪ ,‬שהאחד מביא את משנהו לידי דיוק‪.‬‬



‫דמות·עצמנו מדויקת‬



‫יותר‬



‫בחלק‬



‫המרחב‬



‫שלפני‬



‫עינינו מאשר‬



‫נחלק שמאחרינו או מעל לראשנו‪ ,‬או בתנוחות שגורות פחות מאשר‬



‫עמידה רגילה או ישיבה רגילה‪.‬‬ ‫אם אי·הדיוק בין המדומה בעיניים עצומות לבין הנכון בעיניים‬



‫פקוחות אינו עולה על עשרים‬ ‫את‬



‫ההתאמה‬



‫כממוצעת‪,‬‬



‫אף‬



‫ני‬



‫עד שלושים אחוז‪ ,‬אפשר להגדיר‬ ‫גרועה‪.‬‬



‫אדם מתנהג לפי הדמות הסובייקטיבית‬



‫לעתים אפשר‬



‫למצוא הפרשים‬



‫המגיעים‬



‫לשלש·מאות‬



‫אחוז‬



‫ויותך‪ .‬אנשים המחזיקים את החזה במצב של פליטת אויר מוגזמת‬



‫‪32‬‬



‫דמות‬



‫עצמנו‬



‫וחזם שטוח מכפי שהוא יכול להיות וצריך להיות כדי ·למלא את‬



‫תפקידו ביעילות‪ ,‬שעה שהם מנסים בכנות לאמוד בעיניים עצומות‬ ‫את עובי‬



‫חזם‬



‫ולצייד את תחושתם זו בעזרת ידיהם‬



‫‪-‬‬



‫מוצאים‬



‫בדרך·כלל שבדמות·עצמם מצטייר להם חזם עבה פי כמה מאשר‬ ‫במציאות‪ .‬כלומר‪ ,‬מצב השיטוח המוגזם נראה להם כמתאים להם‪,‬‬ ‫מאחר שהרחבתו‬



‫נראית‬



‫נורמלית מוחשת‬



‫להם כמו ניפוח החזה בכוונה·תחילה אצל אדם‬



‫להם‬



‫כהפגנת‬



‫אחר‪ .‬אופן החזקת הכתפיים‪ ,‬הראש‬ ‫והופעתו של האדם‬



‫‪-‬‬



‫והבטן ;‬



‫שאיפה‬



‫מאומצת‪.‬‬



‫הרחבה‬



‫קולו‪ ,‬הבעת·פניו‪ ,‬יציבתו‬



‫מאתימים לדמות·עצמו‪ .‬אלא שדמות·עצמית‬



‫זו אינה אלא דמות מקוטעת או‬



‫מנופחת‪ ,‬הדומה‬



‫יותר‬



‫למסווה‬



‫שלפיו רוצה האדם שיעריכוהו בחברתו‪ .‬רק האדם עצמו יכול לדעת‬ ‫מה בהופעתו הוא מסווה ומה מקורי ויסודי‪ .‬אין זאת אומרת שכל אחד‬



‫מסוגל למצוא את עצמו בקלות ושנסיובם של אחרים אין בו משום‬ ‫עזרה רבה לאלה הרוצים בתיקון·עצמם‪.‬‬



‫תיקון שיטתי של הדמות יעיל יותר מתיקון פעולות בודדות‬



‫ממה שנאמר על דמות·עצמנו מסתבר שתיקון שיטתי של הדמות‬ ‫הוא דרך קצרה ויעילה יותר מאשר תיקון פעולות בודדות וליקויי‬ ‫התנהגות בודדים‪ ,‬שמספרם‬



‫גדל‬



‫והולך ככל שהם‬



‫קטנים יותר‪.‬‬



‫עיצוב דמות התחלתית שלמה פחות או יותר‪ ,‬יאפשר לראות ולתקן‬ ‫את הדינאמיקה של הפעולות במקום פעולות אלו או אחרות‪ .‬שיפור‬



‫פעולות בודדות דומה לנגינה על פסנתר בלתי מכוון‪ .‬שיפור הדינא·‬ ‫מיקח‬



‫הכללית‬



‫להפיק מנגינה‬



‫של‬



‫דמות·עצמנו‬



‫דומה‬



‫לכיוונון‬



‫הפסנתר‬



‫עצמו‪.‬‬



‫נכונה מפסנתר מכוון הוא דבר פשוט הרבה יותר‬



‫מאשר מפסנתר בלתי מכוון‪.‬‬



‫‪33‬‬



‫שלבים בהתפתחות‬ ‫תשלב הראשון‬



‫‪-‬‬



‫‪//‬בדרך תטבע"‬



‫בכל מעשי אנוש‪ ,‬כבכל אומנות או מקצוע בחברה האנושית‪,‬‬



‫אפשר לבודד שלושה שלבים הבאים בזה אחד זה‪ .‬ילדים מדברים‪,‬‬ ‫הולכים‪ ,‬מתאבקים‪ ,‬רוקדים ונחים‪ .‬גם האדם הקדמון דיבר‪ ,‬הלך‪,‬‬ ‫רץ‪ ,‬התאבק‪ ,‬רקד ונח‪.‬‬



‫בשלב ראשון נעשו‬



‫דברים‬



‫אלה‬



‫"בדדך‬



‫הטבע"‪ ,‬כלומד‪ ,‬באותה הדרך בה עושות החיה או הבהמה את מה‬



‫שנחוץ להן לחייהן‪ .‬למרות שדברים אלה ניתנים לנו כאילו מעצמם‪,‬‬ ‫אין הם פשוטים כלל וכלל‪ .‬כל פעולה אנושית אפילו פשוטה‪ ,‬אינה‬ ‫תעלומה קטנה מזו של שיבת יונה לביתה ממרחקים‪ ,‬או של בנין‬ ‫הכוורת על·ידי הדבורה‪.‬‬



‫פעולות ש‪ 11‬בדרך תטבע‬



‫‪11‬‬



‫תן נחלת·תכלל‬



‫כל הפעולות האלו‪ ,‬הבאות‬



‫לנו‬



‫"בדדך‬



‫הטבע"‪,‬‬



‫דומות מאד‬



‫אצל כל איש ואיש‪ ,‬כשם שהן דומות אצל כל יונה ויונה ואצל‬ ‫כל דבורה ודבורה‪.‬‬



‫אנו מוצאים‬



‫שבטי אדם‪ ,‬או משפחות‬



‫מבודדות ב~יים‪ ,‬בכל‬



‫חלקי התבל‪ ,‬שלמדו "בדדך הטבע" לדבר‪ ,‬לרוץ‪ ,‬לקפוץ‪ ,‬להילחם‪,‬‬ ‫להתלבש‪ ,‬לשחות‪ ,‬לרקו‪,‬ד לתפוד‪ ,‬לטוות צמד‪ ,‬לעבד עורות‪ ,‬לקלוע‬



‫‪35‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫סלים ונו' ;‬



‫אלא שבמקומות מסוימים התפתח והסתעף מה שבא‬



‫‪ 11‬בדרך הטבע" ובמקומות אחרים נשאר כשם שהיה‬



‫בזמנים קדומים‪.‬‬



‫השלב השני הוא אישי‬



‫בזמנים‬



‫ובמקומות‬



‫בהם‬



‫חלה התפתחות מוצאים‬



‫אנו‬



‫תמיד‬



‫שלב מיוח‪,‬ד אישי‪ .‬אישים שונים מצאו דרכים אישיות‪ ,‬מיוחדות‬ ‫להם‪ ,‬לביצוען של פעולות שבאו לכולם "בדרך הטבע"‪ .‬אחד מצא‬ ‫לו אופן ביטוי משלו ואחר ריצה משלו‪ ,‬טוויה•שונה משל אחרים‪,‬‬ ‫קליעה מיוחדת‪ ,‬או משהו אחר אישי‪,‬‬ ‫"בדרך הטבע"‪ .‬הדרך האישית הזאת‪,‬‬



‫את החיוניות‪,‬‬



‫עשויה להפוך‬



‫שונה‬



‫ממה‬



‫שהבל עושים‬



‫כשיש בה יתרונות המגבירים‬



‫לנחלת·הכלל‪ .‬כך למדו‬



‫האוסטרלים‬



‫להטיל בומרנג‪ ,‬השוויצרים לשיר ‪//‬יוזל"‪ ,‬תושבי איי·הדרום לשחות‬ ‫שחית "קרא‪,‬ל"‪ ,‬היפנים להשתמש בג'ודו ונו'‪ .‬זהו השלב השני‪.‬‬



‫השלב השלישי‬



‫‪-‬‬



‫שיטה ומקצוע‬



‫כשמספר הדרכים השונות לביצוע פעולות מסוימות גדל‪ ,‬מופיע‬



‫מישהו השם את הדגש לא על מעשה· הפרט‪ ,‬אלא על המעשה הכלל·‬ ‫אנושי‪ .‬הוא מוצא משהו משותף בהבדלים האישיים ונותן לפעולה‬ ‫זכות·קיום‬



‫בשל עצמה‪ .‬בשלב זה‪,‬‬



‫שהוא השלב השלישי‪ ,‬נעשית‬



‫הפעולה לפי שיטה מיוחדת‪ ,‬בידיעה ולא "בדרך הטבע"‪.‬‬ ‫אם בודקים את תולדות המקצועות השונים בחברה התרבותית‪,‬‬



‫אפשר למצוא‬



‫בהם את שלושת השלבים‪,‬‬



‫כמעט‬



‫ללא‬



‫יוצא·מן·‬



‫הכלל‪ .‬בשחר ילדותה של האנושות ציירו אנשים ציורים נפלאים‪,‬‬ ‫"בדרך הטבע"‪ ,‬ליאונרדו דה·וינצ'י השתמש כבר ביסודותיה הגסים‬ ‫של הפרספקטיבה‪ ,‬אך רק במאה התשע·עשרה נקבעו חוקיה )על·‬ ‫ידי מוגז'( ומאז הם נלמדים כמקצוע נבתי·ספר לאמנות‪.‬‬



‫‪36‬‬



‫שלבים‬



‫בהתפתחות‬



‫השיטה המודעת שוללת את זבות השימוש ב"דרך הטבע"‬



‫אפשר לראות כיצד הפך‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬מה שניתן "בדרך הטבע"‬ ‫לשיטת מודעת‪,‬‬



‫ל"מקצוע"‪,‬‬



‫וכיצד‬



‫שוללת החברה מן הפרט‬



‫את‬



‫הזכות להשתמש ב"זרך הטבע" ומחייבת אותו ללמוד את השיטה‬ ‫המודעת לפני שתינתן לו הרשות להשתמש בה בחברה‪.‬‬



‫הלידה‪ ,‬למשל‪ ,‬נעשתה בדרך הטבע רכל אשה ידעה לעזור‬ ‫לחברתה בשעת הצורך‪ ,‬אך משעה שהמילדות הפנה לשיטה מודעת‬ ‫והמילדת היא אשה בעלת דיפלומה‪ ,‬אין‬



‫כל‬



‫אשה‬



‫רשאית או‬



‫מסוגלת לעזור לחברתה בלידה‪.‬‬ ‫גם‬



‫בימינו‬



‫עדים אנו להמשך ההתהוות של שיטות מודעות‬



‫במקום הדרכים האישיות ורואים כיצד הופך מה שנעשה קודם לכן‬



‫"בזרך הטבע" למקצוע וניתן בידיהם של מרמחים‪ .‬עוד לפני מאה‬



‫שנה מותר היה לטפל "בזרך הטבע" במי‬



‫שיצא מזעתר‪ .‬ניהול‬



‫משק‪-‬הבית הופך למקצוע וריהוט הבית ל"אדריכלרת פנים"‪ .‬הוא‬ ‫הזין באלפי שטחים אחרים‪ ,‬כגון חשבון‪ ,‬שירה‪ ,‬משחק‪ ,‬מלחמה‪,‬‬ ‫תכנון‪ ,‬מחשבה וכיוצא אבלה‪ ,‬שתחילתם‬ ‫בשיפורים‬



‫ב"דרך הטבע"‪ ,‬המשכם‬



‫אישיים וסופם בשיטה ומקצוע‪,‬‬



‫כבל שהפעולה קלה יותר‬



‫‪-‬‬



‫התפתחותה מפגרת יותר‬



‫הסתכלות ובדיקה מראות שככל שהפעולה ניתנךך ביתר קלות‪,‬‬ ‫ולרבים יותר‪,, ,‬בדרך הטבע"‪ ,‬כן איחרה להגיע לשלבה השלישי‪.‬‬ ‫טורית שטיחים‪ ,‬גיאומטריה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬תורת החשבון‪ ,‬הפכו לשיטות‬ ‫מוזערת כבר לפני אלפי שנים‪ .‬הליכה‪ ,‬עמידה ופעולות‪-‬יסוד אחרות‬



‫מגיעות רק עתה לשלב השיטתי המודע‪,‬‬



‫כל אדם עובר בחייו את שלרשת השלבים הללו בחלק מפער‪-‬‬



‫לרתיר ;‬



‫בפעולות רבות עובר הוא רק את השלב הראשון או את‬



‫‪37‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שני השלבים הראשונים‪ .‬האדם נולד בתקופה מסוימת ונקלע לתוך‬ ‫חברה שבה הוא מוצא פעולות שונות במצב התפתחות שונה‪ ,‬מהן‬ ‫בשלב הראשון ומהן בשני ובשלישי‪.‬‬



‫הקושי שבזיהוי השלבים‬



‫על כל אדם להסתגל‬ ‫הטבע"‬



‫לזמנו‪ .‬בפעולות מסוימות‬



‫תהיה "דרך‬



‫גבול הישגו האישי‪ ,‬וגם הישג החברה בכללה‪ ,‬באחרות‬



‫יהיה עליו להגיע לשלב השני וברבות מהן אף לשלב השלישי‪.‬‬ ‫הסתגלות זו כרוכה בקשיים ניכרים‪ ,‬מפני אי‪-‬הבהירות שבתהליך‪.‬‬



‫במקרים רבים קשה לדעת אם לסמוך על "דרך הטבע" אר להתחיל‬ ‫ישירות‬



‫בלימוד‬



‫השלב‬



‫השיטתי‪.‬‬



‫אנשים‬



‫אינם‬



‫רבים‬



‫יודעים‬



‫לשיר ולרקוד ומתרצים זאת בכך שלא למדו לשיר ולרקו‪.‬ד אבל‬ ‫רבים הם גם השרים ורוקדים "בדרך הטבע" ובטוחים שכל הזמרים‬ ‫והרקדנים אינם יודעים הרבה יותר מהם‪ ,‬אלא שבדרך הטבע הם‬ ‫מחוננים יותר‪ .‬לתופף‪ ,‬לזרוק דיסקוס‪ ,‬לקפוץ לגרבה ו‪.‬לרוחק‪ ,‬לנשום‪,‬‬



‫רבות‬



‫וכן פעולות‬



‫לחלל‪ ,‬לצייר‪ ,‬לפתור שאלות וחידות‬



‫אחרות‬



‫הניתנות "בדרך הטבע" )ושבזמנים קדומים לא נלמדו אלא בדרך‬ ‫זו(‪ ,‬נמצאות מחוץ לתחומם של אנשים‬



‫רבים ;‬



‫אלה אינם מעיזים‬



‫אפילו לנסותן‪ ,‬משום שלא למדו אותן באופן שיטתי‪.‬‬ ‫מרןת השיטה‬



‫נו בילדותם‬



‫חזקה בעיניהם עד כדי כך שגם המעט שהתנסו‬



‫נמחק בהדרגה מדמות‪-‬עצמם משרם‬



‫שהקשב שלהם‬



‫אינו מתפנה לעסוק בכך ונתרן בעיקר לפעולות שאותן למדר באופן‬ ‫שיטתי ומ‪,‬דע‪ .‬א·ף כי אנשים כאלה‬



‫יעילים מאד בחברה‪ ,‬הריחם‬



‫חסרים ספונטניות וחייהם קשים בתחומים שמחוץ לעבודתם‪.‬‬ ‫שוב חוזרים אנו‪ ,‬איפוא‪ ,‬לנחיצות בבדיקת דמות‪-‬עצמנו ותיקונה‪,‬‬



‫ככדי לאפשר חיים התואמים את מבננו ותכונותינו ולא לפי הדמות‬ ‫המקרית הנוכחית‪ ,‬שנוצרה מבלי ידיעתנו כמעט‪.‬‬



‫‪38‬‬



‫‪ \:l‬לנים‬



‫החסרון‬



‫שביתרון‬



‫השלב השיטתי אינו כולו‬ ‫שרבים‬



‫בהתפתחות‬



‫נמנעים‬



‫מלנסות‬



‫יתרון ;‬



‫לעסוק‬



‫חסרונו העיקרי הוא בכך‬



‫בדברים‬



‫המוגדרים‬



‫כ‪ 11‬מקצוע"‬



‫וכתוצאה מכך מוותרים גם על שני השלבים הראשונים‪ ,‬הנמצאים‬ ‫בגבולות אפשרותו של כל אדם‪ .‬עם זאת יש בשלב השיטתי משום‬ ‫תועלת רבה‪ .‬הוא מאפשר‬



‫לאדם‬



‫למצוא דרכי התנהגות ופעולה‬



‫המתאימים לצרכיו האישיים והפג ימיים‪ ,‬דרכים שלא סי גלן לעצמו‬ ‫בדדך הטבע מחמת ההשפעות והגודמים החיצוניים שהוליכוהו בכיוון‬ ‫שאינו מאפשר התקדמות מתמדת‪.‬‬



‫השיטתיות והתודעה צריכות לשמש לאדם אמצעי כדי לסקור‬ ‫את כל שטחי הפעולה‪ ,‬מאופק עד אופק‪ ,‬ולאתר לעצמו את המקום‬



‫המתאים לו ביותר‪ ,‬שנו יוכל לפעול ולגשום ברווחה‪.‬‬



‫‪39‬‬



‫בננה להתחיל ונ‪ t‬דוע‬ ‫השיטות לתיקון האדם‬



‫בעיית תיקון האדם על·ידי אחרים ועל·ידי עצמו העסיקה את‬



‫האנושות מאז ומתמיד‪ .‬רב הוא מספר השיטות המשמשות למטרה‬ ‫זו‪ .‬הדתות השונות מנסות להתוות לאדם‬



‫דרכי התנהגות‬



‫במטרה‬



‫להביאו על תיקונו‪ .‬שיטות האנליזה לסוגיהן מכוונות לאפשר לאדם‬ ‫את תיקונו‪ ,‬לשחררו מכפייה נוקבת בהתנהגותו‪ .‬שיטות אזוטריות‪,‬‬



‫כלומר ‪//‬פנימיות"‪,‬‬



‫הנהוגות בטיבט‪ ,‬הודר‬



‫בכל תקופות ההיסטוריה של האנושות‬ ‫המקובלים‪ ,‬החסידים‬



‫‪-‬‬



‫ויפאן‬



‫‪-‬‬



‫והיו נהוגות‬



‫השפיעו גם על היהדות‪.‬‬



‫ובעלי "המוסר" מושפעים מ"דזן" ומ"רג'ה·‬



‫יוגה"‪ ,‬יותר אמשר נראה לעינו של מי שאינו·יודע·לשאול‪.‬‬ ‫שררה שלמה של שיטות סוגסטיה והיפנוזה‪ ,‬ביחידות ובציבור‪,‬‬ ‫נהוגות גם כיום‪ .‬מנין השיטות שיצאו להן מוניטין בעולם מגיע‬



‫לחמשים ויותר‪ .‬לכולן חסידים החושבים את שיטתם לשיטה בה'‬ ‫הידיעה‪,‬‬



‫מצבים לתיקון האדם‬ ‫מקובל להכחיד בשני‬ ‫נוסף‬



‫והוא מצב התודעה‪.‬‬



‫מצבים ‪:‬‬ ‫במצב‬



‫זה‬



‫שינה ויקיצה‪ .‬אנו נכחיד במצב‬ ‫יודע האדם בבהירות‬



‫יתר את‬



‫‪41‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫מה שהוא עושה‬



‫כהקיץ כשם שלפעמים אנו‬



‫יודעים‬



‫בהקיץ‬



‫את‬



‫מה שחלמנו בשנתנו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יכול אדם לדעת בגיל ארבעים‬ ‫שרגלו האחת קצרה מן השביח‪ ,‬רק לאחר כאבים בגב‪ ,‬צילומים‬ ‫ודיאגנוזה של‬



‫רופא מומחה‪ .‬הדבר אפשרי‬



‫מפני שמצב היקיצה‬



‫בדרך כלל דומה יותר לשינה מאשר לתודעה‪.‬‬ ‫מצב השינה נחשב מתמיד למצב נוח לתיקונו של אדם‪ .‬ק‪~,‬ה‬



‫השתמש ברגעים שבהם האדם עומד להירדם לצוני אוטוסוגסטיה‬ ‫ובשינה עצמה לסוגסטיה‪ .‬בהיפנוזה מכיאים אדם למצב של תרדמה‬ ‫חלקית או מלאה בכדי ליעל את הסוגסטיה‪ .‬בשיטות מודרניות‬ ‫משתמשים כשינה להוראת שפות ומתימטיקה כמו גם לסוגסטיה‪.‬‬ ‫מצב היקיצה נוח כנראה ללימוד הדורש שינון והבהרה‪ ,‬אבל‬ ‫אינו מתאים לסוגסטיה‪ .‬הרגלי הפעילות כהקיץ ניתנים לשינוי אך‬ ‫בקושי‪ ,‬אבל אינם מפריעים במיוחד לתפיסת החדש‪.‬‬ ‫מצב התודעה הוא עיקר מעייננו‪.‬‬



‫מרכיבי מצב היקיצה‬



‫ארבעה מרכיבים‬



‫מהווים‬



‫את‬



‫מצב‬



‫היקיצה ‪:‬‬



‫תחושה‪,‬‬



‫הרגשה‪,‬‬



‫מחשבה ותנועה‪ ,‬כל אחד מן המרכיבים הללו משמש יסוד לשורה‬ ‫שלמה של שיטות תיקון‪.‬‬ ‫כתחושה אנו כוללים‪ ,‬מלבד חמשת החושים‬ ‫החוש‬ ‫הזמן‬



‫ה ששי‪ ,‬הקינ~סתטי‪,‬‬



‫הכולל את‬



‫הכאב ההתמצאות‬



‫במרחב‪,‬‬



‫והקצב‪.‬‬



‫בהרגשה נכלול‪ ,‬מלבד הרגשות השכיחים‬ ‫כעס‬



‫המקובלים‪ ,‬את‬



‫ונו'‬



‫‪-‬‬



‫גם‬



‫את‬



‫הרגשת‬



‫הערך‪-‬העצמי‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫כגון שמחה‪ ,‬עצב‪,‬‬ ‫הנחיתות‪,‬‬



‫הדכאון‪,‬‬



‫התאוות‪ ,‬השאפתנות‪ ,‬שוויון‪-‬הנפש‪ ,‬חוסר הסבלנות‪ ,‬הרגישות המוג‪-‬‬



‫זמת ויתר הדחפים המ‪,‬דעים והלא‪-‬מ‪,‬דעים המגוונים את חיינו‪.‬‬



‫במחשבה אנו כוללים את כל הפונקציות השכליות‪ ,‬כגון הניגוד‬



‫‪42‬‬



‫במה‬



‫בין ימין ושמאל‪ ,‬טוב ורע‪ ,‬נכון ולא‬



‫נכון ;‬



‫להתחיל‬



‫ומדוע‬



‫להבין‪ ,‬לדעת שמבינים‪,‬‬



‫למיןי‪ ,‬להבחין בסדרים‪ ,‬לדמות‪ ,‬לדעת את מה שחשים ומרגישים‪,‬‬ ‫לזכור את כל אלה וכר‪'.‬‬



‫בתנועה יש לכלול את כל שינויי המצב והיחס של האברים‬ ‫בזמן ובמרחב‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם את הנשימה‪ ,‬האכילה והשתייה‪ ,‬הדיבור‪,‬‬



‫פעימות הלב‪ ,‬מחזור הדם‪ ,‬העיכול ונו‪'.‬‬



‫ההפרדה ביו המרכיבים חיא מילולית בלבד‬



‫השמטה של מרכיב זה או אחר מן הארבעה מוצדקת רק בדיבור‪,‬‬ ‫או במישור המילולי‪ ,‬שאינו מאפשר לעסוק אלא בדבר אחד בעתו‪.‬‬



‫למעשה‪ ,‬אין במצב היקיצה אף רגע החולף מבלי שכל התכונות‬ ‫של האדם תשמשנה בר בערבוביה‪.‬‬



‫לדוגמה ‪:‬‬



‫אדם‪ ,‬או נוף‪ ,‬מבלי שפעולת אחד החושים‬



‫או הריח‬



‫‪-‬‬



‫אי·אפשר לזכור מאורע‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫כגון הראייה‪ ,‬השמיעה‬



‫תשמש בזכרון יחד עם הדמות·העצמית של הזוכר‪,‬‬



‫או חלק ממנה‪ ,‬כגון העמידה‪ ,‬הגיל‪ ,‬ההופעה‪ ,‬הפעולה אר היעדר‬ ‫הפעולה‪ ,‬רגש נעים או בלתי נעים‪.‬‬



‫מאחר‬



‫שכך חרא‬



‫הדבר‪ ,‬הרי התיחסרת מפורטת למדי לכל‬



‫מרכיב יש בה כדי להשפיע על כל יתר המרכיבים ועל האדם כולן‪.‬‬ ‫למעשה אין כל אפשרות מציאותית לתיקון האדם אלא בדרך התיקון‬ ‫ההדרגתי של הכלל ושל הפרטים חליפות‪.‬‬



‫ההבדלים ביו השיטות‬ ‫ההבדלים‬



‫המעשיים‬



‫‪-‬‬



‫להלכה יותר מאשר למעשה‬



‫בין השיטות אינם‬



‫בעיקר במה שעושים‬



‫בהן‪ ,‬אלא במה שאומרים שעושים‪ .‬רוב השיטות מבוססות‪ ,‬ביודעין‬ ‫אר בלא יודעין‪ ,‬על ההנחה שאדם מחונן בתכונות )רעות בעיקר‪,‬‬



‫ני "יצר לב האדם רע מנעוריו"( ושאפשר לשנות את התכונות הללו‪,‬‬



‫‪43‬‬



‫שכלול‬



‫לדכאן‪,‬‬



‫אופי‬



‫היכולת‬



‫לרסנן או לעכבן‪ .‬כל‬



‫השיטות האומרות שהאדם‬



‫תכונות‪,‬‬



‫הדומים‬



‫קבוע ויש לו‬



‫המשמשות חומר לכנין‬



‫סגולות‬



‫וכשדונות‬



‫יש‬



‫לו‬



‫ללבנים‬



‫‪ -‬מכירות בבניינים החסרים לבנה זו או‬



‫אחרת‪ ,‬או בבניינים הבנויים מלבנים פגומות‪.‬‬ ‫שיטות אלו דורשות מאמץ של עשרות שנים מן האדם הרוצח‬



‫בתיקונו‪ .‬ישנן אף כאלו הדורשות‬



‫יקדיש את כל‬



‫שהאדם‬



‫חייו‬



‫לתיקונן‪.‬‬



‫תיקון התהליך לעומת תיקון תכונות‬ ‫הגישה הסטאטית הזאת עושה את התיקון ארוך ומסובך‪ ,‬ולדעתי‬



‫היא‬



‫מבוססת‬



‫על‬



‫יסודות‬



‫נפסדים‪,‬‬



‫היות‬



‫שאי·אפשר‬



‫לתקן‬



‫את‬



‫הלבנים הפגומות ואין במה למלא את מקומן של החסרות‪ .‬חיי האדם‬ ‫הם תהליך מתמיד והתיקונים דרושים לא בת‪.‬כרנותיו אר במידותיו‪,‬‬



‫אלא באיכות התהליך‪ .‬רכים הם הגורמים המשפיעים על התהליך‬ ‫ויש למזגם באופן שיעשה אותר שוטף רמווסת·את·עצמו‪ .‬ככל שיסודות‬ ‫התהליך נחירים יותר‪ ,‬ההישגים גדולים יותר‪.‬‬



‫השגיאה יעילה לתיקון‬ ‫כשם שבכל תהליך מורכב משתמשים בסטיותיו כדי לתקן את‬



‫מסלולו‪ ,‬כך גם בתיקונו של אדם אין ·לדכא את השגיאות והסטיות‪,‬‬



‫להבליג עליהן‬



‫אר להתגבר‬



‫עליהן‬



‫כביכול‪ ,‬אלא‬



‫להשתמש‬



‫בהן‬



‫לתיקון האדם‪.‬‬



‫הדרך היעילה ביותר היא תיקון התנועה‬ ‫כפי שצוין כבר‪,‬‬



‫כל אחד‬



‫מארבעת‬



‫המרכיבים‬



‫יש‬



‫בו‬



‫כדי‬



‫להשפיע על כל האחרים‪ .‬בחירת מרכיב התנועה כאמצעי עיקרי‬



‫לתיקון העצמי מתבססת‪ .‬על הטעמים‬



‫‪44‬‬



‫הבאים ‪:‬‬



‫במה‬



‫א‪.‬‬



‫ומדוע‬



‫להתחיל‬



‫מערכת·העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה‬



‫דבר אחר‪.‬‬



‫התנועה מעסיקה את מערכת העצבים יותר מכל‬



‫להרגיש ולחשוב מבלי שפעילות‬



‫מאחר שאין אנו יכולים לחרש‪,‬‬



‫ענפה ומסובכת מאד של מערכת·העצבים תארגן את גופנו בשדה·‬



‫הכובד ומבלי שנדע‪ ,‬בר·בזמן‪ ,‬היכן ובאיזה מצב אנחנו נמצאים ;‬ ‫לשם ידיעת מצבנו בשדה·הכובד ומקומנו ביחס לעצמים שעליהם‬ ‫אנו פועלים אר שליגביהם אנו משנים את מצבנו‪ ,‬עלינו להפעיל את‬ ‫התחושה‪,‬‬



‫ההרגשה‬



‫והמחשבה‬



‫כאח‪.‬ד‬



‫שיתוף‬



‫פעילותה‬



‫של‬



‫כל‬



‫המערכת במצב היקיצה קיים בכל שיטה‪ ,‬אפילו אם היא מתימרת‬ ‫לעסוק באחד מארבעת המרכיבים בלב‪.‬ד‬



‫ב‪.‬‬



‫קל יותר להבחין באיכות התנועה‬



‫בכל מה שנוגע לארגון הגרף בשדה·הכובד‬ ‫ברורות‬



‫ומנוסרת‬



‫הרבה‬



‫יותר‬



‫מאשר‬



‫בכל‬



‫יתר‬



‫יש‬



‫לנר ידיעות‬



‫המרכיבים‪ .‬אנו‬



‫יודעים על תנועה הרבה יותר מאשר על כעס‪ ,‬אהבה‪ ,‬קנאה‪ ,‬או‬ ‫אפילו על חשיבה‪ .‬קל ירתך‪ ,‬יחסית‪ ,‬ללמוד להבחין באיכרת תנועה‬ ‫מאשר באיכרתם של המרכיבים האחרים‪.‬‬



‫ב‪.‬‬



‫נסיובנו בתנועה גדול יותר‬



‫לכולנו‬ ‫בהרגשה‬



‫יכולת‬



‫רבה‬



‫יותר‬



‫ובסיון‬



‫רב‬



‫יותר‬



‫בתנועה‬



‫מאשר‬



‫ובמחשבה‪ .‬רבים אינם מבחינים בין רגשנות יתרה לבין‬



‫רגשות‪ ,‬רואים רגישות מפותחת כחר·לשה‪ ,‬מדכאים בעצמם כל רגש‬



‫הגורם להם אי·נוחות ונמנעים ממצבים המעוררים רגשות כאלה‪.‬‬ ‫כמר כן‬



‫המחשבה ‪:‬‬



‫אף היא מרוסנת אר מקרטעת אצל רבים‪ .‬מחשבה‬



‫חפשית נחשבת לאפיקורסות לא רק בשטח האמרנה אלא גם בשטחי‬ ‫הלאום‪ ,‬הכלכלה‪ ,‬המ~סר‪ ,‬המין‪ ,‬האמנות‪ ,‬הפוליטיקה ואפילו המדע‪.‬‬



‫‪45‬‬



‫שכלול‬



‫ד‪.‬‬



‫היכולת‬



‫יכולת התנועה חשובה לעיצוב ערן עצמי‬



‫המבנה‬



‫ויכולתו‬



‫הגופני‬



‫להערכה·העצמית‬



‫חשובים‬



‫להתנועע‬



‫של האדם‪ ,‬יותר מכל דבר אחר אולי‪ .‬מספיק להסתכל בילד שמצא‬ ‫איזה ליקוי במבנה שיניו או פיו‪ ,‬או משהו אחר בהופעתו השונה‪,‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬משל ילדים אחרים‬



‫‪-‬‬



‫כדי להיוכח שתגלית זו משפיעה‬



‫עליו במשך שנים רבות ומגוונת את כל התנהגותו‪.‬‬



‫למשל ‪:‬‬



‫עמוד·‬



‫שדרה שלא התפתח באופן נורמלי מקשה על הילד בתנועות הדור·‬ ‫שרת איזון מהיר‪ .‬הוא מועד על·נקלה ונזקק למאמצי רצון מתמידים‬ ‫בשביל להשיג את‬



‫מה שחבריו משיגים‬



‫בהסח·הדעת כמעט‪ .‬הוא‬



‫גדל באורח שונה מחבריו‪ .‬הוא מוצא שעליו לחשוב ולהתכונן מראש‬



‫ואינו סומך על הספונטניות של הגנתו‪ .‬קשיים בתנועה מערערים‬ ‫ומסלפים את הערך העצמי בעיני הילד ודוחפים אותו להתנהגות‬ ‫המפריעה להתפתחות בכיוון נטיותיו האמיתיות‪.‬‬



‫ה‪.‬‬



‫כל פעילות שרירית היא תנועה‬



‫כל‬ ‫קול‬



‫בפעילות שרירית‪.‬‬



‫תנועה מ;צאה‬



‫ואפילו שמיעה‪,‬‬



‫נחוצה‬



‫פעולת‬



‫לשם‬



‫שרירים‬



‫ראייה‪,‬‬



‫)בשמיעה‬



‫השמעת‬ ‫מווסתים‬



‫השרירים את מתח התוף לפי עצמת הקול הנשמע(‪ .‬בתנועה חשובה‬ ‫לא‬



‫רק ההאתמה המיכנית‪ ,‬המרחבית והזמנית‪ ,‬אלא גם‬



‫העצמה‪.‬‬



‫רישול מתמיד של השרירים העושה את הפעולה אטית ולאה‪ ,‬או‬ ‫מתח מתמיד‬



‫ומוגזם‬



‫העושה‬



‫את הפעולה‬



‫פתאומית וזוויתית‬



‫‪-‬‬



‫משקפים הלני·נפש וקשורים במניעים לנתועה‪ .‬כך אצל חולי·רוח‪,‬‬ ‫אצל אנשים עצבנים ואצל כאלה שערך·עצמם אינו יציב בעיניהם‬



‫אפשר להכחיד בהפרעות במתח השרירי בהתאם לליקוי‪ .‬תכונות‬ ‫אחרות של הפעולה‬ ‫יכולות‬



‫‪46‬‬



‫להיות‬



‫‪-‬‬



‫סדירות‬



‫כגון קצב‪ ,‬התאמה למקרם ולזמן וכר'‬ ‫יותר‪.‬‬



‫אפשר‬



‫להבחין‬



‫בהפרעות‬



‫‪-‬‬



‫בוויסות‬



‫במה‬



‫להתחיל‬



‫ומדוע‬



‫העצמה בתנועותיו ובהבעת פניו של אדם גם כשהוא מהלך ברחוב‪,‬‬ ‫אפילו אם המתבונן בר אינו מרמחה·לדבר ראינו יודע מהר הדבר‬ ‫הנראה לו‬



‫ו‪.‬‬



‫התנועה‬



‫לקוי‪.‬‬



‫משקפת את‬



‫הנעשה‬



‫מתכווצים‬



‫השרירים‬



‫הפוקדים אותם ללא‬



‫במערכת·העצבים‬



‫הרף ;‬



‫על·ידי‬



‫אימפולסים‬



‫ממערכת·העצבים‪,‬‬



‫משום כך אפשר‪ ,‬למעשה‪ ,‬לדון לפי‬



‫המתכונות השריריות של היציבה‪ ,‬הבעת·הפנים והקול על הנעשה‬ ‫במערכת·העצבים‪ .‬מובן שאיד כל אפשרות לשנות יציבה‪ ,‬הבעת·‬ ‫פנים וקול מבלי שמערכת·העצבים תשנה את פעילותה המגייסת‬ ‫את השרירים‪.‬‬



‫מסתבר כי למעשה‪ ,‬כשמדברים על פעילות שרירית‪ ,‬מתכוונים‬



‫לפעילות המערכת המפעי·לה את השרירים‪ ,‬מאחר שלשרירים עצמם‬ ‫אין פעילות ממשית בלעדי האימפולסים המניעים אותם‪ .‬יזרע אמנם‬ ‫ששריר·הלב‬



‫של‬



‫העובר‪,‬‬



‫למשל‪,‬‬



‫מתכווץ‬



‫לפני‬



‫עוד‬



‫שהעצבים‬



‫צומחים לתוכו‪ ,‬אך אין הוא פועל באופן המוכר לנו אלא אחרי‬ ‫שמערכת·העצבים מווסתת את פעולתו‪ .‬מכאן נובעת מסקנה הנראית‬



‫במבט ראשון‬



‫פרדוקסלית ‪:‬‬



‫תיקון הפעילות והתנועה מופיע‬



‫דק‬



‫לאחר שנעשה תיקון במוח ובמעדכת·העצבים‪ .‬כלומר‪ ,‬תיקון הנעשה‬



‫בגוף משקף את השינוי בפיקוד המרכזי‪ ,‬שהוא הקובע הבלעדי‪.‬‬ ‫שינוי בפיקוד המרכזי הוא שינוי במעדכת·העצבים‪.‬‬



‫שינוי‬



‫כזה‬



‫הוא‬



‫סמוי‬



‫מן‬



‫העין ומשום‬



‫כך‬



‫יש‬



‫שמיחסים‬



‫את‬



‫ביטויו החיצוני לשינוי "רוחני"· אחרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬דואים בביטוי‬ ‫החיצוני הזה שינוי "גופני" בלב‪.‬ד‬



‫‪47‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫ז‪.‬‬



‫התנועה‬



‫התודעה‬



‫היא יסוד‬



‫רוב המתחולל בנו אטום וסתום כל זמן שאינו מגיע לשרירים‪.‬‬ ‫אנו יודעים על המתרחש בנו ברגע ששרירי הפנים‪ ,‬הלב ומנגנון·‬ ‫הנשימה מתארגנים למתכונת המוכרת לנו כפחה חרדה‪ ,‬צחוק או‬ ‫הרגשה‬



‫אחרת‪.‬‬



‫אף כי הזמן הדרוש לארגון הביטוי השרירי של‪-‬‬



‫התגובה או ההרגשה הפנימית הוא קצר מאד‪ ,‬בכל זאת יודע כל אחד‬



‫מנסיובו שהוא יכול לבלום את צחוקו לפני שאחרים הרגישו בו‪.‬‬ ‫כן יכולים אנו לבלום את ביטוי הפחד או את ביטויה של כל הרגשה‬ ‫אחרת‬



‫שאנו‬



‫מרגישים‪.‬‬



‫המתרחש‬



‫במערכת‬



‫המרכזית‬



‫אינו‬



‫מגיע‬



‫לתודעתנו אלא לאחר שאנו מבחינים בשינויים שחלו בעמדה‪ ,‬ביציבה‬ ‫ובגישה‪ .‬קל לנו יותר להבחין בשינויים אלה מאשר בשינויים החלים‬ ‫בשרירים עצמם‪ .‬יש ביכולתנו למנוע את הביטוי השרירי המלא מפני‬ ‫שכל התהליכים בחלק המוח העסוק במה שמיוחד לאדם הנם אטיים‬



‫הרבה יותר מיתר התהליכים בחלקי המוח העוסקים במה שמשותף‬ ‫לאדם ולשאר בעלי·ה‪ n‬יים‪ .‬האטיות של תהליכים אלה היא המאפשרת‬



‫‪-‬‬



‫לעשות אר לא לעשות‪ .‬הכל מתארגן כך שכל‬



‫השרירים מסודרים‬



‫ומוכנים לממש את הפעולה או לא לתת לה‬



‫שיפוט והחלטה‬ ‫להתממש‪.‬‬



‫ברגע שתודעתנו‬



‫מכירה‬



‫באמצעים‬



‫המאורגנים‬



‫לביטוי‪ ,‬אנו‬



‫יכולים לעתים גם להבחין בגירוי שגרם לכל הארגון‪ .‬במלים אחרות‪,‬‬



‫אנו מבחינים בתודעתנו בדחף לפעולה‪ ,‬או בגורם להגנה‪ ,‬כשארגון‬ ‫שרירי הגוף לפעולה ברור לנו במידה מספקת‪ .‬לעתים אנו' חשים‬ ‫שמשהו מתרחש אר מתהווה בנו מבלי שנוכל להבחין מהו‪ .‬ארגון‬ ‫כזה חדש הוא ואיד אנו יודעים לפרשו‪ .‬אחרי חזרות מספר יהיה‬



‫הדבר קל יותר‬



‫‪-‬‬



‫אנו נניד בגורם ונבחין בתחושה כבר בסימנים‬



‫הראשונים‪ .‬לעתים נזדקק לחזרות רבות עד שנבחין בכך‪ .‬בסופו של‬



‫זבד‪ ,‬המתחולל בנו מגיע לתודעתנו בעיקר דרך השרירים‪ .‬חלק קטן‬



‫‪48‬‬



‫במה‬



‫להתחיל‬



‫ומדוע‬



‫יותר מגיע לתודעה דרך המעטפת‪ ,‬שהיא העור העוטף את הגוף‬



‫וכן כל הקרומים הפנימיים העוטפים את אברי העיכול והנשימה‪,‬‬ ‫החל בחללי הפה והאף רכלה בפי·הטבעת‪.‬‬



‫ח‪.‬‬



‫הנשימה כתנועה‬



‫נשימתנו משקפת כל מאמץ רגשי או מעשי רכל הפרעה‪ .‬הנשימה‬ ‫רגישה גם לכל התהליכים הורגטטיביים במערכת‪ .‬הפרעות בבלוטת·‬



‫ד‪ i‬מגן‪ ,‬למשל‪ ,‬גורמות לנשימה מיוחדת המשמשת ברפואה לזיהוי‬ ‫ההפרעה‪ .‬כל גירוי פתאומי חזק מלזרה עצירת נשימה‪ .‬כל אחד מאתנו‬ ‫יודע‬



‫מנסיובו כמה קשורה הנשימה‬



‫בכל תנודת‬



‫רגש‬



‫או ציפיה‬



‫להתרגשות‪.‬‬



‫בכל תולדות האנושות אפשר למצוא שיטות או כללים שמגמתם‬ ‫הרגעת האדם על·ידי שיפור הנשימה‪ .‬מבנח השלד שלנו גורם לכך‬ ‫שאי·אפשר כמעט לארגן את‬



‫הנשימה‬



‫לארגן את‬



‫מבלי‬



‫תנוחות‬



‫השלד בשדה·חכרב‪.‬ד ארגון הנשימה בלבד מצליח במידה שמצליחים‬



‫בעקיפין לשפר את ארגון שרירי השלד לעמידה ותנועה‪.‬‬



‫ט‪.‬‬



‫בהיעלם התנועה נשמט הבסיס למחשבה ולתחושה‬



‫ולבסוף‪ ,‬נסביר טעם נוסף ‪ -‬וחשוב מכל ‪-‬‬ ‫הביצוע והפעולה כמפתח לתיקון האדם ‪:‬‬



‫לבחירתנו במערכת‬



‫כל התנהגות‪ ,‬כפי שצוין‬



‫כבר‪ ,‬מורכבת מגיוס שרירי‪ ,‬תחושה‪ ,‬הרגשה ומחשבה‪ .‬כל אחד מן‬



‫המרכיבים האלח יכול לשמש מפתח לתיקון עצמי‪ .‬חלקו של המרכיב‬ ‫השרירי‪ ,‬בכל מקרח‪ ,‬גדול עד כדי כך שאם ייעלם במקורר‪ ,‬כלומר‬ ‫בקליפת המוח המוטורית‪ ,‬יתפוררו כל יתר המרכיבים האמורים‪.‬‬ ‫הקליפה המוטורית של המוח‪ ,‬שהיא חרשת שעליה נטווית כל‬



‫הפעולה‬



‫השרירית‪,‬‬



‫נמצאת רק מילימטרים‬



‫אחדים‬



‫מעל לשכבות‬ ‫‪,49‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫העוסקות בכל הפעולות המחשבתיות‪ .‬כל ההרגשות והתחושות שהאדם‬ ‫החנסה בהן היו קשורות באותו רגע במנגנון המחשבתי‪.‬‬



‫מערכת·העצבים יש לה תכונה יסודית והיא‬



‫‪-‬‬



‫שאין אנו יכולים‬



‫לעשות דבר והיפוכו בו·בזמן‪ .‬בכל מספי; מאיות של שכיח מסכמת‬ ‫המערכת את עצמה בכעין אינטגרציה כללית שהגוף מבטא אותה‬ ‫באותו רגע‪ .‬היציבה‪ ,‬התחושה‪ ,‬ההרגשה וכל צורות החשיבה‪ ,‬כמו גם‬



‫כל התהליכים הכימיים וההורמונליים מהווים בכל יחידת ·זמן יסודית‬ ‫כזאת שלם שאין לפרקו לגורמיו‪ .‬השלם הזה יכול להיות מסובך‬ ‫ומורכב כמעט בלי גנרל‪ ,‬אבל הוא אינטגרציה אחת של המערכת‬ ‫ברגע נתון‪.‬‬



‫בכל אינטגרציה כזאת‪ ,‬רק מה שמגיע לשרירים ולמעטפת מגיע‬ ‫לתודעה‪ .‬ראינו כבר שלשרירים חלק·הארי בתודעה‪ .‬אי·אפשר שיהיה‬



‫שינוי‬



‫בארגון כל מערכת השרירים מבלי שפעולתה של קליפת‬



‫המוח המוטורית תשתנה‪ .‬אם נצליח באיזו דרך שהיא לגרום לשינוי‬ ‫בקליפה המוטורית‪ ,‬רעל·ידי כך לשינוי התיאום או המתכונות עצמן‪,‬‬ ‫יתפורר עיקר הבסיס‬



‫התודעתי שבכל אינטגרציה‪.‬‬



‫מפני הקירבה‬



‫המיידית של מנגנוני החשיבה וההרגשה לקליפה המוטורית והתפש·‬



‫טרת כל פעילות לרקמות השכנות‪ ,‬השינוי הדרסטי בקליפה המוטוירת‬ ‫גורם לשינוי מתאים בתהליכי החשיבה וההרגשה‪.‬‬



‫שינוי יסודי בבסיס המוטורי במתכונתה של אינטגרציה כלשהי‬ ‫במערכת מפורר את השלם ומשאיר את החלקים הרגשי והמחשבתי‬



‫ללא אחיזה‪ .‬במצב זה קל יותר להביא לשינויים במחשבה ובהרגשה‪,‬‬ ‫משרם שהחלק השרירי‪ ,‬שדרכו מגיעות לתודעתנו המחשבה וההרגשה‪,‬‬ ‫השתנה ואינו מבטא עוד את המתכונת המוכרת לנר‪ .‬מאחר שההרגל‬



‫איבד את תמיכת החלק השרירי‪ ,‬כלומר את חלק·הארי שלו‪ ,‬הרי קל‬ ‫יותר לשנותו‪.‬‬



‫‪50‬‬



‫הגנבנה וסגולות פעילותן‬ ‫ההפשטה‬



‫‪-‬‬



‫סגולתו הבלעדית של האדם‬



‫ראינו שאפשר לפרק את תהליך החיים כולו לארבעה‬ ‫תנועה‪,‬‬



‫הרגשה‬



‫תחושה‪,‬‬



‫ומחשבה‪.‬‬



‫המרכיב‬



‫האחרון‬



‫מרכיבים ‪:‬‬



‫שונה‬



‫ברוב‬



‫תכונותיו מן התנועה‪ .‬אפשר להסכים לדעה שהמחשבה‪ ,‬כשם שהיא‬ ‫מצריה אצל האדם‪ ,‬היא סגולתו המיוחדת של האדם‪ .‬ניצוצות של‬ ‫משהר דרמה למחשבה‪ ,‬רואים אמנם אצל בעלי·חיים מפותחים‪ ,‬אבל אין‬ ‫ספק שהפשטות‪ ,‬כגרן תר‪r‬ז‪ .‬ההרמוניה במרסיקה‪ ,‬גיארמטרית המרחב‪,‬‬



‫תורת הקבוצות‪ ,‬תורת הסיכויים וכיוצא באלו‪ ,‬הן נחלתו הבלעדית‬ ‫של האדם‪ .‬מבנה מוחו ומערכת עצביו של האדם שונה אף הוא בחלק‬



‫אחד תכלית שינוי ממבנה החלקים האחרים‪ ,‬המשותפים גם לבעלי·‬ ‫חיים אחרים‪ .‬לא כאן המקום לפירוט אנטומי ופיזיולוגי של המבנה‬



‫הזה‪ .‬לצורן הדירן שלנו נסתפק בציון הקורים הכלליים‪.‬‬ ‫מבנה המוח‬



‫‪-‬‬



‫הגרעין‬



‫האישי‬



‫המוח דורש סביבה כימית רחום לקיומו‪ .‬בכל גרף חי קיימת‬ ‫קבוצת מבנים המנהלת את התהליכים המווסתים את הסביבה הכימית‬



‫ואת הטמפרטורה המתאימה לקירם המערכת‪ .‬קבוצת מבנים זר‬ ‫המערכת הקשורה במרחת·הריח‬



‫) ‪(Rhinic System‬‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫עוסקת בצרכים‬



‫הפנימיים הפרטיים של כל גרף חי‪ .‬אם מבנים אלה פגומים‪ ,‬בעל"‬



‫‪51‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫החיים פגום מיסודו או שאין לו יכולת קיום בכלל‪ .‬מבנים אלה הם‬ ‫סימטריים ותורשתיים בכל פרטי סידורם ופעולתם‪.‬‬



‫דחפים‬



‫פנימיים מחזוריים‬



‫קבוצה שניה של מבנים במוח עוסקת בכל מה שנוגע לצכרים‬ ‫החיוניים הפנימיים בבטו;ם כלפי חוץ‪ .‬הצורך לקיים את הגוף ואת‬ ‫הקבוצה הראשונה יוצר דחפים פנימיים המתבטאים בפעולה כלפי‬ ‫הסביבה‪.‬‬



‫זוהי מערכת הגובלות‬



‫) ‪((Limbic System‬‬



‫‪-‬‬



‫קבוצת‬



‫המבנים העוסקת בכל מה שנוגע לתנועת החי בשדה‪-‬הכובד וסיפוק‬



‫כל הדחפים הפנימיים של אכילה‪ ,‬שחיה וסילוק פסולתן ;‬



‫בקצרה‪,‬‬



‫בכל אותם צרכים פנימיים שאי סיפוקם מגביר את הדחף וסיפוקם‬ ‫משכך ומחליש אותו לזמן‪-‬מה‪ ,‬עד שהצורך גוגר שנית‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬



‫מה שאנו רגילים לקרוא "אינסטינקטים"‪ ,‬כגון בנית הקן של‬ ‫הציפור‪ ,‬טווית הקורים‬



‫של העכביש‪,‬‬



‫התמצאות‬



‫במרחב וכל פלאי עולם‪-‬החי הנודעים והלא נודעים ‪-‬‬



‫הדבורה‬



‫והיונה‬



‫מקורם במבנים‬



‫אלה‪.‬‬



‫שחר של יכולת למידה‬



‫בחלק זה ניכרות כבר סגולותיה המיוחדות של מערכת האדם‪.‬‬



‫המבנה‪ ,‬הארגון והפעולה הם תורשתיים בעיקרם‪ ,‬בניגוד למערכת‬



‫הקודמת שכולה תורשתית ואינה משתנה כלל מפרט לפרט‪ ,‬אלא‬ ‫במקרים של שינויים אבולוציוניים יסודיים‪.‬‬ ‫האינסטינקטים אינם קבועים ומוחלטים‪ .‬יש הבדלים קלים בין‬



‫פרט לפרט‪ .‬יש כאלה שהאינסטינקטים שלהם חלשים ודורשים בסיון‬ ‫אישי כלשהו כתנאי להמשך פעולתם‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ולדות שצריך‬



‫לגרותם בשימת הפטמה בפיהם כדי שיתחילו לינוק‪ .‬יש שהאינ·‬



‫‪52‬‬



‫וסגולות‬



‫המבנה‬



‫פעילותו‬



‫סטינקטים מאפשרים גם מידה לא מבוטלת של הסתגלות לסביבה‬ ‫וניצנים של יכולת שינוי ביחס לסביבה המשתנה‪ ,‬בקצרה‬



‫‪-‬‬



‫שחר‬



‫של יכולת למידה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מסתגלות ציפורים לבנות קן מחמרים חדשים כשמע·‬ ‫נירים אותן מסביבתן המקורית לסביבה אחרת‪ .‬אך ההסתגלות קשה‬



‫‪-‬‬



‫ולא כולן מצליחות‬



‫להסתגל באותה מידה‬



‫ולעתים אף אינן‬



‫מצליחות כלל‪ .‬קיימת הסתגלות של האינסטינקטים להשתנות הסביבה‪,‬‬ ‫שאינה רחוקה ממה שאנו רואים כהבנה ולמידה‪.‬‬



‫דקות ההבחנה‬



‫‪-‬‬



‫נחלת האדם‬



‫קבוצה שלישית במוח עוסקת בכל אותן פעולות המבדילות את‬ ‫מן‬



‫האדם‬



‫) ‪System‬‬



‫הבהמה‬



‫אר‬



‫החי‪.‬‬



‫‪(,Supralimbic‬‬



‫זן‪,‬‬



‫קבוצה‬



‫הרום· גרבלית‬



‫המערכת‬



‫מפותחת אצל האדם הרבה יותר מאשר‬



‫אצל כל בעלי·החיים המפותחים‪ .‬זוהי המערכת ההופכת את היד‬ ‫האנושית‬ ‫אחרות‪,‬‬



‫למכשיר שאפשר‬ ‫מערכת‬



‫לנגן בו‪,‬‬ ‫הבחנה‬



‫זו מאפשרת‬



‫המגבירה את מספר הגונים‪ ,‬הקצבים‬



‫הנשימה‪.‬‬



‫גם‬



‫כאן‬



‫מגדילה‬



‫בתנועות‬



‫הי‪,‬ד‬



‫דקיקה‬



‫שרירי‬



‫והמתכונות האפשריות‪ .‬מערכת‬



‫זו מאפשרת גם הבחנה דקיקה בתנועות‬



‫ההבחנה‬



‫לצייר‪ ,‬לכתוב‬



‫ונו‪ :‬במלים‬



‫שרירי הפה‪,‬‬



‫את‬



‫מספר‬



‫הגרון ומנגנון‬



‫הגונים‪,‬‬



‫הקצבים‬



‫והמתכונות במידה שאיפשרה היווצרות של מאות לשונ_ות דיבור‬ ‫ומספר רב של או~גני שירה ושריקה‪.‬‬



‫הנסיוו האישי לעומת התורשה‬



‫סגולות המבנה והרקמות‬



‫של מערכת זו‬



‫הן‬



‫תורשתיות אך‬



‫פעילותן תלויה ברובה כבסיון האישי של כל פרט ופרט‪ .‬צורת‬ ‫הכתיבה של כל יד שונה‪ .‬כתב·ידו של האדם תלוי בשפה הראשונה‬



‫‪53‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שבה למד לכתוב‪ ,‬באופן הכתיבה שלמזוהר‪ ,‬בכלי שבו השתמש‪ ,‬באופן‬ ‫הישיבה בזמן הלימוד וכזרמה‬



‫‪-‬‬



‫כלומר‪ ,‬בכל הגורמים שהיוו את‬



‫הקשרים בקליפה המוטורית של המוח‪ .‬ההי גרי המיוחד לשפת אמר‬



‫של אזם קובע במידה ניכרת את התפתחותם של שרירי הלשון‪ ,‬הפה‪,‬‬ ‫הקול‪ ,‬החך ווילרנרת·ה‪ n‬ך‪ .‬השפה הראשונה קובעת את עצמתם היחסית‬



‫של שרירי הפה ומבנה חללו בצררה ברורה עד כזי כך שבשפה‬ ‫הנוספת אפשר להבחין במבטאה של השפה הראשונה וגם בקושי לשנות‬ ‫את פעילותם של כלי הדיבור למבטא חדש‪ .‬כלומר‪ ,‬נסיובו האישי של‬



‫אדם הוא גם גורם מבני‪ ,‬הקובע את המבנה הסופי במידה לא קטנה‬ ‫אולי מן התורשה‪.‬‬



‫מושג הניגוד מקורו במבנה‬



‫המערכת‬



‫השלישית הזאת היא אסימטרית‬



‫בפעילותה‬



‫)הימין‬



‫אינו דומה לשמאל(‪ ,‬בניגוד לסימטריה שהיא הכלל בשתי המערכות‬



‫הקודמות ;‬



‫האסימטריה גורמת להבדלה בין ימין לשמאל‪ .‬כשהיד‬



‫הימנית דומיננטית‪ ,‬מתהווה מרכז הדיבור בשמאל המוח‪ ,‬ולהפך‪ .‬יש‬ ‫לשער שהניגוד הראשוני הזה בין ימין ושמאל הוא אף יסוד הניגוד‬ ‫בכללו‪ .‬מאחר שפעולת יד ימין היא הטובה יותר‪ ,‬בזרך·כלל‪ ,‬משמשת‬ ‫המלח ימין בשפות רבות‪ ,‬כגון אנגלית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬גרמנית‪ ,‬רוסית‬ ‫ואחדות‪ ,‬לביטויים רבים הקשורים במושגים נכרן‪ ,‬חזק‪ ,‬זכות‪ ,‬דשות‬ ‫וכר'‬



‫)‬



‫‪ paeo‬ח‪,‬‬



‫) ‪(. Droit, Right, Recht‬‬



‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נוטה המחשבה הפרימיטיבית להבחין בין טוב ודע‪,‬‬



‫שחרד ולבן‪ ,‬קד וחם‪ ,‬אור וחרשך ולארות בחם הפכים או ניגודים‪.‬‬ ‫מחשבה מפותחת יותר מתקשח לראות בחם ניגודים של ממש‪ .‬החושך‬ ‫והקוד‪ ,‬למשל‪ ,‬אינם כלל ניגודים לארד וחום‪ .‬כשאין אור יש חרשך‬ ‫הויחס‬



‫‪54‬‬



‫בין‬



‫חרם‬



‫וקור‬



‫הוא‬



‫מסובך‬



‫חרבה יותר‪.‬‬



‫המבנה‬



‫פעילותו‬



‫וסגולות‬



‫תהליכים הפיכים ובלתי הפיכים‬



‫המערכת השלישית קשורה אל מרכזי הרגשות קשר רופף‪ ,‬לעומת‬ ‫הקשר החזק של המערכות הקודמות‪ .‬רגשות חזקים‪ ,‬כמו כעס או‬



‫קנאה‪ ,‬מפריעים לפעולת המערכת העדינה‪ ,‬החדישה ומערפלים את‬ ‫החשיבה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מחשבה בלי כל קשר לרגשות אינה מתקשרת‬ ‫אל המציאות‪.‬‬ ‫החשיבה‬



‫עצמה‬



‫היא‬



‫נייטראלית‬



‫ויכולה לעסוק‬



‫באותו אופן‬



‫במחשבות סותרות‪ .‬כדי לבחור במחשבה זו או אחרת צריך‬ ‫הפחות‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫לכל‬



‫שהרגש יספק למחשבה את התכונה של ‪ 11‬נכון"‪ ,‬כלומר‪,‬‬



‫יקשר אותה למציאות‪ .‬ה‪ 11‬נכון" הזה הוא מציאות סובייקטיבית‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫כשה"נכון" הוא מציאות אובייקטיבית‪ ,‬יש למחשבה ערך אנושי·כללי‪.‬‬



‫ההגיון אינו יכול להכריע בין "אפשר להגיע לי‪ "m‬לבין "אי·‬ ‫אפשר להגיע לירח"‪ ,‬משום ששתי המחשבות מתקבלות על הרעת‬ ‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ .‬רק הנסיון המציאותי מעניק למחשבה‬ ‫את התכונה של "נכון"‪ .‬במשך רודות שללה המציאות את האפשרות‬



‫הראשונה והביטוי "להיות על הירח" היה שם נרדף לדמיןו תלשו‬ ‫מן המציאות‪.‬‬



‫מבחינת החשיבה הטהורה‪ ,‬רוב התופעות בעולם יכולות להיות‬ ‫הפיכות או בלתי·הפיכות‪ .‬במציאות‬



‫‪-‬‬



‫רוב התהליכים הם בלתי‬



‫הפיכים )גפרור שנשרף אינו יבדל לחזור להיות‬



‫גפרור ;‬



‫עץ אינו‬



‫יבדל לחזור ולהיות זרע(‪.‬‬ ‫כל התופעות הקשורות בזמן הן בלתי הפיכות‪ ,‬משום שכיוונו‬



‫של הזמן עצמו אינו הפיך‪ .‬תופעות מעטות הן הפיכות‪ ,‬כלומר החרות‬ ‫על עקבותיהן למצב ששרר לפני הפעולה או לפני השינוי שחל‪.‬‬



‫פעילות החשיבה בלי קשר אל המציאות איננה מחשבה‪ ,‬כשם שפעילות‬



‫שרירית סתמית אינה פעולה או תנועה‪.‬‬



‫‪55‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫סוף מעשה במחשבה תחילה‬ ‫המסלולים במערכת השלישית הם מסובכים יותר וארוכים יותר‬ ‫מאשר בשתי‬



‫המערכות‬



‫הוותיקות‪.‬‬



‫רוב הפעולות של המערכת השלישית הזאת מתבצעות באמצעות‬



‫הםערנות הוותיקות‪ ,‬אף ני יש אפשרות של פיקוד ישיר של המערכת‬



‫השלישית על מנגנרן·הביצוע‪ .‬ארגון זה גורם לאיחור ניכר בהתחלת‬ ‫הביצוע‪ ,‬כך ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" אינה אימרה בעלמא‪ .‬יש‬ ‫שהייה מספקת בין מה שהתהוהו במערכת הזאת לבין ביצועו‪ ,‬שהייה‬



‫המאפשרת גם את בלימת הביצוע‪ .‬אפשרות זר של התהוו‪,‬ת זמרת‬ ‫פעולה‬



‫והשהיית‬



‫והשיפוט‬



‫רוב‬



‫ביצועה‪,‬‬



‫דחייתה‬



‫אר מניעתה‪,‬‬



‫היא‬



‫יסוד‬



‫הדמיון‬



‫השכלי‪.‬‬ ‫פעולותיה‬



‫של מערכת‬



‫זו‬



‫מבוצעות‬



‫על·ידי‬



‫המערכות‬



‫הוותיקות ומוגבלות למהירותם של המנגנונים הללו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אי·‬



‫אפשר להבין את תכנו של חומר מודפס מהר יותר מאשר העיניים‬



‫יכולות לקרוא‪ .‬אי·אפשר להביע מחשבה מהר יותר מאשר לאמרה‪.‬‬ ‫מכאן ששיפור מהירות הקריאה ומהירות ההבעה הוא אחד האמצעים‬



‫להאצת החשיבה‪ .‬האפשרות של שהייה בין היווצרות המתכונת‬



‫המ‪• n‬‬



‫שנתית של פעולה כלשהי לבין ביצועה היא יסוד התודעה‪ .‬היא‬ ‫מאפשרת להקשיב ולבחון את הנעשה בנו ברגע ההתכוונות לפעולה‬ ‫וברגע ביצועה‪ .‬אפשרות הבלימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬האפשרות להאריך את משך‬



‫הזמן בין הכוונה לביצוע‪ ,‬מאפשרת לאדם ללמוד לדעת את‪ .‬עצמו‪.‬‬ ‫ויש‬



‫מה‬



‫ללמוד‬



‫לדעת‪ ,‬מאחר‬



‫שהמערכות המבצעות את הדחפים‬



‫הפנימיים שלנו פועלות מעצמן‪ ,‬כשם שהן פועלות אצל יתר בעלי·‬ ‫החיים‬



‫·‪56‬‬



‫המפותחים‪.‬‬



‫המבנה‬



‫וסגולות‬



‫פעילותו‬



‫עשייה אינה מעידה על 'ידיעה‬



‫ביצוע פעולה אינו מוכיח שאנו יודעים‪ ,‬ולו אף ידיעה שטחית‬ ‫ביותר‪ ,‬את מה שאנו עושים וכיצ‪.‬ד אם אדם מנסה לעשות בידיעה‬



‫כלומר‪ ,‬מנסה להבחין בידיעת פרטים‬



‫‪-‬‬



‫‪ -‬פעולה פשוטה ושכיחה‪ ,‬כגון‬



‫לקום מכיסא‪ ,‬הוא נוכח עד‪-‬מהרה לדעת שאינו יודע בעצם כיצד הוא‬



‫עושה זאת ‪:‬‬



‫האם יש לאמץ את שרירי הבטן או את שרירי הגב‪,‬‬



‫האם הוא מאמץ תחילה את הרגליים או מטה את הגרף לפנים‪ ,‬מה‬ ‫עושות העיניים‪ ,‬מה עושה הראש ונו' ן קל להיוכח שאין אדם יודע‬



‫כלל מה לעשות‪ ,‬עד כדי אי‪-‬יכולת לקום‪ .‬לא נותר לו‪ ,‬איפוא‪ ,‬אלא‬ ‫לחזור לדרכו השגורה והיא‬



‫‪ -‬לתת לעצמו הוראה לקום ולהניח‬



‫למנגנונים המומחים‪-‬לדבר לבצע את הפעולה כיפה בעיניהם‪ ,‬כלומר‪,‬‬



‫כרגיל‪ .‬מכאן אנו למדים שידיעת‪-‬עצמו אינה ניתנת לאדם בלי קשיים‬ ‫ניכרים ואף כדונה בהפרעות בביצוע‪ .‬המחשבה והשכל היודע הם‬ ‫בעוכריה של‬



‫הפעילות‬



‫האוטומטית‬



‫וההרגלית‪,‬‬



‫כמסופר‬



‫בבדיחה‬



‫העממית על ה‪ J‬ןל )‪ 11‬מרבה רגליים"( ששכח כיצד ללכת ברגע שהיה‬ ‫עליו לענות עלי השאלה באיזה סדר הוא מניע את דגליו בשעת‬ ‫הליכה‪.‬‬



‫התודעה היא תיאום ביו הכוונה לעשייה‬



‫לעתים מספיק שאדם ישאל את עצמו‪ ,‬שעה שהוא עושה פעולה‬ ‫מסוימת‪ ,‬מה בעצם הוא עושה‬



‫‪ -‬כדי למצוא את עצמו נבוך ובלתי‬



‫מסוגל להמשיך בפעלו‪ .‬במקרה כזה הוא מכייר לפתע שביצוע הפעולה‬ ‫אינו תואם את מה שהתכוון לעשות‪ .‬ואמנם‪ ,‬בלי תודעה עדה אנו‬



‫עושים מה שהמערכות הוותיקות מבצעות בדרכן שלהן גם כשהכוונה‬ ‫באה מהמערכת השלישית העליונה‪ .‬זאת‬



‫ועוד ‪:‬‬



‫לעתים מממש הביצוע‬



‫את היפוכה הגמור של הכוונה‪ .‬מקרים כאלה שכיחים מאד כשכוונת‬



‫‪57‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הפעולה במעדנת העליונה )שקשריה עם‬



‫מרכזי הדגשות רופפים(‬



‫מבוצעת על‪-‬ידי המנגנונים של המעדנות האחדות )שבהן הסשדים‬



‫עם הדגשות חזקים ביותר( מבלי להשתמש ביכולת ההשהיה‪.‬‬ ‫בתנאים אלה גודמות האוטומטיות ומהירותן הגדולה יותר של‬ ‫המעדנות הנמוכות לכך שבראשית ובעיקר מתבטא הדגש בפעולה‪,‬‬



‫והמחשבה‬



‫‪-‬‬



‫הבאה מן המעדנה העליונה ביותר‬



‫‪-‬‬



‫מתבטאת בעצל‪-‬‬



‫תיים‪ ,‬כמעט לאחד המעשה‪ .‬דוב פליטות‪-‬הפה נעשות בדדך זר‪.‬‬



‫התודעה אינה הכרחית לחיים‬



‫שתי‬



‫המעדנות‬



‫הוותיקות יותר‪,‬‬



‫הגובלות‪ ,‬מותאמות האחת‬



‫מעדנת מוחת‪-‬הדיח‬



‫לשניה באופן הדמוני‬



‫ומערכת·‬



‫אצל דוב בני‪-‬‬



‫האדם‪ .‬בשתי המערכות הללו אפשר לספק את דוב הצרכים האנושיים‬



‫ולעשות את דוב הדברים שאדם עושה‪ ,‬כולל הדברים שאנו מיחסים‬ ‫אותם לשכל‪ .‬אפילו החיים החברתיים אינם בלתי‬ ‫המעדנת‬



‫הדום‪-‬גובלית המפותחת‬



‫כשל האדם‪.‬‬



‫אפשירים‬



‫בלי‬



‫הדבורים‪ ,‬הנמלים‬



‫הקופים וחיות‪-‬העדר חיים במשטרים חברתיים בלי תודעה‪ .‬משטרים‬



‫אלה מורכבים למדי וכוללים את דוב יסודותיה של החברה האנושית‪,‬‬ ‫כגון גידול בנים‪ ,‬מלכות‪ ,‬מלחמות בשכנים‪ ,‬הגנה על המולדת‪ ,‬ניצול‬ ‫עבדים וכיוצא באלה‪.‬‬



‫התודעה‬



‫‪-‬‬



‫עידן חדש באבולוציה‬



‫המעדנת העליונה‪ ,‬המפותחת אצל האדם יותר מאשד אצל כל‬ ‫בעלי‪-‬החיים האחדים‪ ,‬מאפשרת תודעה‬



‫‪-‬‬



‫זאת אומדת הנדת הצורך‬



‫האורגני וברירת האמצעים לסיפוקו‪ .‬הודות לתכונת המעדנת הזאת‬ ‫מאפשרת התודעה שיפוט‪ ,‬הבחנה‪ ,‬הכללה‪ ,‬הפשטה‪ ,‬דמיון וכדומה‪.‬‬



‫תודעת הדחפים האורגניים היא יסוד הידיעה‪-‬העצמית של האדם ‪:‬‬ ‫‪58‬‬



‫המבנה‬



‫תודעת‬



‫היחסים‬



‫שבין‬



‫האנושית נותנת לאדם‬



‫הדחפים‬



‫ומקורם‬



‫וסגולות‬



‫בהתהוותה‬



‫פעילותו‬



‫של‬



‫התרבות‬



‫אמצעים לשליטה שעד היום רק בודדים‬



‫העריכו את אפשרויותיה‪.‬‬



‫ה‪ 11‬אני מאמין" שלי הוא שתקופתנו היא תקופת מעבר קצרה‬ ‫המבשרת את הופעתו של האדם‬



‫האנושי‪.‬‬



‫‪59‬‬



‫ל או ?‬ ‫שני עולמות לכל אדם ‪:‬‬



‫העולם האישי והעולם של כולנו‪ .‬בעולמי‬



‫הפרטי קיימים היקום והתבל כל זמן שאני חי ;‬ ‫נעלם רמת יחד אתי‪.‬‬



‫עולמי זה נולד אתי'‬



‫לערמת זאת‪ ,‬בעולם הגדול המשותף לכולנו‬



‫איני יותר‬



‫מטיפה‬



‫בים אר גרגיר‪-‬חול‬



‫במדבר‪.‬‬



‫חיי‬



‫רמותי‬



‫אינם‬



‫משפיעים במאום כמעט על העולם הגדול‪.‬‬ ‫מטרת חייו של אדם היא עניינו הפרטי' במידה מסוימת‪ .‬לאחד‬



‫קוסם האושר‪ ,‬לשני העושר‪ ,‬לשלישי‬



‫‪-‬‬



‫כוח או שלטון‪ ,‬לרביעי‬



‫‪-‬‬



‫ידע‪ ,‬שוויון וכר'‪ .‬מטרת חיי האנושות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינה ידועה לנו‬ ‫כלל ועיקר‪ .‬הדבר היחיד שיש לו יסוד סביר‪ ,‬המקובל גם על כל‬



‫המדעים‪ ,‬הוא שיש כיוון בהתפתחותו של היקום ושהאדם עומד בראש‬ ‫סולם התפתחות זה‪ .‬את הכיוון הזה של האבולוציה אפשר לפרש גם‬



‫כמגמה‪ .‬בפרק הקודם‪ ,‬שעסק בפירוט המבנים במערכת ‪-‬העצבים שלנו‪,‬‬ ‫ראינו אותה מגמה‪ .‬ראינו שלפי מערכת‪-‬העצבים מגמת ההתפתחות‬ ‫היא הגדלת כושרה של התודעה להכווגת תהליכים קדומים באברלו‪-‬‬ ‫ציה‪ ,‬גיוונם‪ ,‬ריסונם וזירוזם‪ .‬גם אנו חושבים על מגמה זו‪ ,‬מבלי‬ ‫להתכוון לכן‪ ,‬ומבטאים את מחשבתנו כשאנו אומרים שאמן פלוני‬ ‫הוא אמנם אמן גדול‪ ,‬ומדען אלמוני אמנם‬



‫נעלה במקצועו‪ ,‬אבל‬



‫הם חסרים ‪ 11‬משהו" שיעלה אותם בעינינו למדרגת אדם‪.‬‬



‫‪61‬‬



‫שכלול‬



‫הברה‬



‫היכולת‬



‫ותודעה‬



‫לכל בעלי·ה‪ n‬יים המפותחים יש מידה ניכרת של הכרה‪ .‬הם‬ ‫מכירים את הסביבה שבה הם חיים‪ ,‬את מקומם במשפחתם‪ ,‬בעדרם‬



‫או בלהקתם‪ .‬הם יודעים לשתף פעולה בהגנת המשפחה או העדר‬



‫ואפילו לעזור האחד לחברו‬



‫‪ -‬זאת אומרת שהם אולי גם מבחינים‬



‫במה שטוב לזולת‪ .‬האדם מחונן לא רק בהכרה מפותחת יותר‪ ,‬אלא‬ ‫גם בסגולת הפשטה מיוחדת‪ ,‬המאפשרת לו להבחין‪ ,‬ולהכיר במה‬



‫שמתחולל בו בשעה שהוא מבחין‪ .‬כך הוא יכול לדעת שאינו יודע‪,‬‬



‫או שהוא יודע‪ .‬הוא יכול להניד אם הוא מבין או אינו מבין את‬ ‫אשר הוא יודע‪ .‬הוא מסוגל גם להפשטה גבוהה יותר‪ ,‬המאפשרת לו‬ ‫להעריך את כושר ההפשטה שלו ואת דרגת השימוש בה‪ .‬הוא יכול‬



‫להבחין אם הוא משתמש בתודעתו המלאה בשביל לדעת ואם הוא‬ ‫יודע שאינו יודע‪,‬‬



‫יש הבדל מהותי בין הכרה ותודעה‪ ,‬אף כי בשפתנו התחומים‬



‫אינם ברוירם‪ .‬אני עולה במדרגות ביתי בהכרה מלאה ובכל זאת‬ ‫איני יודע כמה מדרגות עליתי‪ .‬עלי לעלות שנית ולשים לב‪ ,‬להקשיב‪,‬‬ ‫אר לספור אותן בשביל לדעת את מספרן‪ .‬תודעה היא הכרה עם‬ ‫הבחנת המתחולל בה‪ ,‬או בי‪ ,‬בזמן שאני מכיר‪.‬‬ ‫שליטה תדועתית בשרירים הרצוניים ובתהליכי החשיבה וההפ·‬



‫שטה ניתנת לרבים בקלות יחסית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬השליטה התודעתית‬



‫על השרירים הבלתי רצוניים‪ ,‬על החשרים והרגשות‪ ,‬ועל יכולת‬ ‫יצירה אישית‪ ,‬ניתנת בקושי רב יותר‪ .‬למרות הקושי אין הדבר‬ ‫יוצא מגדר האפשרות‪ ,‬אף כי אינו מתקבל על דעתם של רבים‪.‬‬ ‫אנו פועלים כשלם אחיד גם כשהשלם אינו כליל‪-‬השלמות‪ .‬מכאן‬ ‫נובעת אפשרות של התפתחות השליטה התודעתית גם על החלקים‬



‫הקשים‪ .‬השינויים החלים בחלקים הניתנים לשליטה בנקל‪ ,‬משפיעים‬



‫גם על האחרים‪ ,‬כולל אלה שאין לנו עליהם שליטה ישירה‪ .‬גם‬



‫‪62‬‬



‫ל אז !‬



‫השפעת עקיפין היא מעין שליטה‪ .‬עבודתנו היא שיטת אימון ההופכת‬ ‫את השפעת·העקיפין ההתחלתית לידיעה ברורה‪.‬‬



‫חשוב אולי לומר במפורש שאיד אנו מדברים באימון כוח·‬ ‫הרצון והשליטה·העצמית לשם התעלות על עצמנו אר על הזולת‪.‬‬ ‫תיקון·עצמי‪ ,‬שיפור‪ ,‬אימון תודעתי ומושגים דומים שהשתמשנו בהם‪,‬‬



‫לא באו אאל בשביל לבטא צביון חלקי של המושג התפתחות‪ .‬בהתפת·‬ ‫חרת מודגש‬



‫התיאום ההרמוני‬



‫בין‬



‫המבנה‪,‬‬



‫התכונה‬



‫וההישג‪.‬‬



‫תנאי‬



‫יסודי לתיאום הרמוני הוא חופש מוחלט מכפייה עצמית או כפייה‬ ‫מצד הזולת‪.‬‬



‫התפתחות נורמלית היא בדרך·נלל הרמונית‪ .‬בהתפתחות החלקים‬ ‫גדלים‪ ,‬משתפרים ומתחזקים באופן שהשלם יכול להמשיך בייעודו‬



‫הכללי‪ ,‬רכשם שבהתפתחותו ההרמונית של הילד מופיעות תוך נדי‬ ‫הגידול‬



‫גם‬



‫פונקציות‬



‫חדשות‪,‬‬



‫כן‬



‫תופענה‬



‫יכולות‬



‫חדשות‬



‫בכל‬



‫התפתחות· הרמונית‪.‬‬



‫התפתחות הרמונית אינה דבר פשוט‪ .‬ניטול‪ ,‬למשל‪ ,‬את ההפשטה‬ ‫המחשבתית‪ ,‬שהיא נולה יתרון‪ ,‬למבט ראשון‪ .‬מנקודת·ראות של‬



‫התפתחות הרמונית יש בה גם הרבה מן השלילה‪ .‬ההפשטה היא‬



‫יסוד המילול‪ .‬המלה מסמלת את אשר היא מסמנת ואינה יכולה‬ ‫להיווצר בלי הפשטה של תכרנה‪ ,‬או סגולה‪ ,‬של הדבר שהיא באה‬ ‫לבטאו‪ .‬קשה לתאר תרבות אנושית כלשהי בלי מלים‪ .‬ארמכם תופסים‬ ‫התפתחות ההפשטה המחשבתית ומילולה את המקום החשוב ביותר‬



‫במדע ובכל ההישגים החברתיים‪ .‬יחד עם זה נעשו ההפשטה והמילול‬ ‫לעריץ השולל מן האדם את המציאות הבלתי·אמצעית‪ ,‬דבר הגורם‬



‫להפרעה קשה בהרמוניה של רוב פעולות האדם‪ .‬לעתים קרונות‬ ‫גובלת ההפרעה עם מחלות רוח וגוף וגורמת לזיקכה מוקדמת‪ .‬ככל‬



‫‪.,,.‬‬



‫שההפשטה המילולית מוצלחת יותר ויעילה יותר כן מתרחק האדם‬ ‫במחשבתו ובזמירנו מן ההרגשות‪ ,‬התחרשה והתנועות עצמן‪.‬‬



‫ראינו שהמבכים העוסקים בחשיבה קשורים באופן רופף למנג·‬



‫‪63‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫נדנים הרגשיים‪ .‬מחשבה צלולה יכולה להיווצר רק כהיעדר רגשות‬



‫עזים המסלפים את אובייקטיביות החשיבה‪ .‬ניתוק מתמיד מן הרגשות‬ ‫והתחושות‬



‫)תחושות ·עצמיות(‬



‫הפרופריוספטיות‬



‫הוא‬



‫הכרחי‬



‫תנאי‬



‫להתפתחותה של החשיבה הטובה‪.‬‬



‫בכל זאת חשובה ההתפתחות ההרמונית של האדם יותר מהתפתחות‬ ‫שאיננה הרמונית‪,‬‬



‫אם‬



‫אפילו‬



‫החשיבה הטובה היא‬



‫המפריעה את‬



‫ההרמוניה‪ .‬החשיבה המנותקת מיתר האדם הופכת בהדרגה לעקרה‪.‬‬



‫בעיקר‪,‬‬



‫חשיבה שנעשית במלים‬



‫יותר בסולם‬



‫אינה יונקת מן המבנים הקדומים‬



‫האבולוציה‪ ,‬הקשורים קשר‬



‫אמיץ‬



‫לרגשות‪.‬‬



‫החלקים‬



‫היוצרים‪ ,‬הספונטניים יותר‪ ,‬של החשיבה קשורים במבנים הקדומים‬ ‫הללו‪ .‬מחשבה מופשטת‪ ,‬שאינה ניזונה כפעם בפעם ממקורות עמוקים‬



‫יותר בכניננו‪ ,‬נעשית מילולית בלבד וריקה מתוכן אנושי ממשי‪.‬‬ ‫ספרים‬



‫רבים‬



‫באמנות‪,‬‬



‫בהתנהגותם היומיומית‬



‫במדע‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫בספרות‬



‫ובשירה‬



‫‪-‬‬



‫ואנשים‬



‫רבים‬



‫אין להם מה להוסיף לקורא ולצופה בהם‪,‬‬



‫אלא שיגרה של מלים הקשורות זו אל זו בהגיון מחשבתי ריק מתוכן‬



‫אישי‪.‬‬



‫החשיבה‬



‫המתפתחת‬



‫באופן‬



‫בלתי הרמוני הופכת להפרעה‬



‫בהתפתחותו האנושית של האדם‪.‬‬ ‫המסקנה שהתפתחות הרמונית היא דבר רצוי‪ ,‬היא מסקנה בנלית‬



‫למדי‪ .‬כל' זמן שהוגים במופשט שבמלים הללו ובהגיון שבהן‬



‫‪-‬‬



‫תלוש‬



‫משפט זה‪ ,‬ככל משפט הגיוני·מילולי אחר‪ ,‬מן האדם כשלם‪ ,‬וחסר‬ ‫משמעות מעשית‪.‬‬



‫רק‬



‫בעצמי‬



‫כשאני מעורר‬



‫והדימויים הבלתי‪-‬אמצעיים‪ ,‬כלומר‬



‫‪-‬‬



‫את הרגשות‪,‬‬



‫התחושות‬



‫כשאני חושב בדמויות‪ ,‬בצירו·‬



‫פים פנימיים אישיים שלי' נהפך המשפט הבנלי למקור בלתי‪-‬אכזב‬ ‫של צורות‪ ,‬דמויות ויחסים המאפשרים צירופים וגילויים חדשים‪ .‬את‬



‫אלה יש להלביש במלים כדי שאפשר יהיה לקיים מגע אנושי עם‬ ‫הזולת‪.‬‬



‫התפתחות הרמונית טבועה בכל יצור חי שלמינו עבר ארוך‪.‬‬



‫אצל האדם מלווה התפתחות כזאת בקשיים גדולים‪ ,‬מפאת חדישותה‬



‫‪64‬‬



‫ל או!'‬



‫של תופעת התודעה בסולם האבולוציה‪ .‬להתפתחותם ההרמונית של‬ ‫החיה‪ ,‬הבהמה‪ ,‬הקוף והאדם הקדמון ביותך‪ ,‬מספיקים חושים‪ ,‬רגשות‪,‬‬



‫תנועה ושמץ של מחשבה‬



‫‪-‬‬



‫כמו זכרון והכרה‪ .‬כל אלה מתבטאים‬



‫בפעילות בהקיץ‪ ,‬בניגוד לשינה‪.‬‬ ‫בעלי·החיים‪ ,‬חסרי‬



‫התודעה‪ ,‬נעים‬



‫לכאן‬



‫ולשם‬



‫ותו לא‪.‬‬



‫עם‬



‫הופעת התודעה באבולוציה‪ ,‬אצל האדם‪ ,‬הופכת התנועה הפשוטה‬ ‫לכאז לפנייה שמאלה והתנועה הפשוטה לשם לפנייה ימינה‪.‬‬



‫קשה לנו לראות את כל הקשור בתופעה זו מחמת שיגרתה‬



‫‪-‬‬



‫היא נהירה לנו נשם שפעולת הראייה פשוטה בעינינו‪ .‬די בהרהור‬ ‫קל נדי לראות שההבחנה בין ימין ושמאל אינה מסובנת פחות מתורת‬ ‫הראייה‪ .‬המבחין בין ימין ושמאל מחלק את המרחב ביחס לעצמו‪,‬‬ ‫רואה את עצמו נמרכז שממנו מתחיל ומשתרע המרחב‪ .‬מתחושה זו‬



‫של חלוקת המרחב‪ ,‬שאינה ברורה עדיין בתודעה ומתבטאת על·ידי‬ ‫התיחסות ל"יד ימין" ו‪ 11‬יד שמאל"‪ ,‬מתפתחת הפשטה נוספת של‬



‫המושגים ‪//‬ימין" ו‪ 11‬שמאל"‪ ,‬הניתנים עתה לביטוי במלים‪ .‬ברבות‬ ‫הימים‬



‫נעשים הסמלים‬



‫מופשטים‬



‫יותר ויותר‬



‫ונוצרת‬



‫האפשרות‬



‫לבנות משפטים כדוגמת המשפט הזה‪ .‬לשם הישג תודעתי פעוט‪,‬‬ ‫כידיעה נין ימין ושמאל‪ ,‬דרושים הסתכלות‪ ,‬קשב או תשומת‪-‬לב‬



‫למה שהאדם חש שמתחולל נתונו ולימה שמתדך‪,‬הן בעולם החיצוני‬



‫הסובב אותו‪....:.‬‬



‫לסירוגין‬



‫‪-‬‬



‫ברגע שהוא נע‪ ,‬תוך תנועת קשב זו‪,‬‬



‫פנימה והחוצה לסירוגין‪ ,‬נוצרות ההפשטה והמלים המסמלות את‬ ‫השינוי במצב היחסי שבין האדם ועולמו הגדול‪ .‬לא קשה לאתר‬ ‫שהתהוותה של התודעה כרוכה בחבלי·לידה קשים‪ .‬התודעה בחיתוליה‬ ‫הביאה בוודאי לא אחת את אבות האדם במבוכה‪ .‬יש לשער שכבר‬ ‫הם בקשו את נפשם לפעמים להיות ככל חית·השדה‪.‬‬



‫מחמת גילה האבולוציוני הצעיר של התודעה‪ ,‬גדולים ההבדלים‬ ‫בכושרה‪ ,‬בין אדם לאדם‪ ,‬יותר מאשר בסגולות הקדומות יותך‪ .‬יתר‬



‫על כן‪ ,‬בכל פרט חלות תנודות גדולות בתיאומה של התודעה ליתר‬



‫‪65‬‬



‫שכלול‬



‫ה'כולת‬



‫חלקי האישיות‪ .‬לעתים מגיעה עצמת התנודות לאפס וגורמת לקיטוע‬



‫רגעי‪ ,‬זמני ולפעכזים גם תקופתי‪ .‬לעתים רחוקות‪ .‬יותר עשוית עצמת‬



‫התנודות להתגבר עד ליצירת תיאום ההרמוני של כל מרכיבי האדם‬ ‫לשלם אח‪.‬ד‬ ‫בתורות האזוטריות רווח משל‪ ,‬שמוצאו מטיבט‪ ,‬הממשיל את‬ ‫האדם‬



‫נטול התודעה למרכבת שנוסעיה‬



‫השרירים והיא עצמה‬



‫‪-‬‬



‫תם היצרים‪,‬‬



‫סוסיה‬



‫הם‬



‫השל‪.‬ד התודעה היא הרכב הישן‪ .‬כל עוד‬



‫הרכב רדום‪ ,‬נגררת המרכבה ללא מטרה‪ .‬כל נוסע מבקש להגיע‬ ‫למקום אחר וכל סוס מושן בכיוון אחר‪ .‬כשהרכב מקיץ ובערר ואוחז‬



‫במושכות‬



‫‪-‬‬



‫מושכים הסוסים את המרכבה ומביאים כל נוסע למתת‬



‫חפצו‪.‬‬



‫ברגעים בהם עולה בידי התודעה למצוא מכנה משותף להרגשה‪,‬‬ ‫לתחשוות‪ ,‬לתנועה ולמחשבה עולה המרכבה על דרך המלך‪ .‬ברגעים‬ ‫כאלה מתעלה האדם לדרגת מגלה‪ ,‬ממציא‪ ,‬יוצר‪ ,‬מחדש‪,, ,‬יודע"‪ .‬הוא‬ ‫מרגיש אחדות אורגנית בעצמו ובתבל‪ .‬הוא מבחין שהוא אחד והעולם‬



‫אחד ואיחודם מבטל את הבדידות‪.‬‬



‫‪66‬‬



‫חלק בי‬



‫געשה‬



‫ונשמע‬



‫שניס·עשר שעררים נ‪ 1‬עשייס‬



‫שנים‪-‬עשר‬



‫למעלת‬



‫מאלף‬



‫השעורים‬



‫המעשיים‬



‫שבספר‬



‫שעורים שניתנו ב‪ 11‬מכון‬



‫נבחרו‬



‫פלדנקרייז‬



‫‪ll‬‬



‫מביו‬



‫במשך‬



‫שנות קיומו‪ .‬שעורים אלח אינם מחווים רציפות שיטתית ‪i‬‬ ‫חם נבחרו רק לשם חבחרת עקרונות חשיטח של המחבר‬ ‫ואמצעית‪.‬‬



‫עם זאת תוכננו השעורים חללו‬ ‫תגרף‬



‫ואת פעולותיו‬



‫לאימוו‪1‬‬



‫הכולל את כל‬



‫היסודיות ביותר‪.‬‬



‫אדם שילמד את השעורים ויעסוק באחד מחם מדי ערב‪,‬‬ ‫לפני‬



‫חשינח ‪1‬‬



‫יגלח‬



‫תוך כמת‬



‫שבועות‬



‫הפונקציות החשובות לחיים תקינים‪.‬‬



‫חטבת‬



‫ניכרת ברוב‬



‫הוראות כלליות‬ ‫שיפור היכולת‬



‫מטרת שעורים אלה היא לשפר את היכולת‪ ,‬כלומר‪ ,‬להרחיב‬ ‫את גבולות הביצוע ולעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי‬ ‫קשה‬



‫‬‫רק‬



‫‪-‬‬



‫אף כי‬



‫את הקשה לנוח‪ ,‬זאת הנוח לנעים‪.‬‬



‫פעולות שנוח‬



‫ונעים‬



‫לעשותן‬



‫בכנסות‬



‫לתחום‬



‫ההרגלים‬



‫האישיים ומשמשות את האדם בכל אזרחות חייו‪ .‬הפעולות הקשות‪,‬‬



‫שכדי לעשותן צריך‬



‫האדם לאמץ את רצדנו ולהכריח את עצמו‬



‫להתגבר על התנגדות פנימית‬ ‫התנועתיים‬



‫היומיומיים‪,‬‬



‫זעם‬



‫‪-‬‬



‫בשארות תמיד מחוץ להרגלים‬



‫ההתבגרות הן יוצאות‬



‫מגדר‬



‫השימוש‬



‫מכל רכל‪.‬‬



‫למשל ‪:‬‬



‫חזיזן נדיר הוא שאדם בגיל חמשים ומעלה יקפוץ מעל‬



‫גדר‪ ,‬ואפילו היא נמוכה‪ .‬הוא ילך סביב סביב‪ ,‬במקום בו בער יעבור‬ ‫בקפיצה קלה ופשוטה‪.‬‬



‫אין זאת אומרת שעלינו להשתמט מכל פעולה קשה ולא לאמץ‬ ‫כלל את כוח הרצון‪ ,‬אך יש להבחין בבהירות בין שיפור היכולת‬ ‫לביד מאמצים סתם‪ ,‬ולכוון את כוח הרצון לאימון היכולת‪ ,‬כדי‬ ‫שהפעולות עצמן תיעשינה לבסוף מתו ‪ j‬ידיעה ובזחףת‪.‬‬



‫‪71‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫יכולת וכוח רצון‬ ‫במידה שהיכולת משתפרת‪ ,‬פוחת הצורך במאמצי רצון‪ .‬מאמצי‬



‫הרצון הנחוצים לשיפור היכולת מהווים תירגול מספיק לשם אימון‬ ‫הרצון באופן היעיל ביות‪.‬ו‪ .‬אם מתבוננים יפה מוצאים שכל בעלי‬ ‫הרצון החזק‪ ,‬המאומן לשמו‪ ,‬הם בעלי יכולת קטנה בעצם‪ .‬מי שיכול‬



‫‪-‬‬



‫עושה‪ ,‬פשוט‪ ,‬בלי הכנות_ ומבלי שירעיש עולמות‪ .‬בעלי רצון‬



‫כביר משתמשים בכוח כביר‪ ,‬במקום לכוונו בדרך יעילה יותר‪.‬‬



‫אלה הסומכים בעיקר על כוח הרצון מפתחים את יכולתם‬ ‫להתאמץ ומתרגלים‬



‫להשתמש‬



‫בעוצמה גדולה מזי‬



‫לשם‬



‫ביצוע‬



‫פעולות שאפשר לעשותן היטב יותר בכוח קטן יותך‪ ,‬כשהוא מודרג‬ ‫ומכוון יפה‪.‬‬



‫שני אופני הפעולה משיגים בדרך כלל את מטרתם‪ ,‬אלא שהדרך‬



‫הראשונה‬



‫‪-‬‬



‫כשהמטרה מושגת בעיקר הודות למאמץ הרצוני‬



‫‪-‬‬



‫כרוכה בנזק ניכר‪ .‬כוח שאינו הופך תנועה אינו הולך לאיבוד סתם‪,‬‬



‫אלא משמש להריסת הפר‪.‬קים‪ ,‬השרירים‪ ,‬ויתר המנגנונים המשמשים‬ ‫להיווי‬



‫הכוח‪ .‬אנרגיה שאינה הופכת לתנועה הופכת‬



‫לחום בתוך‬



‫המנגנון ‪.‬המבצע‪ ,‬כלומר‪ ,‬מחוללת בו שינויים הדורשים תיקון‪ .‬יש‬ ‫להחזיר את המנגנון למצב שבו יוכל לפעול שוב‪.‬‬ ‫מה שיודעים לעשות היטב‪,‬‬



‫לא קשה‬



‫לעשות‪ .‬אפשר‬



‫אפילו‬



‫לומר כי מה שקשה לעשות‪ ,‬אינו עשוי היטב‪.‬‬



‫כדי להבחין יש לחוש ולא להתאמץ‬



‫כדי ללמוד דרושים זמן‪ ,‬קשב והבחנה‪ ,‬וכדי להבחין יש לחוש‪.‬‬



‫מסתבר מכאן שעל‪-‬מנת ללמוד יש לשפר את‪ ,‬התחושה‪ ,‬ומי ששואף‬ ‫להשיג מרובה בכוח הרצון‪ ,‬יוצא שכרו בהפסדו‪.‬‬



‫אדם‬



‫‪72‬‬



‫צריך‬



‫להיות‬



‫חפשי‬



‫להקשיב‬



‫למה‬



‫שמתרחש‬



‫בו‬



‫בזמן‬



‫הוראות‬



‫כלליות‬



‫התגייסותו‪ ,‬שכן במצב זה דעתו זחוחה יותר‪ ,‬אין בו המתח של‬



‫החפזון‪ ,‬נשימתו נתונה למשמעת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם‬



‫בזמן הלימוד‬



‫עושה האדם הכל בקצה גבול היכולת שלו ואף זה אינו מניח את‬ ‫דעתו‪ ,‬לא יוכל לעשות זאת מהר יותר‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬טוב יותר‬



‫‪-‬‬



‫מאחר שכבר גייס את עצמו עז קצה גבול יכולתו‪ .‬בתנאים אלה‬ ‫נעצרת הנשימה‪ ,‬נעשים מאמצים מיותרים‪,‬‬



‫ההבחנה‬



‫קטנה והשיפור‬



‫אפסי‪.‬‬



‫הקורא יוזנח לזעת שהתרגילים עצמם הם פשוטים‪ ,‬התנועות‬



‫קלות‪ ,‬אך באופן ביצוען ימצא בוודאי משהו חשד שהשפעתו תורגש‬ ‫כבר‬



‫כשעור הראשון‪.‬‬



‫דקות‪-‬ההבחנה‬



‫"שוטה אינו מרגיש"‪ ,‬אמדו חז"ל‪ .‬מי שאינו מרגיש אינו יכול‬



‫לחוש בהבדלים וכמובן אינו יכול להבחין בין פעול‪-‬ה אחת לאחרת‪.‬‬ ‫בלי הבחנה אין כל אפשרות של לימו‪,‬ד לא כל שכן של שיפור יכולת‬



‫הלמידה‪ .‬הזבד אינו פשוט‪ ,‬מאחר שכל החושים האנושיים קשורים‬ ‫אל הגירויים המפעי·לים אותם ביחס הדורש שהגירוי יהיה קטן ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬כזי שכוח ההבחנה יגדל‪.‬‬ ‫אם אני מחזיק מוט ברזל וזבוב מתישב עליו‪ ,‬או עוזב אותו‪,‬‬ ‫איני מבחין בהבדל המשקל‪ .‬לעומת ‪ i‬את‪ ,‬אם אני מחזיק נוצה וזבוב‬ ‫חונה עליה‪ ,‬או עוזב אותה‪ ,‬אני מרגיש הבדל ברוך‪ .‬דבר זה נכון‬ ‫ביחס לכל‬



‫החושים ‪:‬‬



‫השמיעה‪ ,‬הראייה‪ ,‬הריח‪ ,‬הטעם‪ ,‬החום וחקרך‪.‬‬



‫התרגילים עשויים כזי להפחית את המאמץ‪ ,‬מאחר שכזי להיות‬ ‫מסוגל ·לחוש הבדלים דקים במאמץ‪ ,‬יש להקטין קודם כל את המאמ‪.‬ץ‬ ‫עצמו‪ .‬ביצוע דק ומשופר יותר אפשרי רק אם הרגישות‬ ‫היכולת להבחין בהבדל‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫כלומר‪,‬‬



‫נעשית דקה יותר‪.‬‬



‫‪73‬‬



‫ש·כלול‬



‫היכולת‬



‫כוחו של הרגל‬



‫יש קושי יוצא·מגזד·הדגיל בתיקון שגיאה הרגלית בתנוחה או‬



‫בפעולה‪ ,‬כל עוד אין הנדה נדודה בשגיאה ובאופן התהוותה בפעולה‪,‬‬ ‫וכל עוד אין יזע מספיק המאפשר לאדם לפעול לפי ידיעתו ולא‬



‫לפי הרגלו‪.‬‬ ‫אם אזם רגיל לעמוד כשהאגן והבטן שלו דחופים קדימה יותר‬



‫מזי‪,‬‬



‫הדי בשל כך ראשו נוטה לאחוד יותר מזי' וכמונן שהשקע‬



‫בגבו גזול מזי‪ .‬אם הוא רוצה להביא את ראשו לפנים ואת האגן‬ ‫אחורנית‪ ,‬ועושת את הנחוץ בשביל להוות את השינויים האלה‪ ,‬הוא‬



‫מוצא שראשו נטוי לפנים יותר מן הרגיל והאגן לאחוד יותר מן‬ ‫הרגיל‪ ,‬וזוהי הדגשה‬



‫מוזרה בשבילו‪ .‬משום כך הוא חוזר‬



‫שבו אינו מדגיש שהוא עושה משהו מוגזם‬



‫‪-‬‬



‫למצב‬



‫נמלים אחדות‪ ,‬הוא‬



‫חוזר להד גליו הקודמים‪.‬‬



‫אין אזם יכול לשנות הרגל בתחושה בלב‪.‬ד עליו לעשות זאת על·‬ ‫ידי עבודת הכרתית מודעת עד שהשינוי יחדל להיות מוזר וייעשה‬ ‫דומה להרגל חדש‪ .‬לשנות הרגל הדי זה‬



‫דבר קשה הרבה‬



‫יותר‬



‫ממה שניתן לשער‪ .‬רק בעל הנסיון יוזע עד נמה קשה הזבד‪.‬‬ ‫חשיבה תוך פעולה‬ ‫עיקר חשוב מאד‬



‫לקורא ‪:‬‬



‫בשיעורי לומד התלמיד להקשיב תוך‬



‫כזי הביצוע של תרגיל זה או אחר‪ ,‬ולעשות את השינויים שהוא‬ ‫חש‬



‫בנחיצותם‪,‬‬



‫או את מה‬



‫שהוא‬



‫מבין מדברי‪,‬‬



‫מבל'‬



‫שיפסיק‬



‫את‬



‫ביצוע התרגיל‪ .‬כך הוא לומד לעשות בשעת שהוא חושב ולחשוב בשעת‬ ‫שהוא עושה‪ .‬זוהי‪ ,‬כמובן‪ ,‬דרגה של יכולת גבוהה מזו שנה הוא‬



‫מפסיק לחשוב בשעה שהוא פועל‪ ,‬ולפעול בשעה שהוא חושב )נהג‬ ‫מנוסה אינו מתקשה לבצע את הפעולות שאומרים לו לעשותן תוך‬ ‫כדי נסיעה‪ ,‬לא כן המתלמד(‪.‬‬



‫‪74‬‬



‫הוראות‬



‫כללירת‬



‫הקורא הרוצה‪ ,‬איפוא‪ ,‬להשיג בעצמו את דרגת השיפור האפ·‬



‫שרית בתרגילים הבאים‪ ,‬צדיו לנסות לתת לעצמו הוראות לפעולה‬ ‫הבאה מבלי שיפסיק את הפעולה שהוא עוסק בה‪ .‬פירושו של דבר‪,‬‬ ‫להמשיך בתנועה הנוכחית בשעה שהוא מתכונן‬



‫במחשבתו לשלב‬



‫הבא‪.‬‬



‫תנועה מכוונת‬



‫‪-‬‬



‫פעולה יעילה‬



‫המכונה היעילה היא זו שכל חלקיה מותאמים האחד לשני‬ ‫בדייקנות‪,‬‬



‫שפרקיה‬



‫משומנים‬



‫היטב‪,‬‬



‫שאין‬



‫וזוהמה‬



‫חול‬



‫בחלקיה‬



‫המתחככים זה בזה‪ ,‬שכל הדלק שבה הופך לאנרגיה קיגטית בגבול‬ ‫האפשרות התרמודינמית‪ ,‬ואינו משמש להפקת רעש ורעידות‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לבזגוז אנרגיה על תנועות·סרק המקטינות את התנועה המכוונת‪.‬‬



‫האימון בדרך שלנר מוציא בהדרגה מהרגלי הגיוס של האדם‬ ‫את כל המיותר לפעולה המכוונת‪ ,‬כל מה שמפריע לה‪ ,‬גורם לסטירת‪,‬‬ ‫או אפילו נוגד אותה‪.‬‬



‫טיהור הפעולה ממאמצי·סרק‬



‫בשיטות החינוך‬



‫המקובלות‬



‫בזמננו‬



‫מושם‬



‫הדגש על‬



‫השגת‬



‫המטרה בכל מחיר‪ ,‬מבלי לתת את הדעת כ·לל על כמות המאמצים‬ ‫הבלתי מאורגנים והבלתי מכוונים‪ .‬כל עוד אין המנגנונים השכליים‪,‬‬ ‫הרגשיים והפיקודיים מאורגנים‬



‫ויעילה‬



‫‪-‬‬



‫שהיא גם נוחה ונעימה‬



‫לפעולה‬



‫‪-‬‬



‫מתואמת‪,‬‬



‫שוטפת‪,‬‬



‫חלקה‬



‫הרינו מגייסים לעתים קרובות‬



‫את חלקי הגוף השונים ללא כל אפלייה‪ ,‬גם את אלה שאינם דרושים‬



‫לפעולה‪ ,‬או אף‬



‫מפריעים לה‪ .‬מכאן שלעתים‬



‫קרובות מאד אנו‬



‫עושים את הפעולה ואת היפוכה בעת·ובעונה·אחת‪ .‬רק מאמץ רצוני‬ ‫מסוגל להביא את החלק‬



‫הפועל‬



‫למעז‬



‫המטרה לכך שיתגבר על‬



‫‪75‬‬



‫ש כל ול‬



‫ה י כ‪.‬ו ל ת‬



‫החלקים הפועלים נגדה‪ .‬במובן זה מכסה הרצון החזק על ה'עדר‬



‫'כולת פנ'מ'ת‪.‬‬



‫הדרך הנכונה היא ללמוד לטהר את הפעולה מן‬



‫המאמצים הנרגזים את המטרה‪ ,‬ולהפעיל את כוח הרצון רק במקרים‬ ‫שבהם יכרלת·אנרש רגילה אינה מספקת‪.‬‬



‫נשוב ונחזור על הדברים הללו כשהקורא יתנסה בהם בעצמו‬



‫ויווכח בנכונותם ואז ייקל עליו לעשרת צער נוסף בכירון הרצוי‪.‬‬



‫קצב הנשימה בשעת‬



‫העבודה‬



‫הערה אחרונה‪ ,‬חשובה ביותר ‪:‬‬



‫בסוף שעור שבוצע כהלכה לפי‬



‫ההוראות‪ ,‬צריך אדם להיות רענן וקל כמו אחרי שינה מתוקה או‬



‫מנוחת החלמה‪ .‬אם התוצאה אינה כזאת הרי שהתנועות היו מהירות‬ ‫מדי‪ ,‬בהולות מדי‪ ,‬בלי קשב לנשימה‪.‬‬



‫בזמן הלימוד יש להתאים את קצב העבודה לקצב הנשימה‪.‬‬ ‫כשהגרף ישתפר ויותאם יפה‪ ,‬תתארגן הנשימה באופן ספונטני בקצב‬ ‫התנועות‪.‬‬



‫‪76‬‬



‫הוראות‬



‫נועשיות‬



‫מתי לעבוד‬ ‫הזמן הרצוי לעבודה הוא לפני שנת הלילה‪ ,‬ולפחות שעה אחת‬



‫לאחר הארוחה‪ .‬רצוי לשכב לישון מיד לאחד שנסתיים השעוד‪ .‬אחת‬ ‫הסיבות החשובות לכן היא שלאחד יום עבודה ודאגות מפיג השעוד‬ ‫את המתח הנפשי והשרירי והשינה שלאחריו טובה ומרעננת יותך‪.‬‬ ‫בברקך‪ ,‬עם ההתעודדות‪ ,‬רצוי‬



‫להתמתח‬



‫במיטה נמשן רקה‬



‫לפחות ולהיזכר בתחושה הכללית של השעוד מליל אמש‪ .‬כראי לחזור‬ ‫על שתים·שלש מן התנועות האפייניות שנקלטו בזכדון‪ .‬במשך היום‬ ‫רצוי לזכור את השעוד במחשבה‪ ,‬תוך כדי‬



‫הפעולות היומיומיות‪,‬‬



‫ולנסות למצוא את השפעתו על פעולות אלו‪.‬‬



‫עשה לך מועדים קבועים לכך במשך היום‪ ,‬ולו גם למשך‬ ‫שניות אחרות‪ ,‬שכן בכל פעם שאתה נותן את רעתן על השעוד שעבד‪,‬‬ ‫הריהו נחרת ונלמד היטב יותר‪.‬‬



‫כשהעבודה נעשית להרגל יומיומי מושרש‪ ,‬יבחר לו כל איש את‬ ‫הזמן הנוח לו לעבודה כראות עיניו‪.‬‬



‫משך השעור‬



‫משך השעוד תלוי בקצב הפנימי של כל איש ואיש‪ ,‬במצב דוחו‬ ‫ונו'‪ .‬בשעורים הראשונים קובע מספר התנועות של כל תרגיל את‬



‫‪77‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הזמן‪ .‬יש להתחיל בחזרה של‬



‫עשר‬



‫פעמים על כל תנועה‬



‫רעם‬



‫ההתקדמות בשעורים להגדיל את מספר החזרות עד עשרים·ר‪ n‬מש‪,‬‬



‫נכתוב בהוראות לכל שערר‪ .‬נמשן הזמן אפשר ורצוי לחזור מאות‬ ‫פעמים על תנועה אחת מסוימת‬



‫‪-‬‬



‫באטיות האפשרית הגדולה ביותר‬



‫רנן במהירות האפשרית הגדולה ביותך‪ .‬אן זכור כי מהירות‬ ‫פירושה‬



‫‪-‬‬



‫אין‬



‫חפזון !‬



‫מסתבר‪ ,‬מן האמור לעיל‪ ,‬שהשעורים הראשונים עשויים להימשך‬ ‫כארבעים‪-‬וחמש דקרת כל אחה הבאים אחריהם יתקצרו עד עשרים‬



‫דקרת לערן‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן‪ ,‬כשהעבודה נעשית להרגל יומיומי‪ ,‬עשוי‬ ‫שערר‬



‫להימשך מהרף·עין של מחשבה עד שעה‬



‫ארונה‬



‫‪-‬‬



‫לפי‬



‫תחושתו של כל אח‪.‬ד‬



‫היכן לעבוד‬



‫רצוי ביותר לעבוד על רצפה מנוסה בשטיח או במחצלת‪ ,‬על‬ ‫פני שטח מספיק להושטת הידיים והרגליים לצדדים מבלי שהרהיטים‬



‫או עצמים אחרים יגבילו את חופש התנועה‪ .‬מי שימצא שקשה לו‬



‫להסתגל בזמן הראשון למשטח הרצפה הקשה ירכל להשתמש בשמיכה‬ ‫עבה אר אפילו לעבוד במיטה‪.‬‬



‫מה ללבוש‬



‫כל המפחית בלבוש הרי זה משובח‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יש לשים לב‬



‫שהבגד יהיה נוח ולא יפריע לתנועה או לנשימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא הדוק‬



‫מדי ובלי כפתורים‪ ,‬רוכסנים ונר' על הגב‪.‬‬



‫‪78‬‬



‫הוראות‬



‫מעשיות‬



‫כיצד ללמוד את התרגילים‬



‫מי שעובד בעצמו ואין לצדו אדם אחר היכול לקרוא לפניו את‬



‫השעור תוך כדי עבודה‪ ,‬טוב יעשה אם לא יתפוס מרובה תחילה‪.‬‬ ‫רצוי לקרוא קטע קצר מן ההוראות‪ ,‬עד שמתברר מן הקריאה‬



‫מה לעשות ואז להתחיל באימון עצמו‪ .‬לאחר שחוזרים על התנועה‬ ‫עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ ,‬כמפורט בהוראות‪ ,‬יש להמשיך לקרוא קטע‬



‫מ‪'i‬‬



‫ההמשך‪ ,‬עד שאף הוא יהיה בדור ולעבור לאימון עצמו‪ .‬כן יש‬



‫לקרוא ולתרגל קטע אחרי קטע‪ ,‬מובן שבתנאים כאלה יארך השעור‬ ‫שעות אחדות‪ .‬יש איפוא לחלקו לקטעים ולעבוד בהמשכים‪ ,‬כל אחד‬



‫לפי יכולתו‪ .‬רק לאחר שהשעור נלמד כולו ואין עוד צורן להפסיק את‬



‫ד‪,‬עבודה כדי לעיין בספר‬



‫‪-‬‬



‫אפשר להתחיל ולסיים את השעור בפעם‬



‫אחת‪.‬‬



‫‪79‬‬



‫שעדר‬



‫מהי‬



‫ראשון‬



‫יציבה‬



‫טובה‬



‫שעור ראשון‬



‫''רשי‪ ,,‬אינו "נכון"‬



‫‪ 11‬שב ישר "! ‪,,‬עמוד ישר "!‬ ‫אמהות‪ ,‬מורים וסתם‬



‫‪-‬‬



‫הוראה זו אפשר לשמוע מפי‬



‫אנשים‪ ,‬הנותנים‬



‫אותה‬



‫בלב תמים ובאמונה‬



‫שלמה‪ .‬אם תשאלו אותם כיצד יושבים או עומדים ישר‪ ,‬תהיה התשובה‪,‬‬ ‫מן‬



‫הסתם‪ 11 ,‬מה זאת אומרת‪ ,‬אינך‬



‫ישר‬



‫יודע‬



‫מה‬



‫זה‬



‫ישר‬



‫?‬



‫‪-‬‬



‫ישר זה‬



‫"!‬ ‫אין ספק שלכל אחד מאתנו נדמה שאיש זה‪ ,‬או אשה נאה זן‪,‬‬



‫שגבם זקוף וראשם מתנוסס גבוה‪ ,‬אמנם עומדים או הולכים ישך‪.‬‬ ‫מובן שיש קורטוב של ‪ 11‬ישר" בדבר‪.‬‬ ‫כשמסתכלים בילד או במבוגר שניתנה לו ההוראה לשבת או‬ ‫לעמוד ישר‪ ,‬דואים שאמנם הוא מסכים שמשהו לקוי בניהול משקו‬ ‫הגופני ומזדרז לאמץ את עצמו בשביל לזקוף את גבו או להדים את‬ ‫ראשו‪ .‬הוא עושה זאת מתוך ודאות‬



‫גמורה‬



‫שבכך החזיר את תנוחתו‬



‫למצב הנכון‪ ,‬אלא שאינו יכול לשמור על המצב ‪//‬הנכון" מבלי להזכיר‬ ‫לעצמו כל הזמן שעליו להחזיק את עצמו ‪ 11‬נכון"‪ .‬ברגע בו הוא מפנה‬ ‫את קשבו לאיזו פעולה חיונית‪ ,‬דחופה או מעניינת‪ ,‬נעלם התיקון‪.‬‬



‫כמעט ודאי שלא יעלה על דעתו ‪//‬להחזיק את עצמו ישר" מבלי‬ ‫שיקבל שוב הוראה ממישהו‪ ,‬או שיחוש בעצמו ששכח לעשות זאת‪.‬‬



‫‪83‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫כשאומרים ‪ 11‬ישר‬



‫‪11‬‬



‫מתכוונים לאנך‬



‫כשאומרים "ישר"‪,‬‬



‫בהקשר‬



‫זה‪,‬‬



‫מתכוונים בדדך·כלל למשהו‬



‫העומד בכיוון האנך‪ .‬אם נסתכל בשלד האידיאלי של האנטומיסט‬ ‫הנודע אלבינוס‪ ,‬נמצא בו רק שני חלקים קטנים המכוונים לפי האנך‪,‬‬ ‫פחות או‬



‫יותר ‪:‬‬



‫החוליות העליונות של הצואד וחוליות‪-‬המעבד בין‬



‫החזה והמחניים‪ .‬בכל יתד חלקי השלד אי·אפשד למצוא שום עצם‬ ‫המכוונת בדיוק לפי האנך‪ .‬עצם הזרוע תלויה לפעמים בכיוו‪,‬ן האנך‪,‬‬ ‫פחות או יותר‪ ,‬אך אין הדנו כך בכל העצמות האחרות‪ .‬ברור איפוא‬



‫עזבמושג "ישר" מתכוונים‬



‫למשהו‬



‫אחד‬



‫מפני שאין‬



‫יודעים‬



‫מה‬



‫פירושו המדויק של מושג זה‪.‬‬



‫ישר‬



‫הוא‬



‫מושג‬



‫אסתטי‬



‫ואמנם‪ ,‬המשוג "ישר" דק מטעה‪ .‬אין הוא מתאים למה שצדיך‬ ‫להיות ואף אינו מבטא את מה שמתכוונים להשיג או לדאות לאחר‬ ‫התיקון‪,, .‬ישר" הוא מושג אסתטי' במקדה שלנו‪ ,‬ובתור שכזה אין הוא‬



‫מתאים לשימוש מעשי מדויק ואינו יכול לשמש קנה·מידה לתיקון‬ ‫פגמים‪.‬‬



‫המובן הגיאומטרי של המושג "ישר" אינו מתאים אף הוא‪ ,‬מחמת‬ ‫הסטאטיות שבו‪ .‬כדי‬



‫לשמור‬



‫על המובן הגיאומטרי של המושג‬



‫"ישר"‪ ,‬יש לקבוע את הזבד ה"ישד" ולהמשיך להחזיקו במצב זה‬ ‫ולא לשנותו‪ ,‬כדי שצורתו תישמר‪.‬‬ ‫עד כמה אין המושג "ישר"‪ ,‬במובנו המקובל‪ ,‬מבטא את ה"נכון"‪,‬‬ ‫אפשר לדאות אם חושבים על האופן בו צדיך לעמוד או לשבת אדם‬



‫ששבר את גבו ושאי·אפשר ‪//‬לישר" אותו‪ .‬האם באמת אפשר לומר‬



‫שהנכה אינו יכול לפעול בגופו באופן אנושי‪ ,‬יעיל ויפה ן ישנם‬ ‫נכים דנים העולים ביכולתם על דוב האנשים הבריאים‪ .‬יש אנשים‬ ‫‪84‬‬



‫יציבה‬



‫מהי‬



‫טובה‬



‫בעלי פגמים מובהקים בשלד שעצמתם‪ ,‬דייקנותם ויפי תנועותיהם‬ ‫הם מן המשובחים ביותר‪ .‬אך באשר לת‪.‬נוחתם‬



‫‪-‬‬



‫המושג ‪,,‬ישר"‬



‫אינו מתקבל כלל על הדעת‪.‬‬



‫כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‬



‫למעשה‪ ,‬כל תנוחה היא טובה כשלעצמה‪ ,‬כל עוד אינה נוגדת‬ ‫את חוקי הטבע‪ ,‬הדורשים שהשלד יעסוק בהתנגדות לכוח·המשיכה‬



‫והשרירים יהיו חפשיים לתנועה‪ .‬מערכת‪-‬העצבים‪ ,‬שהתפתחה יחד‬ ‫עם השלד בשדה·הכוב‪,‬ד מארגנת את השלד כך שהוא נושא את‬



‫הגוף בשדה·הכובד בלי לצרוך אנרגיה‪ .‬השרירים‪ ,‬לערמת זאת‪ ,‬כשהם‬ ‫עוסקים בתפקידו של השלה לא זו בלבד שהם מבזבזים אנרגיה ללא‬ ‫צודך‪ ,‬אלא אף אינם יכולים למלא את תפקידם העיקרי שהוא שינוי‬ ‫מצב השלה כלומר תנועה‪.‬‬ ‫ביציבה לא טובה עושים השרידים את עבודת השל‪.‬ד כדי לתקן‬ ‫את הליקוי ביציבה‪ ,‬חשוב לדעת מהו הזבד המסלף את תגובתה של‬



‫מעדכת·חעצבים‬



‫לכוח·המשיכח‪,‬‬



‫אשר‬



‫כל‬



‫המעדנות‪,‬‬



‫מיום‬



‫היות‬



‫האדם‪ ,‬מוכרחות להסתגל אליו‪.‬‬ ‫אם מנסים לדייק בהגדרות באמת‪ ,‬חרי כל אחד מן המושגים‬



‫הנזכרים דורש עיון והבהרה כדי להגיע למסקנות מעשיות‪ .‬ננסח‬ ‫להבהיר להלן מהי תגרנה נכרנה של המערכת לכוח·המשיכח‪.‬‬



‫ההרפייה היא מושג ששימושו מסולף‬ ‫נשים לב‪ ,‬למשל‪ ,‬ללסת התחתרנה‪ .‬אצל רוב האב‪.‬שים הפה סגור‬



‫כשאין מדברים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬או עושים בו משחו‪ .‬מה מחזיק את הלסת‬



‫התחתונה צמודה אל העליונה ן אם חחרפייח‪ ,‬שהיא באופנה כיום‪,‬‬ ‫היא המצב הנברן‪ ,‬חרי שהלסת התחתונה צריכה חיתה לחיות משוח·‬



‫‪85‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫רדת והפה צריך היה להיות פעור‪ .‬אבל שחרור נפלא כזה של שרירים‬ ‫אנו מוצאים רק אצל אידיוטים מלידה‪ ,‬או במקרים של הלם משתק‪.‬‬ ‫חשוב להבין כיצד אבר חיוני כל‪-‬כן כלסת נמצא תמיד במצב‬



‫מררם‪ ,‬מוחזק על‪-‬ידי‬



‫בהקיץ‬



‫שרירים‬



‫העובדים ללא הרף כל זמן שאנו‬



‫‪ -‬ועם זאת אין לנר כל תחושה שאנו עושים משהר‪ .‬יתר על‬



‫כך‪ ,‬כדי שהלסת תיפול למטה משוחררת לגמרי‪ ,‬עלינו ללמוד לבלרם‬



‫) ‪ (inhibit‬את פעולתם של השרירים הללו‪.‬‬ ‫נסה ללמוד לשחרר את הלסת התחתרנה עד שכובדה יפער את‬ ‫הפה במלואו‪ .‬תמצא שאין הדבר קל כל‪-‬עיקר‪ .‬אם תצליח‪ ,‬תבחין‬ ‫בשינויים בהבעת הפנים והעיניים‪ .‬קרוב לוודאי שאחרי הנסיון יתברר‬ ‫שהלסת היתה תמיד נזארמצת יתר על המידה‪ .‬אולי יתברר גמ מניין‬ ‫נבע המתח המיותר הזה‪ .‬השגח‬



‫מתי חוזר המתח לאחר ההרפייה‬



‫ותיזנח לדעת מה זעומה ידיעת האדם על יכולתו‪ ,‬על עצמו‪.‬‬ ‫התוצאות של בסיון כזה עשויות להיות חשובות לאדם‬



‫נבון‪,‬‬



‫ברגע זה‪ ,‬יותר מאשר דאגות הפרנסה‪ ,‬משום שכושרו להתפרנס עשוי‬



‫להשתפר לכשימצא מה מקטין את היעילות של רוב פעולותיו‪.‬‬



‫פעולת שרירי הזקיפה סמויה מן התודעה‬



‫הלסת‬



‫אינה‬



‫האבר‬



‫היחיד שאינו‬



‫יורד למקום הנמוך ביותר‬



‫האפשרי‪ .‬גם הראש כולו אינו נופל לפנים‪ .‬מרכז הכובד של הראש‬ ‫נמצא קדימה מהנקודה שכה הוא נתמך על‪-‬ידי‬



‫עמוד‪-‬השדרה )כין‬



‫האזניים לערן(‪ ,‬מאחר שהפנים והחלק הקדמי של הגולגולת כבדים‬



‫יותר מן החלק האחורי של הראש‪ .‬למרות הבגין הזה אין הראש נופל‬ ‫לפנים‪ .‬נראה שמשהר נעשה במערכת כדי למנוע את נפילתו‪ .‬אילו‬



‫היינו משחררים את שרירי העורף לגמרי‪ ,‬היה הראש יורד למצבו‬ ‫הנמוך ביותר והסנטר היה נשען על מפתח‪-‬החזה‪ .‬אף כי יש בשרירי‬



‫‪86‬‬



‫מהי‬



‫טובה‬



‫יציבה‬



‫העורף התכווצות מספקת לשם נשיאת הראש‪ ,‬בכל זאת אין בהם כל‬ ‫הרגשה של מאמץ‪.‬‬ ‫אם תנסו למשש את שרירי הסרבן‬



‫)מאחורי השוק‪ ,‬באמצעה‬



‫לערן(‪ ,‬תמצאו שהם מכווצים באופן ניכר‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו היו רפים‬ ‫לגמרי היה הגוף כולו נופל קדימה‪ .‬בעמידה טובה עצמות‬



‫השוק‬



‫נטויות בזווית קלה לפנים‪ ,‬ורק התכווצות שרירי הסרבן מונעת נפילה‬ ‫‪,;:‬דימה‪ ,‬על הפנים‪.‬‬



‫העמידה אינה פעולה רצונית‬



‫למעשה‪ ,‬בכל השרירים הפועלים נגד כו‪· n‬המשיכה איד הרגשה‬



‫~‪,‬ש פעולה כלשהי‪ .‬אנו מרגישים בפעולת השרירים הללו רק כשאנו‬ ‫גורעים ממנה או מוסיפים עליה‪ ,‬כלומר‪ ,‬דק השינוי הרצוני הוא‬



‫תודעתי‪ .‬ההתכווצות המתמדת‪ ,‬הקיימת בדדך·כלל לפני הפעולה‪ ,‬היא‬ ‫סמויה מן התחושה‪ .‬בפעולות הנעשות בכוונה‪ ,‬האימפולסים החשמליים‬



‫הגורמים להן באים ממקור אחד במערכת·העצבים ואילו האימפולסים‬ ‫החשמליים המכווצים את השרירים הפועלים נגד כוח‪·,‬המשיכה‬



‫עד שכוח השרירים שוו‪.‬ה בדיוק לזה של כוח·המשיכה‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫באים‬



‫ממקורות אחרים במערכת‪-‬העצבים‪.‬‬



‫העמידה מאורגנת על·ידי מערכת עתיקה‬



‫בדיקת כל‬



‫אבר מן‬



‫האברים‪ ,‬כמו למשל הכתפיים‪ ,‬העיניים‪,‬‬



‫העפעפיים ונו'‪ ,‬תראה כי בכולם יש פעולה מתמדת‬



‫בלי‬



‫תחושה‬



‫ובלי פעולה רצונית‪ .‬מי יודע‪ ,‬למשל‪ ,‬שהעפעפיים מורמות למעלה‬ ‫ומרגיש שיש להן‬



‫כובד ? מרגישים‬



‫זאת רק‬



‫ברגעים‬



‫שביד הקיץ‬



‫ותרדמה‪ ,‬כשלפתע קשה לפקוח את העיניים‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשדרוש מאמץ‬



‫נוסף לשם כך‪ .‬כל עוד אנו עומדים‪ ,‬איד העפעפיים יורדים‪ ,‬למרות‬ ‫כובדם‪.‬‬



‫‪87‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫אין ספק שהעמידה על כל הקשור בה מאורגנת על‪-‬ידי חלק‬



‫מיוחד של מערכת‪-‬העצבים‪ ,‬העושה ענודה רנה ומסוננת שרק שמץ‬ ‫ממנה עובר את סף ההכרה או התודעה‪ .‬זוהי מערכת עתיקה בסולם‬



‫ההתפתחות של המין האנושי ;‬



‫היא קודמת לחלק המפעיל ברצון‪,‬‬



‫ביודעין‪ ,‬ונמוכה ממנו‪.‬‬



‫הקשר שביו אינסטינקטים‬



‫וכוונה‪-‬תחילה‬



‫לפי כל האמור לעיל‪ ,‬צריכה חיתה עמידה טונה להיות נחלתו‬ ‫של כל אדם שנולד בלי הפרעות‬



‫מיוחדות ;‬



‫ומאחר שמקורה הוא‬



‫במערכת הפועלת אוטומטית‪ ,‬בלי התערבותו של הרצון‪ ,‬הרי עמידתו‬ ‫של כל אדם צריכה חיתה להיות דומה לזו של חברו‪ ,‬כשם שעמידתו‬ ‫של חתול אחד דומה לזו של חתול אחר‪ ,‬או כשם שמעופו של אנקור‬ ‫אחד דומה לזה של אנקור אחר‪.‬‬ ‫אך המציאות היא תמיד פשוטה‬



‫יותר‬



‫וגם מסוננת‬



‫יותר‬



‫ממה‬



‫שנראה נרגע הראשון‪ .‬אנו רגילים לחשוב שאינסטינקט ונינה ודעת‬



‫הם דברים שונים לחלוטין ;‬



‫שהדבורה והעכביש ויתר המהנדסים‬



‫שבעולם החי עושים באינסטינקט‪ ,‬באופן אוטומטי‪ ,‬בלי לימוד מוקדם‪,‬‬



‫את מה שאנו עושים נשכל‪ ,‬בתודעה ובכוונה‪ ,‬אחרי אימון רב ומסובך‪.‬‬ ‫כל זה אינו אלא חלק מן האמת‪ .‬האינסטינקטים אינם אוטומטיים‬ ‫‪ r,‬גמרי ומה שאנו עושים בכוונה אינו נעשה בלי כל קשר לאינסטינ‪-‬‬ ‫‪.‬םיט‪;;,‬‬



‫כושר הלמידה של האדם במקום האינסטינקטים של החיה‬



‫אצל האדם האינסטינקטים חלשים בהשוואה לאלה של נעלי‪-‬‬ ‫החיים‪ .‬לא כל התינוקות נושמים נרגע היוולדם ויש שצריך לעשות‬ ‫משהו חריף בשביל שננשום את נשימתנו הראשונה‪ .‬הוא הדין ביניקה‪.‬‬



‫רבים זקוקים לזירוז‪ ,‬לגירוי‪ ,‬שיחן להם את הדחיפה הראשונה כדי‬



‫‪88:‬‬



‫מהי‬



‫יציבה‬



‫סובה‬



‫שירגישו בצורך וביכולת לספק צורך חיוני‪ .‬לא בהליכה ולא בתנועה‬ ‫ואף לא בהלכות מין‪ ,‬איד לאדם אינסטינקטים ברורים וחזקים‪ .‬לעומת‬



‫זאת יש לו יכולת לימוד שהיא גדולה לאין·ערוך יותר מאשר יבלתם‬



‫של כל בעלי·החיים האחרים‪ .‬בעלי האינסטינקטים החזקים אינם‬ ‫יכולים לחדול או להימנע מפעולת‬



‫האינסטינקטים שלהם ומובן‬



‫ע'שינוי פעולה אינסטינקטיבית אינו דבר קל וגם לא יציב‪.‬‬ ‫מסתבר‬



‫מכך‬



‫שכושר‬



‫הלימו‪,‬ד‬



‫שפירושו סיגול‬



‫הגבה‬



‫חדשה‬



‫לגירוי ישן בעקבות בסיון‪ ,‬היא סגולתנו המיוחדת המשמשת לנו‬ ‫במקום האינסטינקטים היציבים‪ ,‬הניתנים לשינוי קל בלבד וגם זאת‬ ‫בקושי רב‪.‬‬



‫האדם לומד בעיקר מנסיובו האישי‬ ‫והחיה‬



‫‪-‬‬



‫בעיקר מכסיון‬



‫מינה‬



‫פעולת הדיבור היא דוגמה '‪ '!L‬ממנה אפשר להקיש לגבי המתרחש‬ ‫בפונקציות אחרות שלנו‪.‬‬



‫כל אדם שנולד בלי פגם חמור יש לו‬



‫;ךנתונים השלדיים‪ ,‬השריריים והמנגנוניים במערכת·העצבים המאפ·‬



‫שרי‪.‬ם לו ללמוד שפה באמצעות שמיעה וחיקוי‪ .‬בעלי האינסטינ·‬ ‫קטים החזקים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינם צריכים ללמו‪.‬ד המנגנון המבצע‬



‫קשור כבר מלידה כמעט במסגרת הפיקודית של מערכת·העצבים‪.‬‬ ‫הקשרים במערכת‪-‬העצבים נקבעו כבר בעיצובה‪ ,‬ובסיון מועט בלבד‬ ‫מיצב את הפונקציה לתמי‪.‬ד‬



‫כך‪,‬‬



‫למשל‪ ,‬מזמר הזמיר באותו אופן ביפאן‪ ,‬במקסיקו ואצלנו‬



‫)אולי אין הדבר מדויק לגמרי מבחינה מדעית‪ ,‬אך לענייננו כאן הוא‬ ‫נזספיק(‪ .‬הדבורה בונה כוורת באותה מתכונת בכל סביבה בה היא‬ ‫נמצאת‪ .‬כל מי שדם כלב בעורקיו נובח‪ ,‬אפילו אם יש בו תערובת‬ ‫של דם זאב או תן‪.‬‬



‫אצל האדם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אין מתכונת הדיבור קבועה מלידה‪,‬‬



‫‪89‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫אלא מתפתחת והולכת‪ ,‬גם‬



‫במובן האנטומי‪ .‬הוא מדבר סינית אם‬



‫גדל בסין ושפה אחרת אם גדל בסביבה אחרת‪ .‬בכל סביבה שהוא‬ ‫נמצא בה עליו להוות את הקשרים בין תאי מערכת‪-‬העצבים המפ·‬ ‫עילים את השרירים‪ ,‬תוך בסיון אישי‪.‬‬



‫מלכתחילה אין בתאים אלה אלא כושר התקשרות חפשי לכל‪-‬‬



‫צירוף שהנסיון ימציא להם‪ .‬מפגי שהקשרים‬



‫הללו מתהווים תוך‬



‫כסיון אינדיבידואלי ולא מכסיון המין האנושי‬



‫בכללו‪ ,‬הם נעשים‬



‫יציבים רק אם הנסיון ממשיך להיות יציב‪ .‬אפשר לשכוח גם את‬ ‫שפת·האם ואפשר לל‪-‬מוד שפות אחרות‪.‬‬



‫אדם לומד מתוך בסיון‬



‫אינדיבידואלי‬



‫הנסיון הראשון‪ ,‬המוקדם‪ ,‬משפיע על התהוות הפה‪ ,‬על‬ ‫הכוחות בסדק בית‪-‬הקול )‪,,‬מיתרי הקול"( ונו'‪ ,‬מכאן‬



‫יחס‬



‫שכל בסיון‬



‫מאוחר יותר נוח פחות וההסתגלות החדשה קשה יותר‪ .‬כשאדם לומד‬ ‫שפה חדשה הוא כבר נושא בקרבו ארגון המקשה עליו כל צירוף‬ ‫חדש של‬



‫תנועות‬



‫הפה‬



‫והשרירים‪.‬‬



‫מאחר‬



‫שיש‬



‫בהם‬



‫כבר‬



‫סדר‬



‫פונקציונלי קודם‪ ,‬יש בהם גם נטייה לאוטומטיות בהמשך הפעולה‪.‬‬ ‫ברירת ההסתגלות של האדם גדולה יותר‬



‫לאור מה שנאמר עד כה אפשר להניד כיצד מתהוות אצל אדם‬ ‫אחד תנוחות עמידה והליכה שונות כל·כך משל חברו‪ ,‬אף כי הפיקוד‬ ‫עליהן בא מחלק המוח הישן שהליכותיו דומות לאינסטינקטים יותר‬



‫מאשר לפעולות רצוניות‪.‬‬ ‫כדוגמת‬



‫אף כי היא‬



‫הדיבור‪,‬‬



‫גם‬



‫העמידה‬



‫איננה‬



‫טבועה‬



‫במערכת‪-‬העצבים‬



‫נקבעת לפני הדיבור‪ .‬גם בפונקציה‬



‫זו החופש של‬



‫ההסגתלות לסביבה גדול יותר מאשר אצל בהמות בעדר‪ ,‬למשל‪.‬‬ ‫אצל בהמות העדר יכול הוול‪,‬ד כבר רגעים ספורים לאחר היולדו‪,‬‬



‫‪90‬‬



‫מהי‬



‫יציגה‬



‫סרגה‬



‫ללכת‪ ,‬לרוץ‪ ,‬להיכשל ולהתישו‪ ,‬וזאת על כל קרקע שנמצאה לו‬ ‫במקרה למזרן‬



‫רגליו עם בואו לעולם‪ .‬בכל מה שמתוכנן וטבוע‬



‫מלידה במערכת‪-‬העצבים מתגלים רק הבדלים קלים בין פרט לפרט‪.‬‬



‫ככל מה שמתקשר במערכת‪-‬העצבים מתוך נסיובו של כל פרט‬



‫‪-‬‬



‫ההבדלים הם הכלל‪.‬‬



‫התנוחה‬



‫מנקודת‪-‬מבט‬



‫דינאמית‬



‫כל עוד חושבים על העמידה ועל הישיבה כעל מצבים סטאטיים‬



‫‪-‬‬



‫קשה מאד לתאר אותן בצורה שיש בה כדי להביא לשיפור‪ ,‬אבל‬



‫מספיק לראות את התנוחה מנקודת‪-‬מבט דינאמית‪ ,‬שבה המצב היציב‬



‫הוא אחד מן המצבים הבאים בזה אחר זה במסלול התנועה‪ .‬המטוטלת‪,‬‬



‫בתנודתה מצד לצה עוברת‬



‫את המצב היציב במהירות‬



‫הגדולה‬



‫ביותר‪ .‬כשהמטוטלת נמצאת במצב היציב‪ ,‬שהוא גם אמצע המסלול‪,‬‬ ‫היא נשארת בו ואינה זזה ממנו בלי סיבה‪ .‬המצב היציב הוא גם‬ ‫מצב המנוחה שאינו צורך כל אנרגיה‪ .‬בהליכה‪ ,‬בקימה או בישיבה‪,‬‬ ‫עובר גוף האדם בהכרח‪ ,‬כפעם בפעם‪ ,‬דרך המצב היציב האידיאלי‬



‫של העמידה שאינו צורך אנרגיה‪ .‬כשההסתגלות התנועתית לכו‪- n‬‬ ‫המשיכה לקויה‪ ,‬המעבר דרך מצב היציבות האידיאלי אינו ברור‬



‫והשרירים ממשיכים לעבוד ללא צורך‪ .‬אדם אינו זקוק לכוח בעמידה‬ ‫או‬



‫בישיבה‪,‬‬



‫שהם‬



‫מצב‬



‫היציבות‪.‬‬



‫במצב‬



‫זה‬



‫דורשת‬



‫הדינאמיקה‬



‫מינימום אנרגיה לכל תנועה בתחילתה ולכן גם אפס אנרגיה במנוחה‪.‬‬



‫הפיקוד האוטומטי והפיקוד הרצוני‬



‫כל הקשיים התיאורטיים והמעשיים נעלמים בעיקרם כשנותנים‬ ‫את הדעת על כך שאותם השרירים המשמשים אותנו כשאנו מפקדים‬



‫עליהם ביודעין וברצון‪ ,‬נענים בו‪-‬בזמן גם לפיקוד המגיע ממערכות‬ ‫אחרות‪ ,‬בלא יודעין‪.‬‬



‫‪91‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫בזמנים כתיקכם זכרת‪-‬הקדימה היא לפיקוד האוטומטי‪ ,‬אף כי‬ ‫זכות ההכרעה שמרדה‬



‫לפיקוד הרצוני‪.‬‬



‫שבהן התגובה‬



‫בתנועות‬



‫צריכה להיות מהירה ככל האפשר‪ ,‬כמר בשעה שסכנה של התמוטטות‬ ‫אר סכנת‪-‬חיים מופיעות פתאומית‪ ,‬עושה הפיקוד דא‪,‬וטרמטי את כל‬



‫העבודה לפני שכדרר לנו אפילו מה קדה‪ .‬מספיק להחליק על קליפת‬ ‫בננה בשביל ·לחיוכה נכן שהגרף מתיצב‪ ,‬בדדן‪-‬כלל‪// ,‬מעצמו"‪ ,‬באופן‬ ‫דפלקטיבי‪ ,‬בלי ידיעתו של הפיקוד הרצוני‪.‬‬ ‫אנחנו יודעים שאנו במצב היציבות• על‬ ‫בשרידים‪ .‬אם פיקודם‬



‫פי‬



‫נתרן למנגנון הרצוני אבר‬



‫תחושת הנעשה‬ ‫במצב יציב‪ .‬אם‬



‫הפיקוד עובד למנגנון האוטומטי ושליטתנו הרצונית פגה לרגע‪ ,‬היא‬ ‫תחזור אלינו לאחד שהמנגנון האוטומטי יצליח להניא את הגוף למצב‬



‫היציבות וימסור על‪-‬ידי כן‬



‫את השליטה על השרידים למנגנון‬



‫הרצוני‪.‬‬



‫מקורן של סטיות תחושתיות‬



‫כל מה שגודם להקטנת דקרת ההבחנה מאיט את ההגנה על‬ ‫גירויים‪.‬‬



‫תיקון‬



‫המצב‬



‫המעורער‬



‫נא‬



‫כשהסטייה‬



‫מן‬



‫המצב‬



‫היציב‬



‫כבד גזולה ולכן התיקון דורש עת‪.‬ה כוח דב יותר ופעולה דחופה‬ ‫יותר‪ .‬בדדן זו המאמצים גדלים‪ ,‬ההבחנה קטנה ערד יותר וכל מנגנון‬



‫הפיקוד והשליטה הולך‬ ‫רציניים ואפילו‬



‫ונעשה גס יותר‪,‬‬



‫עד שמופיעים‬



‫ליקויים‬



‫חולי‪.‬‬



‫כאבים‪ ,‬בין שמקודם נראה גופני נין שהוא נדאה רוחני‬



‫‪-‬‬



‫הם‬



‫אחד הגודמים הראשוניים‪ .‬הכאבים המערערים את בטהרנו של האדם‬ ‫בגופו ובעצמו הם מקודן הראשוני של הסטיות‪ .‬כאבים אלה גודמים‬ ‫להקטנת ערן האדם בעיני עצמו‪ .‬המתח הנפשי ערלה ומקטין שוב‬ ‫את דקרת ההבחנה‪ ,‬כך שבסטייה מן היציבות האידיאלית השרידים‬



‫עובדים מבלי שנחרש בדבר‪ .‬בשיבוש כזה של הפיקוד נדמה לנו‬



‫‪92‬‬



‫מהי‬



‫יציבה‬



‫סובה‬



‫שאין אנו אנו עושים דבר בזמן שלאמיתו של דבר אנו מפעילים את‬ ‫שרירינו למעלה מן הנחוץ‪.‬‬



‫ההבחנה התחושתית של הפעולה הרצונית‬



‫מתקבל על הדעת שאם נגדיל את ההבחנה התחושתית בשרירים‪,‬‬ ‫בפעילותם‬



‫הרצונית‪,‬‬



‫נוכל‬



‫להבחין כמאמצים‬



‫הנסתרים‬



‫הנקבעים‬



‫בהרגלינו ואולי גם להיפטר מהם ועל·ידי כך נרגיש בבהירות במצב‬



‫היציב‪ ,‬כלומר‪ ,‬במצב שבו כל המאמצים השריריים הרצוניים לצורך‬



‫עמידה בלבד נעלמים כליל ובמקומם נשאר הפיקוד הקדום‪ ,‬שיביא‬ ‫את העמידה למצב הטוב ביותר האפשרי בתנאים התורשתיים של‬ ‫האדם‪.‬‬



‫ההגדרה הדינאמית של מצב היציבות‬



‫נחזור להשקפתנו הדינאמית על היציבות בשביל להפיק ממנה‬ ‫את מלוא התועלת האפשרית‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬מצב היציבות של מטוטלת‬ ‫רגילה הוא באמצע מסלולה‪ ,‬שבו כוח המשיכה בזמן התנודה פועל‬ ‫רק‬



‫בכיוןו האנכי ושואף ·ליצב את המטוטלת בכיוון זה‪ .‬ואמנם‪,‬‬



‫האנרגיה המטלטלת את המטוטלת מצד אל צד תכלה בסופו של דבר‬ ‫מחמת החיכוכים השונים‪ ,‬התנודות תקטנה והמטוטלת תישאר במנוחה‬



‫במצב היציב‪ ,‬שבו אפשר להניעה בכל כיוון בכוח הקטן ביותר‪ .‬הוא‬ ‫הדין בכל גוף הנמצא במצב של יציבות‪ .‬מובן שמדובר בכל כיוון‪,‬‬ ‫חוץ‬



‫מכיוון‬



‫כו‪n‬‬



‫·המשיכה‪.‬‬



‫עץ הגדל זקוף‬



‫‪-‬‬



‫רוח כעצמה מסוימת תניע את צמרתו באותה‬



‫מידה בכל כיוון שאליו תנשב‪ .‬העמידה הטובה היא זו שבה מאמץ‬ ‫אפסי בשרירים יניע את הגוף בכל כיוון כאותה קלות‪ .‬פירושו של‬ ‫דבר הוא שעבודת השרירים שמקורה רצוני‪ ,‬בין שהיא ברורה ומוכרה‬



‫בין שהיא נסתרת מחמת ההרגל‪ ,‬צריכה להיות אפסית‪.‬‬



‫‪93‬‬



‫~·‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫תנודות בעמידה‬



‫נסה לעמוד ולתת לגוף להתנועע‪ ,‬בתנודות קטנות מימיו‬ ‫לשמאל‪ ,‬כאילו היה עץ מונע על ידי רוח‪.‬‬ ‫·ג‪,‬מו‪-‬רהשדרה‬



‫והראש‪.‬‬



‫עשה‬



‫עשר‬



‫ער‬



‫הקשב לתנועת‬



‫חמש·עשרה‬



‫תנודות‬



‫דקות ורגועות‪ ,‬עד שאפשר יהיה להבחין בקשר שביו התנו·‬



‫דות‬



‫לכיו‬



‫ולפנים‬



‫הנשימה‬



‫במקום‬



‫להבחין‬ ‫וגדולה‬



‫נסה‬



‫;‬



‫לימין‬



‫על·נקלה‬



‫לעשות‬



‫ולשמאל‪.‬‬



‫שהתנועה‬



‫יותר מאשר‬



‫צים‬



‫שונים במפרקי‬



‫לל·א‬



‫גמישות‪.‬‬



‫תנודות‬



‫בתשומת‬



‫לאחור‬



‫דומות‬ ‫לב‬



‫קלה‬



‫לאחור‬



‫לכך‬



‫אפשר‬



‫יותר בדרך·כלל‬



‫התנועה קדימה‪ ,‬שפה‬



‫נ‪ t‬רגישים‬



‫מאמ·‬



‫הפועלים‬



‫כחטיבה‬



‫אחת‪,‬‬



‫הקרסוליים‬



‫ההפרעות הן שרנות אצל כל פרט‪ .‬כמעט שאין איש ש‪:‬פל שרירי‬ ‫החזה שלו‪ ,‬זאת אומרת הכתפיים‪ ,‬עצמות‪-‬הבריח‪ ,‬השכמות‪ ,‬הצלעות‬



‫והסרעפת‪ ,‬מאורגנים כדי כך שבתנודה לפנים ולאחור אפשר יהיה‬ ‫להרגיש קשר‬



‫שוטף בין‬



‫תנודות‬



‫הגרף והנשימה‪,‬‬



‫כפי‬



‫שמרגישים‬



‫לאחר אימון קל בתנודות מימין לשמאל‪.‬‬ ‫נסה‬



‫להניע‬



‫במישור‬



‫רק‬



‫את‬



‫אפקי·‬



‫בשרירי‬



‫הגוף‬



‫המשך‬



‫כך‬



‫בכך‬



‫השוקיים‬



‫שהקדקוד‬ ‫עד‬



‫והתנועה‬



‫יצייר‬



‫שתבחין‬



‫כולה‬



‫מעגל‬



‫שהעבודה‬



‫מורגשת‬



‫קטן‬ ‫נעשית‬



‫במפרקי‬



‫הקרסוליים‪.‬‬



‫נסה שוב תנודות מימין לשמאל ואחר·כך לפנים ולאחור‬ ‫ובמעגלים‬ ‫נמצא‬ ‫ברצפה‬ ‫לעזור‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫בעיקרו‬



‫בכיוון‬ ‫על‬



‫כף‬



‫בבהונותיה‬ ‫אלא‬



‫אחד‬



‫במידה‬



‫בלבד‪,‬‬



‫לעצור ·את‬



‫‪94‬‬



‫ימיו‪,‬‬ ‫הרגל‬



‫שנגיעתה‬



‫שיווי·המשקל ומאפשרת‬ ‫הנשימה‪.‬‬



‫רגל‬



‫ובהיפוכו‬ ‫בעוד‬



‫רגל‬



‫השמאלית‬



‫ברצפה‬



‫להקפיד‬



‫‪-‬‬



‫כשמשקל‬



‫על‬



‫שומרת‬



‫שמאל‬ ‫אינה‬ ‫מפני‬



‫הגוף‬ ‫נוגעת‬ ‫צריכה‬ ‫איבוד‬



‫דקות התנועות מבלי‬



‫יציבה‬



‫מהי‬



‫חזור עתה על כל‬



‫רגל‬



‫שמאל‪,‬‬



‫שלושים‬



‫עשרים‬



‫עד‬



‫האופנים‬



‫מן‬



‫אחד‬



‫כל‬



‫שתנוע‬



‫עד‬



‫פעם‪,‬‬



‫התנודות כשהגוף נשען בעיקר עד‬



‫כף‬



‫על‬



‫חזור‬



‫סובה‬



‫ככל‬



‫ובנוח~ת‪,‬‬



‫בקלות‬



‫האפשר‬



‫בשלב זה‪.‬‬



‫תנודות בישיבה‬



‫על‬



‫לשבת‬



‫נסה‬



‫הקצח‬



‫הברכיים לפנים ולצדדים בתנודה‬



‫שאפשר יהיה להניע את‬ ‫קלה‬



‫לקרסוליים‪.‬‬ ‫עד‬



‫לשמאל עשרים‬



‫המשתלבת‬



‫וחלקה‬



‫בנשימה‬



‫בתנועה‬



‫להבחין‬



‫שתושג‬



‫עד‬



‫שלושים פעם‪,‬‬



‫את‬



‫הנע‬



‫זה‬



‫במצב‬



‫דומה‪.‬‬



‫תנאים‪,‬‬



‫הגו‬ ‫תנודה‬



‫דקה‬ ‫ניכרת‬



‫שאפשר‬



‫עד‬



‫ובתנךעת‬



‫באגן‬



‫הירכיים‪,‬‬



‫במפרקי‬



‫מימיו‬



‫הפסקה‬



‫אחרי‬



‫באותם‬



‫לפנים ולאחור‬



‫עבור לתנודות‬ ‫יהיה‬



‫את שריריהן עד‬



‫הרצפה בפיסוק רחב והרפה‬



‫הרגליים על‬



‫מעל‬



‫הקדמי‬



‫הנח‬



‫כיסא‪.‬‬



‫של‬



‫את‬



‫הברכיים לפנים ולאחור‪ ,‬הנע עתה את הגו בתנועה סיבובית‬ ‫כך שהקדקוד יצייר מעגלים ועמוד·השדרח יניע את הראש‬



‫כעמוד ממש‪ ,‬בלי כל שינויים ביחסי החוליות לכל ארכו‬ ‫חיה‬



‫כאילו‬



‫במקום עצם‬



‫מצייר‬



‫מעגל‬



‫זה‬ ‫הזנב‬



‫והראש‬



‫כשהמקל‬



‫הפוך את כיוון‬ ‫ותושגנה‬



‫מקל‬



‫שקצהו‬



‫התחתון‬



‫הוא‬



‫קו·חיוצר‬



‫תנודות‬



‫דקות‬



‫חרוט‬



‫של‬



‫עד שתיעלמנה‬ ‫מן‬



‫הכיסא‬



‫על‬



‫מאוזן על קצהו העליון‬



‫התנו ‪ y‬ות והמשך‬ ‫שוטפות‪,‬‬



‫ניצב‬



‫‪-‬‬



‫;‬



‫הראש‬



‫)קונוס(‪.‬‬ ‫ההפרעות‬



‫הדקות‪.‬‬



‫הקשר הדינאמי ביו ישיבה לעמידה‬ ‫ועכשיו עיקר‬



‫העיקרים ‪:‬‬



‫הקשר‬



‫הדינאמי‬



‫בין‬



‫ישיבה‬



‫ועמידה‪.‬‬



‫בדרך·כלל מרגישים האנשים שהמעבר מישיבה לעמידה הוא בגדר‬



‫‪95‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫מאמץ ומתכוננים למאמץ הזה מבלי דעת‪ .‬הם מאמצים את שרירי‬ ‫העורף מאחור‪ ,‬דבר הגורם להטיית הראש לאחור והסנטר לפנים‪.‬‬ ‫אימוץ מיותר זה בא כתוצאה מחיסון החזה כהכנה למאמץ ברגליים‬ ‫)שגם הוא מיותר(‪ ,‬בעיקר בשרירים המ~שרים את הברכיים‪.‬‬



‫כל התנועות הללו מראות על הכוונה לקום על·ידי תנופת הראש‬ ‫אשר תגרור אחריה את כל כובד האגן‪ .‬מבחינת הפיקוד הרצוני‬ ‫והפיקוד הרפלקטיבי‬



‫כפי‬



‫הישן‪,‬‬



‫שקראנו‬



‫לו‪,‬‬



‫ההפרעה‬



‫היא‬



‫בכך‬



‫שדוחפים את הרצפה ברגליים בתנועה רצונית לפני שמרכז‪-‬הכובד‬ ‫נמצא מעל לכפות‪-‬הרגליים‪ .‬כשמרכז‪-‬הכובד נמצא מעל לכפות‪-‬הרגליים‬ ‫יש במערכת הישנה גירוי לזקיפת הרגליים והזדקפות זו איד אנו‬ ‫חשים בה כמאמץ בכלל‪.‬‬ ‫דחיפת הרגליים המכוונת נעשית בדרך·כלל מוקדם מדי‪ ,‬לפני‬ ‫שהגירוי הרפלקטיבי הגיע לשיאו‪ ,‬ומאחר שהכוונה הרצונית מכרעת‬



‫בתנועות אטיות‪ ,‬היא מונעת מהפיקוד הישן את היכולת לבצע את‬ ‫הפעולה באופן אורגני יעיל‪ .‬התודעה צריכה להבחין בצורך האורגני‪.‬‬ ‫להבחנה זר אני קורא ‪,,‬ידיעה עצמית"‪.‬‬



‫ההפרעה הנוצרת היא כזאת ‪:‬‬



‫דחיפת הרגליים ליישורן המוקדם‬



‫מדי קובעת את האגן במקומר‪ ,‬אר אפילו דוחפת את חלקו העליון‬ ‫קצת אחורה‪,‬‬



‫והקימה‬



‫נעשית‬



‫בשרירי‬



‫הבטן‪,‬‬



‫המושכים‬



‫את‬



‫הראש‬



‫קדימה ולמטה‪ .‬אם תנופה זר אינה מספיקה להרים את כובד האגן‬ ‫כדי כך שיעלה על שתי הרגליים )שאינן מוכנות להתקצר ולהתכופף‬ ‫בברכיים(‬



‫‪-‬‬



‫חוזר הגוף לישיבה‪ .‬אפשר לראות הפרעה זאת אצל‬



‫אנשים זקנים או חלשים מאה שאיד להם עצמה מספקת כדי להתגבר‬ ‫על המאמצים המיותרים המתוארים לעיל בנוסף על העבודה העיקרית‬ ‫שעליהם לעשותה בו·בזמן‬



‫‪-‬‬



‫עבודה קטנה יחסית כשלעצמה‪ ,‬שהיא‬



‫בגבול היכולת‪ ,‬גם ש·ל זקנים וחלשים‪.‬‬



‫‪96‬‬



‫סובה‬



‫יציבה‬



‫מהי‬



‫מדוד את שגיאתן‬



‫לפני שהנך‬



‫מאזניים של‬



‫רשים‬



‫שהנך‬



‫כפי‬



‫המאזניים‬



‫של‬



‫כובדן‬



‫הבאים‪,‬‬



‫מנסה את התרגילים‬



‫רגליך‪ ,‬נסה‬



‫תחת‬



‫חדר·אמבטיה‬



‫שב על כיסא‬



‫לעשרת זאת‪ .‬בשימך את כפרת‬



‫רגיל‬ ‫תבחין‬



‫שהוא‬



‫הרגליים‪,‬‬



‫רגליך על‬



‫המציינת את‬



‫שהמחוג זז ומגיע לנקודה‬



‫לערך‬



‫לקרם‬



‫אחוזים‬



‫עשרים·רחמישה‬



‫ממשקלך‪ .‬נסה לקרם והשגח בתנועת המחוג‪ .‬המחוג יעבור‬ ‫הרבה את הספרה המציינת את משקל גרפך ויחזור‬



‫בוודאי‬



‫לספרה‬



‫חזרה‬



‫הנמוכה‬



‫ממשקלך‬



‫באותו‬



‫לערך‪.‬‬



‫שערר‬



‫כך‬



‫יתנודד המחוג עד שייקבע על הספרה המציינת ·את משקלך‪.‬‬



‫מדוד את‬



‫הישגן‬



‫שהבחנת‬



‫לאחר‬



‫בשיפור בפעולת‬



‫המאזניים‪ .‬אם‬



‫בסירן‬



‫ויעילה‬



‫יותר‪,‬‬



‫זז עתה‬



‫קימתך‪ ,‬ואינו עובר כלל את הספרה‬ ‫זה‬



‫מראה‬



‫עתה‬



‫שהקימה‬



‫הפעולה והיא‬



‫אמנם השתפרה‬



‫שהמחוג‬



‫תמצא‬



‫הקימה‬



‫אינה‬



‫‪-‬‬



‫חזור‬



‫חלק‬



‫קטן מהמאמץ‬



‫טובה‬



‫בהדרגה‪ ,‬במהירות‬



‫המציינת את משקלך‪.‬‬



‫כרוכה‬



‫בתאוצות‬



‫מיותרות‬



‫ובתנועות מיותרות‪ .‬אם יודע אתה לחשב את גודל‬ ‫למצוא שהתנועה‬



‫שנגמלת ממנו תתפלא‬



‫על‬



‫הבזבוז‬



‫הטובה דורשת רק‬



‫הרגיל‪.‬‬



‫כיצד לקום‬ ‫נסה‬



‫שרב לשבת‬



‫לאט לאט‬



‫את‬



‫על‬



‫השפה‬



‫הקדמית‬



‫של‬



‫הכיסא‬



‫תנודות הגרף קדיב‪,‬ה‪ ,‬כל ערד‬



‫התגייסות פתאומית מוגברת‪ ,‬כלומר‪,‬‬



‫והגדל‬



‫אינך מרגיש‬



‫כל ערד אתה‬



‫מרגיש‬



‫‪97‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫ארתח מידת ההתגייסות הקיימת‬



‫צררן ביותר‬



‫מזאת בשביל לקום‪.‬‬



‫לפני הכוונה לעמוד‪ .‬איו‬



‫כיצד להגיע‬



‫חנה כמה אמצעים שכדאי לנסות‬ ‫תצליח לאחר שתנסח את‬



‫א‪.‬‬



‫לכך‬



‫!‬



‫את בולס‪ ,‬אפילו אס‬



‫הראשון ‪:‬‬



‫בלי התגייסות רצונית של שרירי הרגליים‬ ‫בתנודה‬



‫לפנים‬



‫חשוב‬



‫‪-‬‬



‫על‬



‫הרמת‬



‫הברכיים‬



‫הרגליים מן הרצפה כך שהתנודה קדימה לא‬ ‫גייסות‬



‫שרירי‬



‫שרירים אלח‬



‫הירכיים‬



‫המושרים את‬



‫מתבטאת בהגדלת‬



‫לחץ‬



‫וכפות‬



‫תגרוס לחת·‬



‫הרגליים‪,‬‬



‫התגייסות‬



‫הכפות על‬



‫הקרקע‪,‬‬



‫האגן עוזב עתה את הכיסא בלי כל עבודה נוספת והישיבה‬



‫הופכת לעמידה‪.‬‬



‫ב‪.‬‬



‫בלי התגייסות רצונית של שרירי העורף‬ ‫בזמן‬



‫התנודות‬



‫קדימה‬



‫‪-‬‬



‫ואחורה‬



‫·אחוז‬



‫ביד‬



‫ימיו‬



‫בציצית·חראש ומשרן ארתח בחמשן לחולירת·חצראר‪ ,‬בדקות‬ ‫כזאת‬



‫שאפשר‬



‫יחיה‬



‫התנודה קדימה‬



‫‪-‬‬



‫להבחין‬



‫אס‬



‫אס תיפסק התגייסות העורף‪ ,‬כך שלא‬



‫יחיה לחץ פתאומי מוגבר על‬ ‫כמה‬ ‫בלי‬



‫ניסויים‬ ‫מאמצים‬



‫חזרו‬



‫על‬



‫שמאל‪ ,‬בדרן‬



‫ג‪.‬‬



‫לעמידה‪,‬‬ ‫מיותרים‬ ‫אותו‬



‫כלל‬



‫קדימה‬



‫התגייסות ברגליים‬



‫‪98‬‬



‫דבר‬



‫יש‬



‫הכפות‬



‫בלי‬



‫שרם‬



‫יגיע‬



‫‪-‬‬



‫שיניי‬



‫הגרף לאחר‬



‫בנשימה‪,‬‬



‫כלומר‪,‬‬



‫בחזה‪.‬‬ ‫כשאתה‬



‫הבדל ביו‬



‫אוחז‬



‫בציצית·חראש‬



‫ביד‬



‫יד אחת לשנית‪,‬‬



‫לחדול מן הכוונה לקום‬ ‫בתנודה‬



‫של‬



‫הערוף מתגייס‪ .‬בחמשן‬



‫המסלול‬



‫שבר‬



‫‪-‬‬



‫יש‬



‫ובנשימה‪,‬‬ ‫התנודה‬



‫להגיע‬



‫כלומר‪,‬‬ ‫הקצבית‬



‫למצב‬



‫שבו‬



‫להגיע‬ ‫נעצרת‪,‬‬



‫מרגישים‬



‫לאותו‬ ‫או‬



‫חלק‬ ‫נקבעת‬



‫מהי‬



‫והמאמצים‬



‫השריריים‬



‫גדלים‪.‬‬



‫חמשן רצוף של התנודות‪,‬‬



‫לכן יש להפסיק כל‬



‫בשלב‬



‫אלא‬



‫יציבה‬



‫זת‬



‫סובה‬



‫תקימה‬



‫תנועה פתאומית‬



‫שינוי נוסף בשלב זת‬



‫איבנת‬



‫מואצת ;‬



‫ולתישאר קפוא‬



‫במצב בו נעצרת ונקבעת תתנודת הקצבית‪ .‬עליך לחדול‬



‫הכוונת‬



‫לקום‪,‬‬



‫להתגייס‪.‬‬



‫להקשיב‬



‫ההתגייסות‬



‫לקינוח‬



‫טובה‪,‬‬



‫אם‬



‫הקפוא‬



‫ייעשה‬



‫נוח‬



‫לגמור את‬



‫אבובם‬



‫רחב‬



‫ונוח‬



‫שאפשר‬



‫מישיבה‬



‫כמו‬



‫מיותרת‬



‫הקימה‪,‬‬



‫בישיבה‪,‬‬



‫המצב‬



‫ואפשר‬



‫לישיבה באותה‬



‫יהיה‬



‫פשטות כמו‬



‫קצובות‬



‫להניע‬



‫חשביה‬



‫יהיה‬



‫מתמידות‬



‫מכוונת‬



‫הכיסא‪ ,‬העמד את כפות‬



‫והחל‬



‫אל‬



‫הזה‬



‫חיתת‬



‫חדל‬



‫המבט‪.‬‬



‫על קצה‬



‫האחת‬



‫תחדל‬



‫בו·ברגע‪,‬‬



‫תנודות ברכיים‬ ‫שב‬



‫של‬



‫החלק‬



‫תקימה או לחזור‬



‫להפנות את‬



‫‪.‬ן‬



‫ולהבחין‬



‫איזת‬



‫חלק‬



‫בגוף‬



‫מן‬



‫והרחיקו‬



‫להניעו‬



‫וקלות‪.‬‬



‫לקימה‬



‫את‬



‫הברכיים‬



‫לצדדים‬



‫פגימת‬



‫אחוז‬



‫מבלי‬



‫שתי‬



‫בציצית·הראש‬



‫כל‬



‫‪:‬‬



‫קרב‬



‫אותן‬



‫פעמים ·אחדות‪,‬‬



‫והחוצה‬



‫שתחול‬



‫הרגליים בפיסוק‬



‫בתנועות‬ ‫והבא‬



‫הפרעה‬



‫עד‬



‫קצובות‪,‬‬



‫את‬



‫בקצב‬



‫עצבון‬



‫תנודות‬



‫הברכיים‪ .‬ברגע שהגיוס לא טוב‪ ,‬הברכיים מתעכבות וחדלות‬ ‫לנוע‪,‬‬



‫ולו‬



‫לקום‬



‫אף להרף·עיו בלבד‬



‫ממש‬



‫הקיצוניים‪,‬‬



‫ברגע‬



‫בו‬



‫כלומר‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫הברכיים‬



‫או שמבלי·משים‬ ‫נמצאות‬



‫פסוקות לגמרי‬



‫או‬



‫באחד‬



‫קרובות‬



‫מנסים‬ ‫המצבים‬



‫ביותר‬



‫זו‬



‫לזו‪ .‬בכל אחד מן המצבים הקיצוניים חללו יכולות הברכיים‬ ‫להתעכב ולחדול‬



‫ה‪.‬‬



‫מנוע‬



‫להרף·עיו מבלי שמרגישים בדבר‪.‬‬



‫להפריד את הפעולה מן הכוונה‬ ‫אחד התנאים לשיפור‬



‫וגם אמצעי לבדיקת‬



‫הפעולה‬



‫האיכות‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫שהוא‬



‫אמצעי לימו‪,‬ד‬



‫הוא להפריד את תפעולה‬



‫‪99‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫כמו בתרגיל‬



‫מכוונתה‪,‬‬



‫לפניך משענת‬



‫שב על‬



‫הבא ‪:‬‬



‫הכיסא שלפניך ובמקום‬



‫של‬



‫האגן‬



‫הרמת‬



‫עמוד‬



‫לפני‬



‫הכיסא‪,‬‬



‫לחשוב‬



‫ובמקום‬



‫שלפניך‬



‫חנ ‪n‬‬



‫כיסא‬



‫חנ‪n‬‬ ‫לחשוב‬



‫על קימח‪,‬‬



‫המשענת‬ ‫חשוב‬



‫על‬



‫זו‪.‬‬



‫במחשבה‬



‫וקום‬



‫כמקודם‪,‬‬



‫את ידיד על‬



‫של כיסא שני·‬



‫כש·‬



‫את‬



‫על‬



‫משענת‬



‫על‬



‫ידיד‬



‫ישיבה‬



‫הכיסא‬



‫על‬



‫חשוב‬



‫‪-‬‬



‫הנחת‬



‫האגן על הכיסא ושב במחשבה זו‪ .‬חנ ‪ n‬ת האגן על הכיסא‬ ‫היא‬



‫אמצעי‬



‫קימח(‬



‫;‬



‫באופן זח‬



‫לכוונתה‪.‬‬



‫רבים‬



‫אמנם קמים ויושבים בצורח כזאת‪,‬‬



‫מח‬



‫היא‬



‫טובח‬



‫שהם עושים‪ ,‬פעולת‬



‫משתנה בין‬



‫על‬



‫אמצעי‬



‫מן‬



‫הצד‬



‫של‬



‫מבלי‬



‫לחשוב על‬ ‫כשאינה‬



‫של ישיבה‬



‫)כשם‬



‫מקשיבים‬



‫היא‬



‫שהרמתו‬ ‫לאמצעים‬



‫אמצעי‬



‫של‬



‫הפעולה ולא‬



‫ביצועה‪,‬‬



‫להבחין‬



‫שחושבים על‬



‫כוונתה‬



‫וביו שחושבים‬



‫‪-‬‬



‫המסתכל‬



‫לקויה‬



‫כשהפעולה‬



‫באיזה‬



‫הישיבה‬



‫אופני·ח‪n‬‬



‫משני‬



‫יכול‬



‫שיבח‬



‫נעשתה‪.‬‬



‫שאיפה מוגזמת למטרה טעונה מתח הרסני‬



‫בפעולה פשוטה כזו שאנו עוסקים בה‪ ,‬קל להפנו‪:‬ת את הקשב‬



‫ממטרת הפעולה אל האמצעי להשגתה‪ ,‬ולבצע אמצעי זה‪ .‬בפעולות‬ ‫מסובכות יותר‪ ,‬ככל שהתאווה להשגת המטרה גדלה יותר‪ ,‬כן יגדל‬ ‫גם ההבדל בביצוע בין שני אופני החשיבה‪.‬‬



‫השאיפה המוגזמת למטרה‬



‫גורמת‬



‫לעתים‬



‫קרובות‬



‫שפעולת‬



‫הביצוע תהיה טעונה מתח סובייקטיבי‪ .‬מתח זה‪ ,‬לא זו בלבד שהוא‬ ‫מפריע בדרך·כלל להשיג את המטרה‪ ,‬הוא אף עלול לסכן את החיים‬ ‫)כמו למשל‪ ,‬בשע‪,‬ת חציית הכביש‪ ,‬כשהמטרה היא להשיג את האו·‬



‫טובוס בכל מחיר והקשב אינו‬ ‫לאמצעים(‪.‬‬



‫‪100‬‬



‫נתון‬



‫כלל לנעשה סביב‪ ,‬כלומר‪,‬‬



‫מהי‬



‫יציבה‬



‫טובה‬



‫הפרדת המטרה מאמצעי ביצועה משפרת את הפעולה‬



‫ברוב‬



‫המקרים‬



‫שאיפה חזקה מדי‬



‫בהם‬



‫‪-‬‬



‫הפעולה‬



‫טעונה‬



‫השתוקקות‪,‬‬



‫תארה‪,‬‬



‫אר‬



‫מספיק להפריד את המטרה מאמצעי הביצוע‬



‫כדי לשפר את יעילותה של הפעולה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אדם הנוהג מכונית‬ ‫וממהר להגיע בכל מחיר‬



‫‪-‬‬



‫יגיע במחיר המתקבל‪-‬על‪-‬הדעת אם‬



‫ימסור את ההגה לאדם הבקי באמצעי זה ואיבר להוט להגיע בכל‬ ‫מחיר‪.‬‬



‫במקרים‬



‫ידועים‪,‬‬



‫בשכבות קדומות‬



‫כשהביצוע‬



‫והשגת המטרה‬



‫)מבחינת האבולוציה(‬



‫של‬



‫תלויים‬



‫שניהם‬



‫מערכת‪-‬העצבים‬



‫ששליטתנו עליהן אינה רצונית‪-‬ישירה אלא עקיפה‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫נוצרות הפך‪-‬‬



‫ערת קשרת‪ .‬האדם יחדל להפריד בין המטרה והאמצעים‪ ,‬והפעולה‬ ‫מתבצעת לעתים כאילו האמצעי היה המטרה ולעתים כאילו המטרה‬



‫חיתה האמצעי• לכן כדאי לעבוד על הנושא הזה כאשר גם המטרה‬ ‫רגם האמצעי הם פשוטים ואפשר להקיש מן הנסיון הפשוט לגבי‬ ‫פעולות נשגבות יותר או חשובות יותר‪.‬‬



‫הכוחות היעילים פועלים לאורך מסלול התנועה‬ ‫שב על קצח‬



‫חכיסא‬



‫וחנח‬



‫את‬



‫קצות‬



‫חאצבעות‬



‫של יד‬



‫ימיו על חקדקוד‪ ,‬חמגע צויד לחיות דק עד כדי כך שאפשר‬



‫יחיח לחבחיו באצבעות בשינויים‬ ‫חודד וחרם‬



‫‪ tl‬ת‬



‫תחלים במאמצי‬



‫חעורף‪.‬‬



‫חסנטר כדי לבחון אם חאצבעות מבחינות‬



‫בקדקוד את וזד חתנועח של חסנטר‪ ,‬חנעשית כמובן בשרירי‬ ‫חעורף‬



‫וחצואר‪.‬‬



‫חגדל את תנועת חראש קדימת‬ ‫במפרקי‬



‫חיוניים‬



‫בלב‪,‬ד‬



‫עד‬



‫ולמעלת‬



‫שחאגן‬



‫על·ידי‬



‫יתרומם‬



‫מן‬



‫תנועת‬ ‫הכיסא‬



‫לעמידת מבלי שחמאמץ ברגליים יגבר פתאומית לאורך כל‬ ‫המסלול‪,‬‬



‫‪101‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שים לב לכך שהקשב באצבעות והתנועה השווה והחלקה עד‬



‫לעמידה‪ ,‬מביאים את החזה למצב שבו הוא תלוי על עמוד·השדרה‬ ‫ולא מוחזק‪ .‬כדי שהחזה יהיה תלוי על עמוד·השדרה והנשימה תהיה‬



‫קלה במשך כל זמן הפעולה‪ ,‬יש לכוון את מאמצי השרירים במפרקי‬ ‫הירכיים כך שהכוח השקול יפעל לאורך עמוד·השדרה מבלי שיווצרו‬ ‫כוחות טפילים המשנים את הזוית שבין הגולגולת לבין חוליות·הצואר‪,‬‬ ‫אר יוצרים קשתות בעמוד‪-‬השדרה‪.‬‬



‫כדי‬



‫להגיע‬



‫לפעולה‬



‫דקה‬



‫וטובה‬



‫מאד‬



‫צריך שהנסיון‬



‫ילך‬



‫ו·שפר את הרגשת הנוחות והיכולת‪ ,‬דע שהאדם יחדל לחסן ‪,‬זת עצמו‬



‫על·ידי עצירת הנשימה ומאמצי החזה הגורמים לה‪ .‬עצירת הנשימה‬ ‫באה באופן אינסטינקטיבי כדי למנוע היווצרות של כוחות טפילים‪,‬‬ ‫הנוטים להזיז את החוליות במישור אופקי‪ ,‬כלומר‪ ,‬הצדה מן הטור‬ ‫שהן מהוות‪.‬‬



‫חוסר הברירה הופך מאמץ להרגל‬



‫כל עוד נחוץ מאמץ מיותר לפעולה‪ ,‬על האדם לבצר את עצמו‪,‬‬ ‫לחסן את עצמו בכוח רצונו למאמץ גדול שאינו‬ ‫ואינו‬



‫רצוי‪.‬‬



‫נוח‪ ,‬אינו נעים‬



‫חוסר הברירה הופך את המאמץ להרגל ואין לך דבר‬



‫נ‪ i‬תקבל·על·הדעת יותר מזה שרגילים אליו‪ ,‬אפילו אם הוא נוגד את‬ ‫ההגיון או‬



‫את‬



‫הצורך‬



‫החיוני‪.‬‬



‫ההרגל אמנם עושה את ההתמדה לקלה ולכן תועלתו‬



‫גדולה‬



‫מאד בחיים‪ .‬אבל עד מהרה הוא מתחבב בשל הנוחות שבן‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שהוא משתק את הבקרות ואת כושר ההבחנה והאדם נעשה למכובה‬ ‫החושבת בבלי·דעת‪.‬‬



‫‪102‬‬



‫שערר‬



‫מהי‬



‫שני‬



‫פעולה טובה‬



‫שעדר שני‬



‫תפעולה חטובת משפרת את חגוף ואת היכולת‬



‫פעולה טובה נבחנת בראש·רראשרבה בכך שהיא משיגה‪ ,‬אר איבה‬ ‫משיגה‪ ,‬את מטרתה‪ .‬אבל בחיבה זו אינה מספיקה‪ .‬בגרף חי ומתפתח‬



‫צריכה הפעולה לשפר את הגוף ואת היכולת כדי שיחזור עליה תוך‬ ‫חיוביות·יתר‪.‬‬



‫הדוגמה הבאה היא אולי פשטנית‪ ,‬אך יש בה כדי להבהיר את‬



‫הדברים ‪:‬‬



‫תרכך‬ ‫הסכין‬



‫וגם‬



‫להבריג בורג אפשר גם בסכין מטבח‬



‫ראש‬



‫הבורג‬



‫‪-‬‬



‫אבל ‪ .‬גם‬



‫נשחתים בדרך זר‪.‬‬



‫מספר התנועות והפעולות שהאדם מסוגל להן הוא גדול כל כך‬ ‫עד שקשה להגדיר בקצרה תנועה טובה‪ .‬כל הגדרה תהיה מופשטת‬ ‫מדי וכוללת מדי‪ .‬בכל זאת בנסה לבאר מהי פעולה טובה‪.‬‬



‫חהפיכ~ת היא סגולה של תנועת רצונית‬



‫אם נעשה ביד תנועה פשוטה במהירות בינונית‪ ,‬מימין לשמאל‬



‫וחזרה‪ ,‬נמצא שהפעולה טובה לכל הדעות אם לאורך המסלול‪ ,‬בכל‬ ‫נקודה ובכל רגע‪ ,‬אפשר להפסיק‬



‫את‬



‫התבועה ולהחזיר את היד‬



‫אחורנית במסלולה‪ ,‬לשוב ולקדם אותה‪ ,‬או להחליט לעשות תנועה‬ ‫אחרת לגמרי‪.‬‬



‫‪105‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫תכונות אלו של הפעולה נכללות בתנועה הפשוטה המתוארת‬



‫לעיל מבלי שנדע עליהן‪ ,‬משום שהן שכיחות בכל תנועה רצונית·‬ ‫הכרתית מובהקת‪ .‬לסגולה זו נקרא "הפיכ‪ 1‬ת‬



‫‪11‬‬



‫) ‪ (,Reversibility‬אם‬



‫מקישים על גיד·השריר מתחת לפיקת הברך‪ ,‬הדחיפה המקפיצה את‬



‫הרגל היא רפלקטיבית ואין בה כל תכונות של אפשרות עצירה‪ ,‬חזרה‪,‬‬ ‫או תוצאה אחרת‪ .‬גם בתנועות קלדניות‪ ,‬רעידה מקור‪ ,‬עווית וכר;‬ ‫אין "הפיכ‪ 1‬ת‬



‫‪,‬‬



‫‪11‬‬



‫שהיא עיקרה של תנועה רצונית‪.‬‬



‫תנועה קלה ונוחה היא אף טובה‬ ‫ראינו כבר‪ ,‬כשעסקנו בקימה מן הכיסא‪ ,‬שתנועה רצונית טובה‬



‫נעשית כשהפיקוד הרצוני והגבת הגוף האוטומטית על גירוי כוח·‬ ‫המשיכה אינם מפריעים‬



‫זה לזה‪,‬‬



‫נעזרים‬



‫אלא להיפר‪,‬‬



‫זה‬



‫בזה‬



‫ומשתלבים בפעולה הנראית כאילו נעשתה על·ידי פיקוד אחד‪ .‬בתנו·‬



‫ערת אטיות הפיקוד הרצוני הוא הקובע וגם המכריע‬



‫‪-‬‬



‫כל עוד אין‬



‫ההכרעה מסכנת או מכאיבה עד כדי כך שההגנה האוטומטית מתבצעת‬



‫למרות הפיקוד הרצוני‪ ,‬או בלי שום קשר אליו‪.‬‬



‫כמו כן ראינו שתנועת היד הפשוטה חיתה טובה בלי כל ידיעה‬ ‫מוקדמת מהי תנועה טובה‪ .‬תנועה קלה ונוחה היא בדרך·כלל גם‬ ‫טובה‪.‬‬



‫חשוב ללמוד להפוך תנועות קשות‪ .‬לטובות‬



‫‪-‬‬



‫כלומר‪ ,‬לעשותן‬



‫קודם כל קלות ונוחרת‪.‬‬



‫התחמקות מקשיים יוצרת נורמות של התנהגות‬



‫בני המין‬



‫האנושי‪,‬‬



‫ברובם‪ ,‬חדלים להתפתח ולשפר את תכונו·‬



‫תיחם ההסתגלותיות כבר בגיל שלש·עשרה או ארבע·עשרה שנה‪,‬‬



‫בדרך·כלל‪ .‬תנועות שכליות‪ ,‬רגשיות וגופניות שבגיל זה עדיין הן‬ ‫קשות או בלתי אפשריות‪ ,‬תשארנה בעתיד מחוץ לתחום הפעולות‬



‫‪106‬‬



‫מהי‬



‫השכיחות‪ .‬נמצא איפוא שהאדם נשאר‬



‫מוגבל‬



‫פעולה‬



‫ומצומצם‬



‫סרנה‬



‫מבחינה‬



‫זו לעומת מה שיכול היה להיות‪.‬‬ ‫ההגבלות‪ ,‬בראשיתן‪ ,‬נכפות על האדם בגלל קשיים של התפתחות‬ ‫פיזיולוגית וחברתית‪ .‬כשהקשיים שהוא נתקל בהם חוזרים ונשנים‬



‫‪-‬‬



‫הריהו זונח‪ ,‬על·הרוב בהכרח‪ ,‬את הפעולות הקשורות בקושי‪ ,‬במאמץ‬



‫בלתי פורה או באי·נעימות‪ .‬כתוצאה מכך אדם קובע לעצמו נורמות‬



‫של התנהגות באמרו‪ ,‬למשל ‪:‬‬



‫‪,,‬אינני מסוגל ללמוד לרקוד"‪ ,‬או "אינני‬



‫טיפוס חברתי"‪ ,‬או "לעולם לא אדע‪ .‬מתמטיקה"‪ .‬הגבלות אלו‪ ,‬לא זו‬ ‫בלבד שהן גורמות לעצירת ההתפתחות בשטחים שנזנחו‪ ,‬אלא אף‬ ‫ניכרות בשטחים אחרים ומשפיעות על האישיות כולה‪.‬‬



‫ההרגשה של "קשה" מתרחבת וכוללת פעילויות אחרות‪ .‬קשה‬ ‫לאמוד את חשיבותם של הדברים שאדם חסר אותם‪ ,‬שאינו מתנסה‬ ‫בהם‪ ,‬ולכן ההפסד הנגרם לו בלא·יודעין אין לו שיעור‪.‬‬



‫גבול הקלות האפשרית‬



‫אדם שהיה רגיל‬



‫לקרוא‬



‫לאור קסמי·עץ בוערים‪,‬‬



‫או לאור‬



‫מנורות·שמן‪ ,‬דימה את נר·השעוה לסמל השכלול‪ ,‬ולא הרגיש בעשן‪,‬‬ ‫בפיח ובצחנה שמעלה נר זה‪ .‬אם נמשיך לעקוב אחרי התפתחות‬



‫התאורה ניזנח שהגבול שאנו מציבים לעצמנו הוא הגבול שבערותנו‬ ‫קובעת לנו‪ .‬בכל פעם שאנו מרחיבים‬



‫את‬



‫אופק ידיעתנו‪ ,‬דקות‬



‫התחושה והיכולת גדלות והגבול של הנכון‪ ,‬המובן מאליו‬



‫כנורמלי‪,‬‬



‫מתרחב‪.‬‬



‫ככל שאדם מקדם את התפתחותו‬



‫‪-‬‬



‫גדלה הקלות‪ ,‬המפתחת‬



‫הרמוניה בין הפעולה והתחושה‪ .‬כשהפעולה אינה מלווה מתח ומאמ·‬ ‫צים מיותרים‪ ,‬מביאה קלות הפעולה לכך שהאדם רגיש יותר ומבחין‬



‫יותר ואז גם גבול הקלות משתנה לגביו‪ .‬עכשיו הוא מסוגל לחוש‬ ‫במאמץ·יתר גם בפעולה שקודם לכן חיתה נחשבת קלה בעיניו‪ .‬ככל‬



‫‪107‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שההבחנה בקלות נעשית מדויקת יותר‪ ,‬נעשית הקלות צרופה יותר‪,‬‬



‫דקה יותר‬



‫‪-‬‬



‫עז גבול מסוים‪ .‬על מנת לעבור את הגבול הזה‪ ,‬מן‬



‫ההכרח שתחול השתפרות כללית של האישיות‪ .‬בשלב זה ההתקדמות‬ ‫איננה הדרגתית ואטית כמו שחיתה עז כה‪ ,‬אלא פתאומית ומהירה‪.‬‬ ‫הקלות משתפרת עז כזי כך שהיא נעשית לאיכות חדשה‪ ,‬שגבולותיה‬ ‫חדשים‪ ,‬נרחבים‬



‫הקל~ת‬



‫‪-‬‬



‫יותר‪.‬‬



‫איכות משתנה‬



‫לדוגמה ‪:‬‬



‫שחקן‪ ,‬נואם‪ ,‬או אפילו מורה‪ ,‬שסבל מצרידות בקולו‪,‬‬



‫התחיל ללמוד לשפר את ההיגוי כזי להיפטר מהפרעה זו‪ .‬בראשית‬ ‫לימזוהו להבחין במאמצים המיותרים במנגנון הנשימה ובגרון‪ .‬לאחר‬ ‫שלמד להקטין את‬



‫המאמץ‬



‫המיותר ולהגות‬



‫ביתר‬



‫קלות‪,‬‬



‫הבחין‪,‬‬



‫להפתעתו‪ ,‬במאמצים מיותרים בשרירי הלסת והלשון‪ ,‬שקודם לכן‬ ‫לא יזע כלל שהם קיימים‪ ,‬ושיש להם שייכות לצרידות שסבל ממנה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הקלות שהושגה בשטח אחה הביאה להבחנה מדויקת יותר‬ ‫וכוללת יותר בשטחים סמוכים‪.‬‬



‫לאחר שהמשיך להתאמן בהישג החדש והגיע לקלות בשרירי‬ ‫הלשון והלסת‪ ,‬הוברר לו שהשתמש עז כה רק בלוע ובגרון כזי‬



‫להגות את הקול‪ ,‬בלי השתתפות מספקת של החלק הקדמי של הפה‪.‬‬ ‫שימוש זה היה כרוך במאמץ מיותר של הנשימה‪ ,‬מאחר שהיה צורך‬



‫בלחץ אויר גזול כזי להתגבר על ההתנגדות למעבר תאויר בחלל‪-‬‬ ‫הפה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬לאחר שלמד להשתחרר מן ההפרעה בחלל הפה‪,‬‬ ‫הגיע לקלות‬



‫גדולה‬



‫יותר בהיגוי‬



‫ונוכח‬



‫לזעת‬



‫שחל‬



‫שיפור גם‬



‫בשרירי החזה ובסרעפת‪,‬‬



‫להפתעתו גילה עתה שההפרעות בשרירי החזה‪ ,‬בסרעפת ובחלל‪-‬‬ ‫הפה נגרמו על‪-‬ידי מאמץ מתמיד בשרירי העורף‪ ,‬שדחפו את הראש‬ ‫והסנטר קדימה ועוותו את כל מנגנון הנשימה והדיבור‪ .‬מכאן הגיע‬



‫‪108‬‬



‫מהי‬



‫פעולה‬



‫סרנה‬



‫לגילויים חשדים נוספים הנרגעים לאופן העמידה‪ ,‬ליציבה‪ ,‬לתנועה‬ ‫ונו'‪ .‬פירושם של גילויים א·לה הוא שבהיגוי טוב משתתפת האישיות‬ ‫כולה‪.‬‬



‫גילויים מפתיעים אלה‪ ,‬השיפורים שנבעו מהם והקלות שהושגה‬



‫בהם עדיין לא היו סוף פסוק‪ .‬באורח פתאומי נתגלה לאותו אדם‬ ‫שקולר‪ ,‬שהיה מוגבל עד כה לאוקטבה אחת בקירוב‪ ,‬העמיק והגביה‬ ‫וגבולותיו נתרחבר בשיעור נינך‪ .‬לפתע הבחין באיכרת חדשה בקולר‬ ‫והתברר שהוא מסרגל גם לשיר‪ .‬מכאן נפתח שרב אופק חדש של‬



‫אפשרויות נוספות‪ ,‬בתחומים נרחבים יותר של איכויות שרנות שלא‬ ‫חלם עליהן קודם לכן‪.‬‬ ‫העבודה הגדולה‬



‫‪-‬‬



‫לשרירים הגדולים‬



‫בשביל להגיע לאיכרת טובה יש להעביר את העבודה הקשה‬ ‫כהנעת הגרף לשרירים שנבנו לשם כן‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬אם מסתכלים יפה רואים שהשרירים הגדולים ביותר‬



‫והחזקים ביותר קשורים לאגן‪ .‬על שרירים אלה‪ ,‬כגרן שרירי העכוז‪,‬‬



‫שרירי הירכיים ודומיהם‪ ,‬מוטל עיקר העבודה‪ .‬ככל שמתרחקים‬ ‫ממרכז הגוף אל הגפיים‬



‫הולכים השרירים ונעשים דקים יותר‪.‬‬



‫‪-‬‬



‫שרירי הגפיים בנויים לשם נירון ודיוק‪ ,‬בתנועת הגפיים‪ ,‬כן שהנוח‬



‫הגדול של שרירי האגן יוכל לעבור דרך עצמות הגפיים אל המקום‬ ‫המדויק שבו עליו לפעול‪.‬‬ ‫בגוף מאורגן היטב כל מה שנוצר על‪-‬ידי השרירים הגדולים‬ ‫נמסר לתעודתו באמצעות‬



‫השרירים החלשים‬



‫יותר מבלי שיאבד‬



‫הרבה מן הכוח בדרן‪.‬‬



‫כוח הפועל בזוית למסלול‬ ‫הסידור האידיאלי הוא‬



‫‪-‬‬



‫משמש להריסה‬



‫שהמאמץ‬



‫ועצמות‪-‬הגפיים‪ ,‬כלומר‪ ,‬בקווים ישרים‬



‫עובר‬



‫לאורן עמוד‪-‬השדרה‬



‫ככל האפשר‪ .‬אם נוצרות‬



‫‪109‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫האמור הרי חלק‬



‫זוויות לאורך המסלול‬



‫מן הכוח של השרירים‬



‫הגדולים באגן אינו מגיע לתעודתו ומשמש להריסת הסרטים והמפ·‬ ‫דקים‪.‬‬



‫לדוגמה ‪:‬‬



‫אם דוחפים משהו ביד ישרה מגיע הכוח משרירי‬



‫האגן בדרך ישרה אל כף הי‪.‬ד לעומת זאת‪ ,‬אם היד כפופה במרפק‪,‬‬ ‫בזווית ישרה‪ ,‬הכוח המגיע אל כף היד אינו יכול להיות גדול יותר‬



‫מכוח שרירי הזרוע עצמה‪ .‬פעולה כזאת מלווה קושי ואי·נוחזת מאחר‬ ‫שכוחם של השרירים הגדולים אינו משמש לתנועה‪ ,‬אלא נעלם ברובו‬ ‫בפנים הגוף‪.‬‬



‫כשהכוחות של השרירים הגדולים באגן אינם מועברים על·ידי‬ ‫השלד לאורך‬



‫העצמות‪ ,‬אי·אפשר‬



‫להימנע מלחסן את החזה כדי‬



‫ששרירי ההכוונה יוכלו לעשות לפחות משהו ממה שיכול היה להיע·‬ ‫שרת בקלות בשרירי‬



‫האגן‪.‬‬



‫בארגון‬



‫טוב‬



‫אפשר לעשות את‬



‫רוב‬



‫הפעולות שהן בגנרל היכולת האנושית‪ ,‬בהרגשה נעימה של קלות‪.‬‬



‫המסלול האידיאלי‬ ‫בתנאים אלה‪ ,‬מסלולו של השלד כשהוא עובר ממצב למצב‬



‫כגרן מישיבה לעמידה או משכיבה לישיבה‬



‫‪-‬‬



‫הוא המסלול שבר‬



‫היה עובר אילו לא היו בר שרירים כלל‪ ,‬כלומר‪ ,‬אילו היו העצמות‬



‫קשורות בסרטים בלבד‪.‬‬



‫למשל ‪:‬‬



‫לקרם מן הרצפה‪ ,‬מישיבה לעמידה‪ .‬כל האופנים שבהם‬



‫אפשר להביא את השלד מישיבה לעמידה על·ידי משיכה בגולגולת‬



‫‪-‬‬



‫יפים‬



‫וטובים‪ .‬כדי לקום בדרך הקצרה‪,‬‬



‫היעילה‬



‫והטובה‪ ,‬יש‬



‫לארגן את הגרף כך שכל העצמות תעבורנה במסלולים זהים לאלה‬ ‫של‬



‫המשיכה‬



‫בגולגולת‪.‬‬



‫במסלולים‬



‫אלה‬



‫יהיר‬



‫המאמצים‬



‫העצמות וכל כוח שרירי האגן ישמש לעבודה בלב‪.‬ד‬



‫‪110‬‬



‫לאורך‬



‫שעדר שלישי‬



‫הכרת מספר תכונות יסודיות‬



‫של התנועה‬



‫כשעור‪:‬‬



‫הכרת‬



‫כמה מתכונותיה‬



‫היסודיות של‬



‫מערכת‪-‬הפיקוד‬



‫על השרירים הרצוניים‪.‬‬



‫כשלושים‬



‫תנועות‬



‫נשכיל לשנות‬



‫איטיות ‪1‬‬



‫את הטונוס‬



‫את דרגת התכווצותם‬



‫קלות‬



‫ומוגבלות~ מספיקות‬



‫היסודי של‬



‫לפני‬



‫הפעלתם‬



‫השרירים~‬



‫כלומר~‬



‫הרצונית‪.‬‬



‫אחרי שחל שינוי בטונוס בחלק אחד של הגוף~ מתפשט‬ ‫השינוי בכל מחצית הגוף‪ /‬שנה נמצא החלק המופעל‪.‬‬ ‫הפעולה‬



‫נעשית‬



‫קלה‬



‫כשהשרירים‬



‫הגוף עושים את עיקר הענודה ושרירי‬



‫את‬



‫עצמות‬



‫הגפיים‬



‫להעברת‬



‫הגדולים‬



‫שנמרכז‬



‫הגפיים רק מכוונים‬



‫המאמץ מן המרכז‪.‬‬



‫שעור שלישי‬ ‫חלק‬



‫א'‬



‫המצב ההתחלתי‬



‫שכב על הגב‪ .‬פסק את הרגליים פיסוק נוח‪ .‬הושט את שתי‬ ‫הידיים מעל לראש‪ ,‬פסוקות במקצת‪ ,‬כך שהזרוע השמאלית תהיה‬ ‫בערך בהמשך הקו של הרגל הימנית והזרוע הימנית בהמשך הקו‬ ‫של הרגל השמאלית‪.‬‬ ‫הקשב למצב גופך‬



‫עצום את העיניים ונסה לסקור את שטח המגע של הגוף עם‬



‫הרצפה‪ .‬שים לב לאופן נגיעת העקבים ברצפה‪ ,‬אם תלחץ על שניהם‬ ‫שוהו ואם המגע הוא בחלקים זהים של שני העקבים‪ .‬המשך להקשיב‬ ‫בדרך זו לאופן המגע ולמקום המגע של שרירי‪-‬השוקיים )הסרבן(‬ ‫מאחורי הברכיים‪ ,‬מפרקי‬ ‫החזה‪ ,‬הצלעות‬



‫הירכיים‪ ,‬הצלעות הדוחפות משני אברי‬



‫על·יד השכמות והשכמות עצמן‪ .‬שים‬



‫לב למרחק‬



‫הכתפיים מן הרצפה וכן למרפקים ולכפות ·הידיים‪.‬‬ ‫אחרי דקות מספר של ·תשומת‪-‬לב אפשר להיווכח שיש הבדל‬ ‫ניכר בין שני צדי הגוף‪ ,‬כשכמות‪ ,‬במרפקים‪ ,‬בצלעות ונו'‪ .‬אצל‬



‫רבים‪ ,‬המרפקים במצב זה אינם נוגעים כלל ברצפת אלא תלויים‬ ‫נאויר ולכן הזרועות אינן מונחות וקשה להחזיקן במצב זה עד סוף‬ ‫הבדיקה‪.‬‬



‫‪113‬‬



‫‪__,‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הפעולה הסמויה של שריריך‬ ‫יש לנו ארבע חוליות·זנב‪ ,‬חמש חוליות במחניים‪ ,‬שתים·עשדה‬ ‫בחזה או בגב‪ ,‬ושבע בצואד‪ .‬על אילו חוליות באגן גדול הלחץ‬ ‫ביותר ן האם חוליות·המתניים נוגעות כולן ברצפה ן אם לא‬



‫‪-‬‬



‫מה‬



‫מדים אותן‪ ,‬או מחזיק אותן‪ ,‬גבוה מן הקרקע ן על אילו מחוליות·‬



‫החזה עיקר הלחץ ן‬



‫בהתחלת השעוד מוצאים בדדך·כלל כי שתים‬



‫או שלוש חוליות נוגעות באופן בדוד בקרקע והאחדות יוצרות קשתות‬



‫ביניהן‪ .‬לאמיתו של דבר הדי זה מפליא‬



‫‪ -‬מאחד שכוונתנו היא‬



‫לשכב במנוחה‪ ,‬ללא מטרה המצריכה פעולה {‪ t‬ו מאמץ כלשהו‪ ,‬הרי‬ ‫להלכה צריכות היו כל החוליות והצלעות לשקוע אל הרצפה ולגעת‬ ‫בה‪ ,‬כל אחת מהן בנקודה אחת לפחות‪ .‬ואמנם‪ ,‬שלד בלי שדירים‬



‫מונח על הרצפה כך שכל חוליה וכל צלע נוגעות בה לפחות בנקודה‬ ‫אחת‪.‬‬



‫נדאה‬



‫איפאו שהשרידים‬



‫פועלים באורח הסמוי‬



‫מתודעתנו‬



‫ומרימים את החלקים הקשורים בהם מבלי שנדגיש דבר‪.‬‬ ‫אין כל אפשרות להניח את כל עמוד·השדדה על הרצפה בבת·‬



‫אחת מבלי לאמץ חלקים דנים לאודנו בכוח הרצון‪ .‬לכן‪ ,‬ברגע שמאמץ‬ ‫מכ~ון זה יחדל‪ ,‬יחזרו החלקים הללו ויתרוממו מן הרצפה‪ .‬הדרך‬ ‫להניח את‬



‫עמוד·השדרה כולו על הרצפה הי‪,‬א‬



‫השרירים הנמשכת‬



‫להפסיק את‬



‫עבודת‬



‫בלא יודעין‪.‬‬



‫אבל כיצד לעשות זאת אם המאמץ המכוון הרצוני אין בו מועיל ן‬



‫כל תנועת‬



‫‪-‬‬



‫פעולת חדשת‬



‫הבה ננסה משהו בעקיפין )אם‬



‫הידיים כואבות‬



‫בכתפיים אפשר‬



‫כמובן לנוח רגע‪ ,‬אך יש להזיז את הזרועות לאט‪ ,‬כי שינוי פתאומי‬ ‫מהיד במצבן‪ ,‬לאחד שהיו מונחות מעל לראש משך זמן ממושך‪ ,‬עלול‬ ‫לגדום כאבים(‪.‬‬



‫חזור והושט את הידיים והרגליים כמו במצב הקודם‪ .‬יש להניח‬



‫‪114‬‬



‫‪-‬‬‫חכרת‬



‫מספר‬



‫תכונות‬



‫יסודיות‬



‫של‬



‫התנועה‬



‫שעכשיו יגעו לפחות גבות הידיים ברצפה‪ ,‬ואולי גם המרפקים וחזרו·‬ ‫ערת‪ .‬הרם את הזרוע הימנית בתנועת כתף בלבד‪ ,‬עד שגב·היד יחדל‬ ‫לגעת ברצפה‪ ,‬זאת אומדת שהיד תתרומם קצת‪ ,‬מעט ככל האפשר‪,‬‬



‫מן הרצפה‪ .‬חזור והנח את גב·היד על‪ -‬הרצפה והשאר את הזרוע‬



‫כולה במנוחה‪ .‬הדם שוב את הזרוע עד שגב·היד יעזוב שוב את‬ ‫הרצפה‪.‬‬



‫המשך כך‬



‫כעשרים‬



‫עד עשרים·וחמש‬



‫פעמים‪.‬‬



‫אחרי‬



‫כל‬



‫תנועה של הרמה והורדה יש לעשות הפוגה מלאה‪ ,‬לחדול מן העביד‬



‫ולהתחיל כל תנועה כמעשה נבדל‪ ,‬חדש‪.‬‬



‫תיאום‬



‫התנועה‬



‫והנשימה‬



‫בתשומת·לב מספקת‬ ‫קצת על הרצפה‬



‫על התנועה‬ ‫הרמת הזרוע‬



‫אפשר‬



‫לחוש שגב·היד מתחיל ל"זחול‪//‬‬



‫והיד מתארכת לפני שהיא מתרוממת‪ .‬כשחוזרים‬



‫פעמים אחדות מגלים תיאום בין התנועה והנשימה‪.‬‬ ‫והתארכותה‬



‫מתחילות‬



‫בדיוק‬



‫ברגע שהאדיר‬



‫מתחיל‬



‫להיפלט מהריאה‪.‬‬



‫שהייה לשם בדיקה‬ ‫אחרי‬



‫עשרים·וחמש‬



‫בתנועה אטית‬



‫הזרות‪,‬‬



‫כפי‬



‫שאמרנו‪,‬‬



‫אסוף‬



‫לשני צדי הגוף‪ .‬הקפד שתנועה זאת‬



‫את‬



‫הידיים‬



‫תהיה‬



‫אטית‪,‬‬



‫מאחר שתנועה מהירה עלולה לגדום כאבים בכתף שפעלה‪ .‬כפוף‬



‫את הברכיים‬



‫ונוח רגע‪ .‬במשך המנוחה שים לב להבדל שאתה‬



‫חש בחלקו העליון של הגוף בימין ובשמאל‪.‬‬



‫תנועה‬



‫שקטה‬



‫והדרגתית‬



‫שכב על הבטן‪ ,‬הושט את הידיים והרגליים ופסק אותן כמו‬ ‫בשכיבה על הגב‪ .‬הדם את המרפק הימני בתנועה אטית של הכתף‬



‫‪]15‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫עד שיתרומם‬



‫מן הרצפה )כף·היד אינה מתרוממת עדיין( ואז חזור‬



‫והנח אותו על הרצפה‪.‬‬ ‫כדי‬



‫לעשות‬



‫תנועה‬



‫זאת‬



‫כמתואר‬



‫יש‬



‫המושטות לפנים‪ ,‬מעל לראש‪ ,‬תהיינה‬



‫לשים‬



‫לב‬



‫שהזרועות‬



‫מונחות על הרצפה באופן‬



‫נוח‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמרחק בין כפות הידיים יהיה קטן מן המרחק בין‬ ‫המרפקים‪ .‬מובן שבמצב‬



‫זה המרפקים‬



‫כפופים‬



‫קצת‪.‬‬



‫חזור והרם את המרפק עם התחלת פליטת האדיר מן הריאה‪,‬‬ ‫עשרים‬



‫פעם‬



‫לפחות‪.‬‬



‫אם התנועה‬



‫היא‬



‫שקטה‬



‫והדרגתית‪,‬‬



‫כשם‬



‫שהיא צריכה להיות‪ ,‬יתברר לך שהמרפק "זוחל" בהמשך הזרוע‪,‬‬ ‫כלומר‪,‬‬



‫מתארך‬



‫מעט‬



‫לפני‬



‫שהוא‬



‫מתרומם‪.‬‬



‫לגובה מספיק ומושך אחריו את פיסת·היד‬ ‫גם‬



‫כשהמרפק‬



‫‪-‬‬



‫מתרומם‬



‫הנח לה שתתרומם‬



‫היא מן הרצפה‪.‬‬



‫חדל ממאמץ מיותר‬ ‫כשאדם מרים את פיסת·הי‪,‬ד רק לעתים רחוקות קורה שכף·‬ ‫היד תלויה כלפי מטה ברפיון‪ .‬רוב האנשים מאמצים את שרירי·‬



‫האמה‬



‫)האקסטנסורים( של‬



‫כף·היד‬



‫וכך נוצרת זרית בין‬



‫גב·היד‬



‫והאמה‪ .‬בהדרגה ובתשומת‪-‬לב אפשר לחדול מן העבודה המיותרת‬



‫והסמויה של שרירים אלה‪ .‬יש לרפות את שרירי·האמה ולא את‬ ‫האצבעות בלב‪.‬ד כשההרפיה היא נכונה‬



‫נוצרת זרית בין כף·היד‬



‫לבין האמה ועם הרמת המרפק תהיה כף·היד תלויה רפה למטה‪.‬‬



‫שיתוף שרירי הגב‬



‫המשך‬



‫בתנועות אלו והרם‬



‫היה עד שתרגיש שאין צורך‬



‫את כל הזרוע עם המרפק‬ ‫בשום מאמץ‬



‫זאת‪ .‬המאמץ היחיד הנחוץ הוא בסביבת‬



‫‪116‬‬



‫שרירי ביד‬



‫הכתף‪ .‬כדי‬



‫וכף·‬



‫בפעולה‬



‫להקל‬



‫על‬



‫תכונות‬



‫מספר‬



‫הכרת‬



‫יסודיות‬



‫התנועה‬



‫של‬



‫הכתף להתרומם צריך‪ ,‬למעשה‪ ,‬לגייס את שרירי הגב ‪:‬‬



‫הכתף‬



‫מתרוממת עם השכמה והחלק הימני של החזה‪.‬‬ ‫חזור ושכב על הגב‪ ,‬נוח רגע ושים לב להבדל באופן המגע‬ ‫של השכמות‪ ,‬החזה והידיים עם הרצפה‪ ,‬בצד ימין ובצד שמאל‪.‬‬



‫סימולטניות בפעולה‬



‫חזור והושט את היידים מעל לראש ופסק אותן‪ .‬פסק גם את‬



‫הרגליים‪.‬‬



‫הרם לאט לאט את הרגל‬



‫בעת·ובערנה·אחת‪.‬‬



‫הימנית ואת‬



‫התנועה צריכה להיות‬



‫היד‬



‫קטנה‪ ,‬רק‬



‫הימנית‪,‬‬



‫עד הגובה‬



‫שנו נפסק המגע של גב·היד ושל העקב עם הרצפה‪ .‬שים לב אם‬ ‫גב·היד והעקב חוזרים לגעת‬



‫ברצפה באותו רגע ממש‪ ,‬או בזה‬



‫אחד זה‪ .‬קבע מי מהם חוזר לקרקע ראשון‪ ,‬ותיונה לדעת שהאבר‬



‫המקדים לרדת הוא גם‬



‫הראשון להתרומם‪.‬‬



‫סימולטניות אמיתית‬



‫של שתי הפעולות אינה מושגת בקלות‪ .‬בדרך כלל יש הפרש זמן‬



‫בין פעולת היד ופעולת הרגל‪.‬‬



‫כדי‬



‫לחדים‬



‫להגיע לדיוק יש‬



‫פליטת האדיר‪ .‬לאחר‬



‫את היד בדיוק עם התחלת‬



‫מכן‪ ,‬עם פליטת‬



‫להדים את הרגל‪ ,‬ולבסוף‬



‫‪-‬‬



‫האדיר‪ ,‬בהתחלת התנועה‪,‬‬



‫את היד והרגל בעת·ובערנה·אחת עם‬



‫פליטת האריך‪ .‬תיאום התנועות של שני האברים ישתפר על·ידי‬ ‫כך‪.‬‬



‫תחושת‬



‫התארכות בעמוד‪-‬השדרה‬



‫הרם את היד לחרד ואת הרגל לחוד‪ .‬שים לב אם חוליות·‬



‫המחניים מתרוממות מעט מן הרצפה בזמן שהרגל מתרוממת לבדה‪,‬‬ ‫בלי הי‪,‬ד ואם תנועת החוליות הללו משתבח כאשר מרימים את‬ ‫היד והרגל יח‪.‬ד‬



‫‪117‬‬



‫‪u:‬‬



‫כלול‬



‫היכולת‬



‫מאחר שהרמת הרגל נעשית בשרירים הקשורים באגן מלפנים‪,‬‬ ‫מתרוממות חוליות·המתניים‪ .‬בהתרוממות החוליות האלו משתתפים‬ ‫גם שרירי·הגב‪ .‬האם פעולת שרירי·הגב היא הכרחית‪ ,‬או מיותרת ?‬



‫הברך‬



‫לימין‪ ,‬כלומר‪ ,‬סובב את הירך‪,‬‬



‫הפנה את הרגל‬



‫וכף·‬



‫הרגל ימינה‪ .‬במצב זה הרם אותה לאט לאט‪ ,‬ושים לב כיצד משפיע‬



‫שינוי מצבה של הרגל על תנועת חוליות·המתניים‪ .‬בהדרגה מתברר‬ ‫שאם הרגל והיד מתרוממות באופן סימולטני‪ ,‬עם פליטת האריך‪ ,‬הרי‬ ‫הפעולה נעשית בשרירי הבטן והחזה כאח‪.‬ד חוליות·המתניים אינן‬



‫מתרוממות אלא נלחצות אל הרצפה‪ .‬הרמת היד והרגל נעשית קלה‬ ‫יותר ויש הרגשה שהגוף נתארך בפעולה‪ .‬הרגשת ההתארכות של‬ ‫עמוד·השדרה מלוהו את רוב הפעולות הטובות הנעשות בגוף כולו‪.‬‬



‫מאמצים טפיליים מקצרים את הגו‬



‫הכות‪n‬‬



‫הנשאר‬



‫המיותר‬



‫יוצא·מן·חכלל‪,‬‬



‫כדי‬



‫עמוד·חשדרח‪,‬‬



‫את‬



‫לקצר‬



‫כמעט‬



‫משמש‪,‬‬



‫בשרירים‬



‫בלי‬



‫המאמצים‬



‫הטפיליים המתלווים לפעולה מקצרים את הגוף‪ ,‬בכל פעולה‬ ‫שבגה‬



‫בשביל‬



‫האדם‬



‫לקושי‪,‬‬



‫מראש‬



‫מתכונן‬



‫לחסן את עצמו‬



‫הוא‬



‫להרחיב את גבולות היוכלת‬ ‫בעקשנות‬



‫ובמאמץ‬



‫מבטאים בפעולה את‬ ‫שהוא‬



‫מאמץ‬



‫את‬



‫היעדר הרגשת‬



‫כוחותיו‬



‫הוא‬



‫את‬



‫מגביר‬



‫להתחסן ולמעשה הוא מאלץ את עצמו‬ ‫המתקבלת‬ ‫ומרעננת‪,‬‬ ‫אמנם‬



‫‪118‬‬



‫כתוצאה‬ ‫ולא‬



‫אפשר‬



‫תעורר‬ ‫להשיג‬



‫מחיסון‬ ‫את‬ ‫את‬



‫זה‬



‫רצונו‬ ‫המטרה‬



‫לעולם‬ ‫של‬



‫המיותר‬



‫והמאמץ‬



‫היכולת‪,‬‬



‫כשאדם יודע‬



‫כוח‬



‫רצונו‬



‫כדי‬



‫להתאמץ‪ .‬הפעולה‬ ‫לא‬



‫האדם‬



‫בדרן‬



‫לפעול‬



‫ולא‬



‫ובידיעה‬



‫החיסון‬



‫להתחסן‪.‬‬



‫חיסון‬



‫זה‬



‫הגוף לפעולה‪ ,‬צויד‬



‫הוא המאמץ הטפיל המפריע להתאמת‬



‫בלימוד‬



‫את‬



‫מקצר‬



‫הקושי שיבוא‪.‬‬



‫לקראת‬



‫גופו‬



‫נאה‬



‫תחיה‬ ‫לחזור‬



‫קלוקלת‬



‫עליה‪,‬‬ ‫זו‪,‬‬



‫אן‬



‫הכרת‬



‫המחיר‬



‫מספר‬



‫שיש‬



‫תכונות‬



‫לשלם‬



‫בעד‬



‫יסודיות‬



‫ההישג‬



‫הוא‬



‫של‬



‫גדול‬



‫התנועה‬



‫יותר‬



‫מאשו‬



‫נראה לעין‪.‬‬



‫נ‪n,‬‬



‫רגע רשים לב לשינוי שחל במגע האגן עם הרצפה ולהבדל‬



‫ביד צד ימין לבין צד שמאל‪.‬‬



‫מה נוח‬



‫יותר !‬



‫התגלגל על הבטן‪ ,‬הושט את הידיים מעל לראש ופסק אותן‪.‬‬ ‫פסק את הרגליים והרם לאט את הזרוע הימנית ואת הרגל הימנית‬ ‫בבת·אחת‪ .‬שים לב כיצד מונח הראש ברגע שרוצים לעשרת זאת‪.‬‬ ‫האם הוא מופנה ימינה אר שמאלה‪ ,‬אר מונח על הרצפה ?' נסה להרים‬



‫את היד והרגל עם פליטת האדיר‪ ,‬פעמים אחזרת כשהלחי הימנית‬



‫מונחת על הרצפה‬



‫‪-‬‬



‫כלומר‪ ,‬כשהפנים פונות שמאלח‬



‫‪-‬‬



‫פעמים‬



‫אחדות כשהמצח מונח על הרצפה ולבסוף‪ ,‬כשהלחי השמאלית על‬ ‫הרצפה‪.‬‬



‫השררה את גודל המאמצים בכל שלרשת המצבים והחלט מהר‬ ‫המצב הנוח ביותר‪ .‬בגוף מאורגן פחות או יותר‪ ,‬המצב הנוח ביותר‬



‫הוא כשהלחי השמאלית מונחת על הרצפה‪ .‬חמשך כעשרים·רחמש‬



‫פעמים ושים לב איד מתברר בהדרגה ששטח המשען של הגוף‬ ‫עובר לצד השמאלי של הבטן‪ ,‬בין החזה והאגן‪.‬‬ ‫הישאר על הבטן והמשך להרים את היד הימנית והרגל הימנית‬ ‫כמקזזם‪,‬‬



‫אך עתה‪,‬‬



‫עם כל הרמה‪,‬‬



‫הרם‬



‫גם את הראש‬



‫כשהמבט‬



‫מלרזה את כף·הי‪.‬ד אחרי עשרים·ר‪ n‬מש תנועות התגלגל על הגב‬ ‫רנ‪ 1‬ח‪ .‬חזור להרים את הי‪,‬ד הרגל והראש‪ .‬שים לב כמה שרנה משען‬



‫הגוף על הרצפה מאשר קודם לכן‪ ,‬וזהה את גבולות שטח המגע‬ ‫על הגרף ועל הרצפה‪ .‬שים לב באיזה מקרם בדיוק הלחץ הוא דג‪,‬דול‬ ‫ביותר‪ .‬חזור על התנועה עשרים‪-‬וחמש פעמים וחדל ממנה‪.‬‬



‫‪119‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫איזו עין פקוחה‬



‫יותר !‬



‫קום על רגליך‪ ,‬התהלך ושים לב להבדל בתחושת הגוף בצד‬



‫ימין ובצד שמאל‪ ,‬להבדל בכובד הידיים ובאורכן ולהבדל באורך‬



‫הרגליים ;‬



‫הקשב אל הפנים‪ ,‬הסתכל בראי ותיזנח שצד אחד של‬



‫פניך רענן יותר‪ ,‬החריצים והקמטים בצד זה חריפים פחות ועין אחת‬ ‫פקוחה יותר‪ .‬איזו‬



‫היא ן‬



‫היזכר אם התברר לך בזמן הבדיקות הקודמות שערכת אחד·‬ ‫כל שורה‬



‫של‬



‫והולכות ביחס‬



‫תנועות שעשינו‪ ,‬שיד‬



‫לגפיים‬



‫בצד השני‬



‫אחת ורגל אחת מתארכות‬



‫של הגוף‪.‬‬



‫אל‬



‫תנסה להתנגד‬



‫לתחושת ההבדל בין שני הצדדים‪ ,‬הנח לה שתימשך ועקוב אחריה‬



‫עד שתפוג ותיעלם‪ .‬אם אין נתקלים בקשיים המטים את הקשב‪ ,‬כמו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬התרגזות או מתיחות מיוחדת‪ ,‬יוסיף ההבדל להתקיים במשך‬



‫שעות רבות‪ ,‬או לפחות משך שעות אחדות‪ .‬במשך השעות הללו‪,‬‬



‫שים לב איזה צד פועל טוב יותר ותנועתו שוטפת יותר‪.‬‬ ‫חלק ב'‬



‫חזור על כל התרגילים המפורטים בחלק א' של שעור זה‪ ,‬אך‬



‫הפעם בצדו השמאלי של הגוף‪.‬‬ ‫חלק ג'‬



‫גפיים באלכסון‬



‫אחרי סיומם של תרגילי חלק ‪',‬ב הדם את היד תימנית ואת‬



‫הדגל השמאלית יח‪,‬ד עשרים·וחמש פעמים‪ ,‬לאט לאט‪ .‬הקשב לשינוי‬ ‫ביחס שנין החוליות והצלעות ותיונה כי שטח המשען שונה הפעם‬



‫הרבה מזה שנוצר עם הרמת היד והרגל של אותו צ‪.‬ד‬ ‫לאחד מנוחה קצרה הרם את יד שמאל ורגל ימין עשרים·וחמש‬



‫‪120‬‬



‫הכרת‬



‫מספר‬



‫תכונות‬



‫יסודיות‬



‫של‬



‫התנועה‬



‫פעמים ונוח‪ .‬הרם בבת‪-‬א‪ n‬ת את ארבעת הגפיים והראש‪ ,‬עם פליטת‬ ‫האדיר מן הריאה‪ .‬חזור על כך עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ .‬לאחר מנדחה‬



‫הרם את הגפיים כשהראש נשאר מונח על הרצפה‪.‬‬ ‫חזור על כל הצירופים הללו בשכיבה על הבטן‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬שכב על הגב ונזרק את כל שטח המגע עם הרצפה‪ ,‬מן‬ ‫העקבים עד הקדקוד‪ ,‬כמר בהתחלת השערר‪ .‬קבע את השינויים שחלד‪,‬‬



‫כיחוד לאורך עמוד‪-‬השדרה‪.‬‬



‫‪121‬‬



‫שערר‬



‫רביעי‬



‫הבחנה באברי הנשימה ובתפקידיהם‬



‫בשעור ‪:‬‬ ‫חכרת‬



‫תנועות הצלעות‪ ,‬הסרעפת וחבטו‬



‫המחוות‬



‫את‬



‫חנשימח‪.‬‬



‫תיאום תנועות‬



‫אלו לשם‬



‫חבחנח נתבדל‬



‫שבמשך שאיפת‬



‫נשימת‬



‫מלאח‬



‫תאויר‬



‫ונוחת‪.‬‬



‫ופליטתו‪.‬‬



‫חנשימח מתארגנת בהתאם לתנוחת תגרף בשדח תכובד‪.‬‬ ‫הצלעות‬



‫התחתונות‬



‫נעות‬



‫יותר‬



‫מן‬



‫העליונות‬



‫ועוזרות‬



‫יותר לנשימת‪.‬‬



‫חנשימח‬ ‫מאמץ רצוני‬



‫נעשית‬ ‫‪I‬‬



‫קלח‬



‫וקצובת‬



‫כשתגרף‬



‫מזדקף‬



‫כלומר ‪ I‬כשח שלד נוטל את כל כובד תגרף‪.‬‬



‫ללא‬



‫שעור‬



‫רביעי‬



‫המצב ההתחלתי‬



‫שבב על הגב‪ ,‬הושט את הרגליים‪ ,‬פסק אותן ובפוף את הברכיים‪.‬‬



‫נפות הרגליים נחות עתה על הרצפה נמו בעמידה‪ ,‬מפוסקות‪ .‬קרב‬ ‫את הברכיים אחת אל השביח והרחיקן‪ ,‬פעמים אחדות‪ ,‬בך שהברכיים‬ ‫תמצאנה‬



‫בל אחת את מקומה במישור אחד‬



‫עם‬



‫כף·הרגל שלה‪.‬‬



‫כף הרגל צריכה לנוח על הרצפה כך שהמישור שלה עובר מאמצע‬ ‫העקב אל הרווח שבין הבוהן והאצבע השביח‪ .‬במצב זה אין צורך‬ ‫לאמץ את השרירים נדי להחזיק את הברכיים במקומן בקלות‪.‬‬



‫נפח‬



‫החזה בשעת‬



‫הנשימה‬



‫שאף אויר‪ ,‬מלא את הריאה‪ ,‬הגדל את בל נפח החזה עד גבול‬ ‫הנוחרת‪ .‬אנשים רבים נושמים מבלי שמפתח‪-‬החזה יתרחק מעמוד·‬



‫השדרה ויתקרב אליו‪ .‬במקום להגדיל את בל חלל החזה בדרך‬ ‫היעילה המתאימה לבניינו‪ ,‬הם מר‪-‬מים את שקע הגב מן הרצפה‪,‬‬ ‫בלומר‪ ,‬החזה נולו מתרומם מן הרצפה‪ ,‬גם הדופן האחורית‪ ,‬והנפח‬



‫בפנים גדל רק הודות לתנועת הצלעות הדוחפות‪.‬‬



‫שים לב שתוך נדי הגדלת חלל·החזה‪ ,‬ניפוחו והרמת מפתח·‬



‫‪125‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫החזה‪ ,‬יילחץ עמוד השדרה לקרקע לכל אורך‬



‫החזה‪ .‬אל תשתדל‬



‫להשיג זאת מי‪.‬ד חדל מן המאמץ‪ .‬פשוט‪ ,‬מלא את הריאה אוי‪,‬ר‬ ‫הקשב‬



‫להתרוממות החזה ובדוק אם עמוד·השדרה‬



‫נלחץ תוך כדי‬



‫כך אל הרצפה‪.‬‬



‫חדל מזה‪ .‬חכה עד שתצטרך שוב לשאוף אויר ואז נסה שנית‪,‬‬



‫וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫תנועות נשימה ללא נשימה‬ ‫אחרי חזרות רבות‪ ,‬כשהפעולה נעשית ברורה יותר‪ ,‬נסה להרים‬ ‫את החזה כמו קודם‪ ,‬אך הפעם בלי לשאוף אויר כלל‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬



‫עשה את תנועת השאיפה בחזה מבלי לשאוף אויר אר לפלטו‪ .‬עשה‬ ‫מספר תנועות כאלו עד שתרגיש צררך לנשום שוב‪ .‬מלא את הריאה‬ ‫וחזור על תנועת החזה‪ .‬אחרי חמש או שש חזרות הפסק‪ ,‬נוח ובחן‬



‫את הנשימה‪ .‬במה היא שונה מאשר לפני התרגיל ?‬



‫הרחבת חלל הבטן‬



‫חכה עד שהריאה תתמלא אויר‪ .‬עצור את הנשימה וצמק את‬ ‫החזה כמו בשעת פליטת האריך‪ .‬על·ידי כך מתהווה לחץ על הקרביים‬ ‫המאפשר לדחוף את האדיר למטה‪ ,‬בכירון פי·הטבעת‪ ,‬עם‬



‫דחיפת‬



‫האדיר למטה תתנפח הבטן ככדור בחלקה התחתון‪ ,‬מתחת לטנור‪.‬‬ ‫שים לב ·לכך שכפות הידיים נדחפות למעלה כשהבטן מתנפחת‬



‫ומתרחקות אחת מן השניה‪ ,‬לצדדים‪.‬‬



‫רוב‬



‫האנשים אינם‬



‫הכיוונים‪ ,‬כפי שזה צריך‬



‫מרחיבים‬ ‫להיעשות‬



‫בהתחלה את‬



‫‪-‬‬



‫נעשה אצל אנשים בעלי גב ומחניים חזקים ובריאים‬ ‫את‬



‫‪126‬‬



‫שרירי·הגב‬



‫בסביבת‬



‫המחניים‬



‫עד‬



‫חלל·הבטן‬



‫לכל‬



‫או‪ ,‬נכון יותר‪ ,‬כפי שזה‬



‫שהחוליות‬



‫‪-‬‬



‫אלא מאמצים‬



‫מתרוממות‬



‫מן‬



‫הבחנה‬



‫הרצפה‪ .‬משום כך איפוא‬



‫באברי‬



‫לחזור‬



‫יש‬



‫הנשימה‬



‫ובתפקידיהם‬



‫ולהשגיח בזמן ניפוחה של‬



‫הבטן שיהיה לחץ על הקרביים לכל הכיוונים‪ ,‬גם אחורה‪ ,‬אל הרצפה‪.‬‬ ‫כשזה יהיה‬



‫שדחיפת הבטן החוצה‬



‫אפשרי‪ ,‬תמצא‬



‫מוציאה את‬



‫האדיר מן הריאה‪ .‬חכה עד שהריאה תתמלא אויר ופלוט אותו עם‬



‫הבלטת הבטן לפנים וניפוחה לכל הכיוונים‪ ,‬כך שתרגיש שהחלקים‬ ‫הדנים בסביבת המחניים נלחצים אל הרצפה‪ .‬נוח והקשב לשינויים‬



‫באיכו‪r,‬‬



‫הנשימה‪.‬‬



‫תנועת מאזניים‬



‫מלא את הריאה אויר‪ ,‬עצור את הנשימה‬ ‫תשאף‬



‫‪-‬‬



‫צמק את‬



‫החזה‬



‫ונפח‬



‫את‬



‫הבטן‬



‫אל תפלוט ואל‬



‫‪-‬‬



‫במידה‬



‫שהחזה‬



‫מצטמק‪.‬‬



‫חזור ונפח את החזה וצמק את הבטן באותו זמן‪ ,‬ושוב הבלט את‬



‫הבטן וצמק את החזה וחוזר חלילה‪ ,‬כל עוד אתה יכול לעשות זאת‬ ‫מבלי‬



‫לשאוף‬



‫ולפלוט‬



‫אויר‪.‬‬



‫אפשר‬



‫לעשות‬



‫על‬



‫נקלה חמש·שש‬



‫תנועות·סירוגין כאלו של החזה והבטן‪ ,‬כאילו היו אלו שתי כפות‬ ‫מאזניים שהאחת יורדת כשחברתה עולה‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬



‫תנועת הסרעפת‬



‫חזור על כל התרגיל חמש·שש פעמים ואחרי זה‬



‫נסה שוב‬



‫אותו דב‪,‬ר אך הפעם במהירות הגדולה ביותר שאתה מסוגל לה‬ ‫מבלי להרגיש אי·נוחות‪ .‬כשמהירות החילופים של‬



‫תנועות הבטן‬



‫והחזה עולה במידה מספקת‪ ,‬מרגישים תנועה‪ ,‬ואפילו קול גרגור‪,‬‬ ‫בין‬



‫הצלעות‬



‫והטבור ;‬



‫משהו משנה שם את‬



‫מקומו ונלחץ‬



‫פעם‬



‫למעלה‪ ,‬בכיוון הראש‪ ,‬ופעם למטה‪ ,‬בכיוון הרגליים‪ .‬זוהי תנועת‬ ‫הסרעפת‪ .‬אין אנו חשים בה בדרך כלל‪ ,‬אבל בדרך זו אפשר להרגיש‬



‫בעקיפין את מקומה בגוף מבלי לדעת דבר על מיקומה האנטומי‪.‬‬



‫‪127‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫נשימה רגילה‬



‫והרגליים ופסק אותן‪ .‬החל‬



‫שכב על הגב‪ ,‬הושט את הידיים‬



‫בתנועות‪-‬הסירוגין של ניפוח החזה והבטן‪ ,‬מבלי לשנות את קצב‬



‫הנשימה‬ ‫תנועות‬



‫נשימה‬



‫הרגיל‪ .‬כשם שאפשר לעצור את הנשימה‬ ‫כפות·המאזניים בחזה ובבטן‪ ,‬כן אפשר‬



‫על·ידי‬



‫רגי·לה‪.‬‬



‫כך‬



‫ולעשות את‬



‫לעשות זאת‬



‫לומדים להבחין בתנועות‬



‫תוך‬



‫ההכרחיות‬



‫לנשימה ובתנועות המיותרות הנלוות אליה‪.‬‬



‫עשה עשרים·וחמש תנועות‪ .‬לאחר מנוחה של דקה שכב על‬



‫הבטן כשהידיים מושטות מעל לראש בפיסוק‬ ‫גם‬



‫הן והמשך‬



‫והרגליים‬



‫מפוסקות‬



‫באותן התנועות‪.‬‬



‫עמוד שדרה סימטרי‬



‫לעתים‬



‫רבים‬



‫אצל‬



‫עם האגן‪,‬‬



‫בגיל‬



‫ולא‬



‫הכתפיים‬



‫כלום‪.‬‬



‫תנועות‬



‫תנועות‬



‫מוצאים‬



‫והחזה‬



‫כך שבכל תנועות‬



‫צעיר‪ ,‬כשהילד‬



‫בזה‬ ‫על‬



‫רחוקות‬



‫אחרות‪,‬‬



‫עושה‬



‫בהתבגרות‪,‬‬



‫ספורות‬



‫עמוד·שדרה‬



‫לעתים‬



‫מתרגל‬



‫אינם‬



‫הגוף‬



‫הגוף‬



‫צד‬



‫במישור ·אחד‬



‫אחד נוח‬



‫שונות בגיוון‬



‫לעומת‬



‫זאת‪,‬‬



‫משך שעות‬ ‫בהדרגה‬



‫השלד מסתגל להן וכתוצאה מכך‬



‫תחושת‬



‫יש‬



‫תנועות‬



‫אף‬



‫סימטרי‬



‫נמצאים‬



‫באמת‪.‬‬



‫רב‪,‬‬



‫כשהאדם‬



‫יותר‪.‬‬



‫איו‬ ‫חוזר‬



‫רצופות וזונח‬



‫לתנועות‬



‫מעטות‪,‬‬



‫משתנה ומתעקם‪.‬‬



‫האמצע‬



‫שים לב איפוא אם החזה‪ ,‬כשמבליטים אותו‪ ,‬נוגע ברצפה בדיוק‬ ‫באמצע‬



‫מפתח החזה והאם גם הבטן‪ ,‬כשמנפחים אותה‪ ,‬נלחצת אל‬



‫הרצפה‬



‫בדיוק במרכזה‪ .‬אין זה קל להבחין נדבר מפני שכושר‬



‫‪128‬‬



‫הבחנה‬



‫באברי‬



‫הגשימה‬



‫ובתפקידיהם‬



‫ההבנחה אינו מפותח די;‪ .‬לאדם עצמו נדמה שמגע גופו עם הרצפה‬



‫הוא‬



‫סימטרי‪,‬‬



‫שווה בשני העבדים‪ ,‬אפילו כשהמסתכל מן הצד דואה‬



‫בדודות שאין הדבר כך‪ .‬נסה בכל זאת לחזור על כך פעמים אחדות‪.‬‬



‫שים לב עתה שבזמן הבלטת החזה יהיה המשען‪ ,‬זאת אומדת‬



‫הלחץ הברור‪ ,‬על הצד השמאלי של החזה בשעה שמבליטים אותו‪,‬‬ ‫ועל הצד הימני של הבטן בשעה שמבליטים אותה‪.‬‬ ‫הגו‬



‫כולו‬



‫ינוע‬



‫בלאכסון‬



‫מפרק‪-‬הירך‬



‫הימני‬



‫לכיוון‬



‫הכתף‬



‫השמאלית‪ .‬אחדי עשרים‪-‬וחמש תנועות כאלו חזור והישען על האמצע‬ ‫ושים לב עד כמה שונה תחושת‬



‫האמצע‬



‫ברגע זה‬



‫מן התחושה‬



‫הקרומית; עשה עתה עוד עשרים‪-‬וחמש תנועות של הבטן והחזה‪ ,‬כשהם‬



‫ניז‪t‬ענים במכ~ון על צד שמאל של הבטן וצד ימין של החזה‪ .‬חזור‬ ‫ונסה שוב להישען על האמצע ושים לב לבהירות ההדגשה עתה‪.‬‬ ‫התגלגל על הגב‪ .‬עשה את תנועות הבטן והחזה ושים לב כמה‬ ‫גדלה התנועה בחזה‪ .‬הקשב להדגשת הרווחה וזהה את חלקי הגר‬



‫שבהם התנועה נוחה יותר וגודמת לדגש הרווחה‪.‬‬



‫תנועת מאזניים על הצד‬



‫שכב על צד ימין‪ .‬הושט יד ימין מע‪.‬ל לראש והנח את הראש‬ ‫על הזרוע‪ .‬תפרש ביד שמאל את הראש‪ ,‬כך שאצבעות היד תהיינה‬ ‫על הרקה הימנית וכף היד על הראש‪ .‬הרם את הראש בעזרת היד‬ ‫השמאלית ומשוך אותו כך שהאוזן השמאלית תתקרב‬



‫אל הכתף‬



‫השמאלית‪ .‬כשהראש מודם במצב זה‪ ,‬הבלט את החזה בכל הכיוונים‬ ‫וצמק את הבטן‪ ,‬צמק את החזה ונפח את הבטן ושים לב לתנועת‬



‫הצלעות בצד ימין ובצד שמאל‪ .‬בצד ימין מונעת הקרקע את הבלטתן‬ ‫של הצלעות וכל ההתרחבות של החזה נעשית עכשיו בצלעות של‬ ‫צד שמאל‪ ,‬שהתרחקותן זו מזו גודמת שהראש יחזור קמעה לכיוון‬ ‫זרוע ימין‪.‬‬



‫‪129‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫עשה עשרים·וחמש תנועות כאלו‪,‬‬



‫שכב‬



‫על‬



‫הגב והקשב כדי‬



‫למצוא אילו חלקים מן הגו שקעו ונוגעים ברצפה באופן ברור יותר‬ ‫מאשר קודם‪.‬‬



‫עשה עשרים·וחמש תנועות בשכיבה על צדו השמאלי של הגוף‪,‬‬ ‫באותם‬



‫תנאים‪.‬‬



‫תנועת מאזניים על הגב‬



‫שכב על הגב‪ ,‬הרם את חגורת הכתפיים מן הקרקע והישען על‬ ‫שתי כפות הידיים ועל שתי האמות המונחות במקביל לגוף‪ .‬הח‪:‬ה‬ ‫יהיה נטוי בזווית אל הרצפה והראש והכתפיים‬ ‫הראש עד שהסנטר‬



‫יישען על מפתח·החזה‪.‬‬



‫נאויר‪ .‬הרכן את‬



‫במצב‬



‫זה‬



‫חזור שוב‬



‫עשרים·וחמש פעמים על תנועות המאזניים של הה ‪ i‬ה והבטן‪ .‬חזור‬ ‫ושכב על הגב‪ ,‬למנוחה‪.‬‬



‫התרומם שוב והישען על המרפקים‪ ,‬על האמות ועל כפות·הידיים‬ ‫כמקודם‪ ,‬אך הפעם הטה את הארש אחורנית עד שיהיה תלוי בכיוו‪,‬ן‬ ‫הרצפה‬



‫סירוגין‬



‫והסנטר‬



‫רחוק‬



‫ממפתח‪-‬החזה‪.‬‬



‫בבטן ובחזה‪ ,‬כמקודם‪,‬‬



‫ושים‬



‫עשה‬



‫לב‬



‫עשרים‪-‬וחמש‬



‫תנועות·‬



‫לתנועות עמוד·השדרה‬



‫בזמן הפעולה‪.‬‬ ‫שכב על הגב ושים‬



‫לב לנשימה‪ .‬תוכל‬



‫להיוכח‬



‫כי‬



‫הנשימה‬



‫מושפעת מכל מה שעשית עד כה ועתה היא קלה יותר ורווחה יותר‪.‬‬



‫תנועת מאזניים על הברכיים‬



‫עמוד על הברכיים כשהן מפוסקות היטב וכפות·הרגליים מושטות‬ ‫אחורנית בהמשך הרגל‪ .‬צפוני הבהונות מופנות אל הרצפה‪ .‬הרנן את‬



‫הראש והנח את הקדקוד על הרצפה‪ .‬הישען בשתי כפות·הידיים על‬ ‫הרצפה משני עברי הראש כדי להקל מעליו לחץ מיותר‪.‬‬



‫מאל את החזה אויר‪ ,‬הננס את הבטן וצמק את החזה עם הבלטת‬



‫‪130‬‬



‫הנשימה‬



‫באברי‬



‫הבחנה‬



‫הפעולה שים‬



‫בעת‬



‫הבטן‪ ,‬עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬



‫ובתפקידיהם‬



‫ניפוח‬



‫שעם‬



‫לב‬



‫החזה זז כל הגוף לכיוון הראש והראש מתגלגל קצת על הקרקע‪.‬‬ ‫הסנטר נשען על מפתח‪-‬החזה ושדירי העורף והגב מתארכים ונמתחים‬



‫במקצת ;‬



‫מתקמר בקשת גבוהה יותר‪ .‬עם ניפוח הבטן‬



‫עמוד‪-‬השדרה‬



‫הקימ‪,‬ר בגב‬



‫זז האגן למטה ואחורה כאילו לישיבה על העקבים‪.‬‬



‫הגו כולו מתקרב אל הרצפה‪.‬‬



‫בחוליות‪-‬המתניים ;‬



‫קטן ונוצר קיעור‬



‫אחרי עשרים‪-‬וחמש תנועות‪ ,‬שכב על הגב והקשב לשינוי שחל‬ ‫כנשימה ובאופן שכיבתו של הגוף‪.‬‬ ‫השפעת תנועת המאזניים על הנשימה‬ ‫ההשפעה על‬



‫הקודמות‪ .‬בעמידה‬



‫מאשר בפעמים‬



‫הנשימה‬



‫אברי‬



‫וכל‬



‫עם ש{ויפת‬



‫כובדם‪.‬‬



‫כזי‬



‫הרנוה‬



‫הקודם‪ ,‬שב\‬



‫לאפשר‬



‫יש‬



‫בשל‬



‫ביותר‪,‬‬



‫הנמוך‬



‫למקום‬



‫צורן בפעולה אקטיבית‬



‫הגדלת‬



‫את‬



‫רגילה‬



‫תלויים‬



‫הריאה‬



‫נפחה‬



‫של‬



‫הריאה‪.‬‬



‫הראש‪.‬‬



‫האויר‬



‫שאיפת‬



‫של‬



‫אינה‬



‫זה‬



‫במצב‬



‫של‬



‫במצב‬



‫הקדקוד נסמן אל הרצפה‪ ,‬נוטה משקלה‬



‫בכיוון‬



‫הריאה‬



‫ויורדים‬ ‫האויר‬



‫גזולה‬



‫הפעם תהיה אולי‬



‫הנשימה‬



‫יותר‬



‫מצריכה פעולה אקטיבית‪ ,‬אן עם פליטת האויר יש להתגבר‬



‫על‬



‫חלק‬



‫שרירים‪.‬‬ ‫האם‬ ‫זקוף‪,‬‬



‫מכובד‬



‫הריאה‪.‬‬



‫יש‬



‫עצמה‬



‫שבריאה‬



‫לזכור‬



‫איו‬



‫העבודה נעשית בשרירי הצלעות‪ ,‬הסרעפת והבט\‪,‬‬



‫הבחנת‬ ‫שאיפת‬



‫בכן שבמצב שבו אנו‬ ‫האויר‬



‫רגילים‪,‬‬



‫ופליטת‬



‫קצרה‬



‫כלומר‪ ,‬בראש‬ ‫ממושכת‬



‫האויר‬



‫!‬



‫בשעת דיבור‪ ,‬למשל‪ ,‬איו הפסקה ניכרת ביו משפט למשפט‪.‬‬ ‫פעולת‬



‫הדיבור נעשית עם‬



‫המפעילה‬ ‫נשען על‬



‫נעשית‬



‫הפליטה‬



‫את סדק בית·הקול‬ ‫הרצפה‪ ,‬פליטת‬



‫הממושכת‬



‫)‪,,‬מיתרי‬



‫האויר‬



‫מהירה‬



‫של‬



‫הקול"(‪.‬‬



‫האויר‪,‬‬



‫כשהראש‬



‫וקצרה והשאיפה‬



‫מאליה ארוכה יותר‪.‬‬



‫נסה לבדוק את הדבר ולחיוכה בכך מנסיובך‪.‬‬



‫‪131‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫קימור וקיעור עם הפניית האגן‬



‫עמוד‬



‫על‬



‫הראש ועל הידיים‬



‫הישען על‬



‫ברכיים מפוסקות‪.‬‬



‫כמקודם‪ .‬קרב את הברך השמאלית אל הראש כן שתהיה קררנה‬ ‫על‬



‫יותר מן הברך הימנית‪ ,‬הנשארת כמקרמה הקודם‪ .‬חזור‬



‫אליו‬



‫תנועות הבטן‬



‫הראש‬



‫והחזה כמקודם‪.‬‬



‫בעדן כמר קודם‪,‬‬



‫עם‬



‫בכיוןו‬



‫הגרף‬



‫ניפוח החזה מתקדם‬



‫הבטן יזוז האגן כאילו לשם‬



‫עם ניפוח‬



‫ישיבה‪ ,‬אן הפעם בכיוון העקב הימני בלבה ועל‪-‬כן המחניים מסתו‪-‬‬



‫בבות‬



‫ביחס לחגורת‪-‬הכתפיים‪.‬‬



‫עתה משתי‬



‫תנועות ‪:‬‬



‫תנועתו של עמוד‪-‬השדרה מורכבת‬ ‫כמקודם‪,‬‬



‫קימור רקיעור‬



‫וכתוספת‪.‬‬



‫‪-‬‬



‫הפניות‬



‫האגן מימין לשמאל ביחס לכתפיים‪.‬‬ ‫אחרי עשרים‪-‬וחמש תנועות‬



‫‪-‬‬



‫שכב על‬



‫הגב‪,‬‬



‫נ~ח‬



‫והקשב‬



‫לשינויים החלים בחזה‪ ,‬בנשימתו ובמגעו עם הרצפה‪.‬‬



‫חזור ועמוד על הברכיים ועשה שוב עשרים‪-‬וחמש תנועות בטן‬



‫וחזה כשהברך הימנית קררנה לראש יותר מן השמאלית‪ .‬שים לב‬ ‫להבדל בין תנועת האגן בצד זה לבין תנועתו בצד הקודם‪ .‬נסה‬ ‫לברר לעצמן מהו הגורם העיקרי להבדל זה‪ .‬אם לא מצאת עכשיו‬



‫‪-‬‬



‫תלמד לעשות זאת כמשן הזמן‪ ,‬עם שיפור ההבחנה‪.‬‬



‫התרחבות הצלעות התחתונות מאחור‬



‫שב ופסק את הברכיים לצדדים עד שאפשר יהיה להניח את‬



‫השוליים החיצוניים של כפות‪-‬הרגליים על הרצפה‪ ,‬כשהכפות עצמן‬ ‫נוגעות זו בזו‪ ,‬כמו במחיאת‪-‬כפיים‪.‬‬



‫הנח את כף‪-‬היד‬



‫הימנית‬



‫בצדו‬



‫השמאלי של החזה‪ ,‬על הצלעות התחתונות‪ ,‬ואת היד השמאלית על‬



‫הצלעות התחתונות של החזה בצד ימין‪ .‬במצב זה הידיים כאילו‬ ‫מתנקות את הגר‪ .‬הרכן את הרשא‪ ,‬הבלט את החזה וצמק את הבטן‪,‬‬



‫ולהיפר‪ ,‬כמקודם‪.‬‬



‫‪132‬‬



‫הבחנה‬



‫באברי‬



‫הנשימה‬



‫ובתפקידיהם‬



‫שים לב לתחושת ההתרחבות של הצלעות‪ ,‬המודגשת באצבעות‬



‫הידיים‪ .‬החזה אינו מתרחב ·לפנים מאחד שחלק משדידי החזה עסוק‬ ‫בתנועת החניקה של הידיים‪ .‬נפח הריאה גדל עתה בעיקר הודות‬ ‫להתרחבות הצלעות התחתונות מאחוד‪ .‬זוהי תנועת הנשימה היעילה‬



‫ביותך‪ ,‬מאחד שהיא נעשית במקום נו נמצא החלק‪ .‬הרחב ניותר של‬ ‫הריאה‪.‬‬



‫עשה עשדים·וחמש‬ ‫מאחוד‬



‫‪-‬‬



‫תנועות‪ .‬עם הפסקתן הקשב אל הצלעות‬



‫האם הן ממשיכות להתנועע ן‬



‫קום על דגליך‪ .‬שים לב כיצד הגוף מזדקף אחרת מאשר קודם‬ ‫לכן‪ .‬הקשב לתחושה בכתפיים‪ ,‬שהשתנתה באופן נינך‪ .‬הקשב לנשימה‪.‬‬ ‫אין ספק שעתה היא טונה מן הרגיל‪ .‬נשימה כזאת אי·אפשד להשיג‬ ‫על ידי ביאורים‪ .‬ההישג שנרכש עתה תוך בסיון הריהו צעד בכיוון‬ ‫הרצוי‪.‬‬



‫‪133‬‬



‫שע ןך‬



‫חננישי‬



‫תיאום השרירים הכופפים והזוקפים‬



‫כשעור‪:‬‬



‫הגברת‬



‫ההתכווצות‬



‫בשרירים‬



‫הזוקפים‬



‫של‬



‫הגב‪,‬‬



‫על·‬



‫ידי הפעלה ממושכת של השרירים הכופפים הקדמיים‪.‬‬ ‫הארכת השרירים המפתלים את הגוף‪.‬‬ ‫שכלול תנוחת הראש בעמידה על·ידי‬



‫הפעלה ממושכת‬



‫הצוואר הקדמיים‪ ,‬המאפשרת‬



‫שרירי‬



‫של שרירי‬



‫התארכות‬



‫העורף הזוקפים את הראש והעדנת השליטה בהם‪.‬‬ ‫שיפור‬



‫ההבחנה‬



‫בתנועות‬



‫הראש‬



‫והגו‪.‬‬



‫שערר חננישי‬ ‫המצב ההתחלתי‬



‫שכב על‬ ‫כשהימנית‬



‫הגב‪,‬‬



‫פסק‬



‫את‬



‫הרגליים‪,‬‬



‫מעל לשמאלית‪ ,‬כלומר‪,‬‬



‫כפוף‬



‫הנח את‬



‫אותן‬ ‫הברך‬



‫ושכל‬



‫אותן‬



‫הימנית מעל‬



‫לשמלאית‪.‬‬ ‫הנח לברכיים לשקוע‬ ‫הטה ימינה את שתי‬



‫הברכיים‪,‬‬



‫הנשענות עתה על כף·הרגל‬



‫השמאלית בלב‪.‬ד משקלה של הרגל הימנית עוזר לשתי הרגליים‬ ‫לשקוע ימינה בכיוון הרצפה‪ .‬החזר את הברכיים לאמצע‪ ,‬הורד אותן‬ ‫שוב ימינה וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים·ו‪ n‬מש פעמים‪.‬‬



‫הידיים‬



‫מונחות‪,‬‬



‫פשוט‪ ,‬משני עכרי הגוף‪ .‬שים‬



‫לכ בזמן התנועה לכך שהריאה‬



‫מתמלאת אויר בזמן שהברכיים‬



‫חוזרות‬



‫לאמצע ומתרוקנת כשהן‬



‫שוקעות‪ ,‬כך שתנועה אחת נעשית בנשימה אחת‪.‬‬



‫מסלול הפיתול‬



‫הקשב לתנועת האגן‬



‫בזמן שהברכיים יורדות‪ .‬צדו השמאלי‬



‫של האגן מתרומם מן הרצפה ונמתח בכיוון הירך השמאלית‪ ,‬עמוד·‬ ‫השדרה‬



‫נמשך‬



‫עם‬



‫תנועות‬



‫האגן‬



‫ומושך‬



‫את‬



‫החזה‬



‫עד‬



‫שהשכמה‬



‫השמאלית נוטה להתרומם מן הרצפה‪ .‬הורד את הברכיים ימינה עד‬



‫‪137‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שהשכמה השמאלית תתרומם וחזור לאמצע‪ .‬ה‪.‬קשב באיזה מסלול‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬דרך אילו‬



‫חוליות‬



‫וצלעות‪ ,‬מועבר הפיתול מן‬



‫האגן אל‬



‫השכמה השמאלית‪.‬‬ ‫תנועת‬



‫עמרד·השדרה‬



‫מורגשת‪,‬‬



‫כמובן‪,‬‬



‫גם‬



‫בתנועת‬



‫הראש‪,‬‬



‫שחלקו האחורי מונח על הרצפה‪ .‬כשהברכיים שקועות בצד ימין‬ ‫מתקרב הסנטר אל מפתח·החזה‬



‫וכשחוזרים‬



‫לאמצע‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫חוזר גם‬



‫הראש ·למקומו הקודם‪.‬‬



‫איזה צד הוא‬



‫זה ‪1‬‬



‫הושט את הרגליים‪ ,‬המתן דקה‬



‫וגסה להבחין באיזה צד של‬



‫האגן חל שינוי גדול יותר‪ .‬צד אחד שטוח יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫שלם‪ ,‬כאילו הוא דבוק אליה‪ .‬איזה צד הוא זה ן‬



‫הצבת‬



‫הברכיים‬



‫חזור וכפוף את הברכיים‪ ,‬פסק את כפרת‪-‬הרגליים‬



‫ושים‬



‫לב‬



‫שהברכיים תהיינה כל אחת מעל לכף·הרגל שלה‪ .‬אר‪ ,‬מוטב‪ ,‬קרב את‬ ‫הברכיים אחת אל רעותה‪ ,‬הרחיקן לצדדים וחזור לקרבן עד שיהיה‬ ‫ברור מתי הן נמצאות מעל לכפרת·הרגליים‪ ,‬כלומר‬



‫‪-‬‬



‫במצב שבר‬



‫יא דרושה עבודת שרירים כדי למנוע אותן מלהישען זו אל זר‪ ,‬או‬ ‫להתרחק זו מזר‪.‬‬



‫הטיית חגורת הכתפיים‬



‫הרם את שתי כפות הידיים בכיוון התקרה‪ ,‬ישר מול העיניים‬ ‫והצמד אותן אחת אל השגיח כמר במחיאת·כפ‪.‬יים‪ .‬חגורת‪-‬הכתפיים‬ ‫והזרועות יוצרות משולש שקרקרו בפיסות הידיים הנוגעות זו בזו‪.‬‬



‫הרם את חגורת‪-‬הכתפיים כאילו היה מישהו עוזר בידר להרים‬



‫‪138‬‬



‫תיאום‬



‫השרירים‬



‫הכופפים‬



‫והזוקפים‬



‫את השכמה הימנית מן הרצפה‪ .‬שתי כפרת הידיים נוטרת שמאלה‬ ‫ומתקרבות‬



‫לרצפה‪.‬‬



‫המשולש‬



‫צריך‬



‫כמות‪-‬שהוא‪,‬‬



‫להישאר‬



‫מבלי‬



‫לשנות דבר במרפקים ומבלי שיד אחת תחליק על חברתה‪ .‬חזור‬ ‫לאמצע‪.‬‬



‫הנח‬



‫לריאה‬



‫שתתמלא אויר‬



‫בערד‬



‫האגן‬



‫נשאר‪,‬‬



‫במידת‬



‫האפשר‪ ,‬ללא תנועה אקטיבית‪.‬‬



‫הטה את כל המשולש שמאלה עם פליטת האריר וחזור על כל‬ ‫הסדרה עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬



‫שים לב אם הכרחי הוא שהראש יתרומם מן הרצפה רעד כמה‬



‫אפשר לנטות שמאלה מבלי שהפנים יפנו שמאלה גם הם‪.‬‬ ‫נוח רגע‪ .‬איזו שכמה מונחת על הרצפה באופן שלם יותר ן‬ ‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬שכל את הברך הימנית מעל לשמאלית‬ ‫הטה את שתי הברכיים ימינה‪ .‬שים לב אם הברכיים שוקעות יותר‬ ‫או פחות מאשר בהתחלה‪.‬‬



‫החלף את מצב הברכיים‬



‫החלף את מצב הברכיים‪ ,‬כלומר ‪-‬‬



‫שכל ברך שמאל מעל לברך‬



‫ימין‪ .‬הטה את הברכיים שמאלה בכיוון הרצפה וחזרה‪ ,‬עשרים‪-‬וחמש‬



‫פעמים‪ .‬נוח ושים לב איזה צד שקע עתה יותר ומגעו עם הרצפה‬ ‫עזלם יותר‪.‬‬



‫נסה שוב להטות את הברכיים וקבע לעצמך באיזו מידה ובאיזו‬ ‫קלות הן שוקעות‪ ,‬וזאת כדי שתוכל להעריך את‬



‫השיפור שיחול‬



‫לאחר השלב הבא‪ ,‬שבו יתנועע חלקו העליון של הגוף‪.‬‬



‫הטיית חגורת‪-‬הכתפיים ימינה‬



‫הרם את הידיים וצור משולש כמקודם‪ .‬הטה את כפות הידיים‬



‫ימינה והשגח על כל הפרטים כמו בתנועה שמאלה‪.‬‬ ‫נוח ובדוק את ההבדל במגע השכמות עם‬



‫הרצפה‪.‬‬



‫‪139‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שיפור בשקיעת‬



‫הברכיים‬



‫חזור על שקיעת הברכיים שמאלה‬ ‫הודות‬



‫להשפעת תנועות‬



‫ושים לב‬



‫לשיפור‬



‫שחל‬



‫הידיים וחגורת ·הכתפיים ימינה‪ .‬השקיעה‬



‫הנוספת מקורה בהרפיית ‪i‬ושרירים שניד הצלעות‪ ,‬המאפשרת עתה‬ ‫פיתול נוסף של חוליות עמוד·השדרה‪.‬‬



‫שקיעת ברכיים עם הרמת הראש‬



‫שכל שרב ברך ימין מעל לברך שמאל‪ .‬הפנה את שתי הברכיים‬ ‫ימינה והנח חלן לשקוע "כרצונן"‪ ,‬מבלי להשתדל במיוח‪.‬ד שלב‬ ‫את‬



‫אצבעות שתי‬



‫הידיים‬



‫מאחרי‬



‫הראש‬



‫והרם‬



‫בעזרתן את הראש‪,‬‬



‫כשאתה מקרב את המרפקים זה אל זה בזמן שהראש מתרומם‪ .‬חזור‬ ‫להניח את הראש והמרפקים על הרצפה‪ .‬חכה עד שהריאה תתמלא‬ ‫אויר והרם שוב את הראש עם התחלת פליטת האויר‪ .‬את הראש‬



‫מרימים ישר לפנים‪ ,‬למרות שהאגן מפותל ימינה )בגלל הברכיים‬ ‫המופנות‬



‫ימינה(‪.‬‬



‫חזור להרים את הראש בעזרת הידיים עם‬



‫כל פליטת אויר‪,‬‬



‫עשרים·ו‪ n‬מש פעמים‪ .‬הקשב תוך נדי כך לשינויים במגעי הצלעות‪,‬‬ ‫עמוד·השדרה והאגן עם הרצפה‪ .‬נוח דקה ובדוק איזה חלק מהגו‬ ‫שקע אל הרצפה ברור יותר מן האחרים‪.‬‬



‫שליבת אצבעות בלתי רגילה‬



‫שכל‬



‫רגל‬



‫שמאל מעל‬



‫לרגל ימין‪ ,‬הפנה את שתי הברכיים‬



‫שמאלה והנח להן שלקוע לרצפה בנוחות‪ .‬שלב את האצבעות שליבה‬



‫בלתי·רגילה‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬אם אתה רגיל לשלבן כשאגודל שמאל‬ ‫נמצא מעל לאגודל ימין‪ ,‬עשה זאת הפעם‬



‫‪140‬‬



‫להיפר ‪:‬‬



‫העתק את מקומן‬



‫תיאום‬



‫השרירים‬



‫הכופפים‬



‫והזוקפ·ים‬



‫של כל האצבעות כשליבה‪ ,‬כך שאגודל ימין יימצא מעל לאגודל‬ ‫שמאל וזרת שמאל תהיה החיצונית‪.‬‬ ‫שלב‬



‫את האצבעות‬



‫בהיסח·הדעת‬



‫‪-‬‬



‫זו‬



‫השליכה‬



‫הרגילה ;‬



‫ועכשיו נסה את השליכה הסימטרית הבלתי·דגילה ושים לב כיצד‬ ‫שינוי קטן זה משנה את מצב הכתפיים והראש עד כי דומה שכל‬ ‫המרחב תתעקם‪.‬‬



‫הרם את הראש וחזור על התנועות הקודמות‪ .‬דייק בכל הפרטים‪.‬‬ ‫אחרי עשדים·וחמש תנועות נוח ושים לב להבדל בתחושת המגע של‬ ‫הגוף עם הרצפה‪.‬‬



‫השינויים בחוליות·המתניים‬



‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הברכיים‬



‫ושלב את הידיים מאחרי‬



‫הראש עם פליטת האויד מן הריאה‪ ,‬עשרים·רחמש פעמים‪ .‬נוח דקרת‬



‫אחדות בשנינה על הגב‪ .‬הבהר לעצמך במפורט מהם השינויים שחלו‬ ‫בחרליות·המתניים‬



‫כל‬



‫‪-‬‬



‫אפשר שהן מונחות עתה על הרצפה יחד עם‬



‫יתד חוליות·הגב‪ ,‬לראשונה בחיים‪,‬‬



‫אפשר‬



‫שהן‬



‫דק‬



‫שקעו‬



‫באופן‬



‫ניכר‬



‫בלי כל פעולה‬



‫ועדיין‬



‫נותרה‬



‫מנוונת ‪1‬‬



‫בשרירי·תגב‬



‫התכווצות מיותרת שתפוג ותיעלם בעתי‪.‬ד‬ ‫טלטול הגו בזרועות משוכלות‬



‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים ניזז‪,‬נפות·הרגליים עומדות על‬ ‫הרצפה בפיסוק נוח‪ .‬העבר את יד ימין מתחת לבית·השחי השמאלי‬



‫אל השכמה השמאלית ואת יד שמאל מעל לזרוע הימנית אל השכמה‬ ‫הימנית‪.‬‬



‫טלטל את הגו בעזרת הידיים מימין לשמאל כשיד ימיך מרימת‬ ‫את השכמה השמאלית מן הרצפה עם הפנייה ימינה ויד שמאל עוזרת‬



‫לשכמה הימנית כשפונים שמאלה‪ .‬אל תעזור באגן לתנועה‪ .‬טלטל‬



‫‪141‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫כן את החלק העליון של הגר מימין לשמאל‪ .‬חזור על כן עשרים·‬ ‫וחמש פעמים‪ ,‬החל בתנועות אטיות והגדל את המהירות עד לטלטול‬ ‫חפשי‬



‫בקצב נוח‪.‬‬



‫נ~ח רגע‪ .‬החלף את הידיים‬



‫‪-‬‬



‫יד שמאל מתחת לבית·השחי‬



‫הימני ויד ימין מעל לזרוע שמאל‪ .‬טלטל שוב את הגר עשרים·וחמש‬ ‫פעמים‪ ,‬תחילה לאט ראחר·כן בקצב גובר והולן‪.‬‬



‫טלטול הגו בנבדל מן הראש‬



‫נ~ח‬



‫ונסה‬



‫לזכור אם‬



‫בזמן‬



‫טלטול‬



‫הגר‬



‫מימין לשמאל‪ ,‬בכל‬



‫הפעמים הקודמות‪ ,‬השתתף הראש בתנועה או לאן כמעט ודאי שכן‪.‬‬



‫נסה עתה לקבוע את המבט באיזו נקודה על התקרה מול העיניים‪.‬‬ ‫חבק את עצמן כמקודם וטלטל את הגר‪ ,‬בלי האגן‪ ,‬מימין לשמאל‪,‬‬ ‫מבלי להסיר את המבט מן הנקודה‪ .‬הראש ייבדל עכשיו מתנועות‬ ‫הגר‪ .‬זוהי תנועה בלתי מוכרת‪ ,‬משרם שתנועת הכתפיים בנפדר מן‬



‫הראש היא בלתי מוכרת‪.‬‬



‫נ~ח רגע ונסה לטלטל את הגו כשהראש נישא אתו מימין לשמאל‪.‬‬ ‫הפסק את תנועת הראש בערד הגר ממשיר לנוע וקבע את המבט‬ ‫באותה נקודה על התקרה‪ .‬שים לב כיצד משתנה איכרת התנועה של‬ ‫טלטול הגו מימין לשמאל כשמצליחים להפריד את הראש מתנועות‬ ‫הגר‪.‬‬



‫טלטול הגו והראש בכיוונים הפוכים‬



‫נ~ח רגע‪.‬‬ ‫הראש‬



‫ואת‬



‫המשך בטלטול הגר כמקודם‪,‬‬



‫המבט‬



‫בכירון הפוך‬



‫מזה של‬



‫אך‬



‫הפעם‬



‫הפנה את‬



‫תנועת הכתפיים‪ .‬המשך‬



‫לטלטל את הראש והגר בנירונים הפונים לסירוגין‪ ,‬עד שהתנועה‬ ‫תהיה תואמת ושוטפת‪.‬‬



‫‪142‬‬



‫תיאום‬



‫השרירים‬



‫הכופפים‬



‫והזוקפים‬



‫החלף את אופן השליכה של הידיים והמשך בטלטול הראש‬ ‫והגו‬



‫בכיוונים‬



‫חזור‬



‫לטלטל את הראש ואת הגו לאותו כיוון ותיונה שהנתועה‬



‫חפונים‪ ,‬עשרים·וחמש‬



‫פעמים‪ .‬לאחר‬



‫מנוחה‬



‫קלח‬



‫נעשתה נוחה יותר ושוטפת יותר‪ ,‬למרות שזרית הפנייה גדלה‪.‬‬



‫בחן את השינויים‬



‫חדל מכל תנועה ואחרי דקה אר יותר נסה להבחין אם חל שינוי‬ ‫נוסף בעמוד·חשדרח‪ .‬אולי עכשיו הוא מונח כולו על הרצפה‪ ,‬גם‬



‫במתניים ?‬ ‫קום לאט לאט‪ ,‬צעד כמה צעדים והקשב לאופן שבו הראש‬ ‫נישא עתה‪ ,‬לנשימה ולתחושת הכתפיים‪ .‬תיונה שהגוף כולו זקוף‬



‫יותר מבלי שתיעשה פעולה מכוונת לכך‪ .‬חשוב על השינויים הללו‪.‬‬ ‫האם תוכל לבאר לעצמך כיצד חלו שינויים גדולים כל·כך בפעולות‬ ‫פשוטות ובזמן קצר כל·כך ?‬



‫‪143‬‬



‫שערר‬



‫הבחנה‬



‫ששי‬



‫בתנועות‬



‫באמצעות שערן‬



‫האגן‬



‫מדרמה‬



‫כשעור ‪:‬‬



‫הבחנה במאמצים‬



‫העזבת‬



‫השליטה‬



‫סמויים‬



‫בתנוחת‬



‫ומיותרים בשרירי‬



‫האגן וזקיפת עמוד‬



‫האגן‪.‬‬



‫השדרה‬



‫עליו‪.‬‬ ‫שיפור ההבחנה בתנועות הראש התואמות והנוגדות את‬



‫תנועות הגו ‪ i‬שכלול הבחנה זו מאפשר פיתול מעולה יותר‬



‫ויעיל יותר בעמידה‪.‬‬ ‫בתנועות פרימיטיביות פונים העיניים~ הראש והגו יח‪,‬ד‬



‫ימינה או שמאלח‪ .‬ההבחנה בתכונה זו מאפשרת להניע כל‬ ‫אחד‬



‫מאברים‬



‫התנועה ימינה‬



‫אלה‬



‫בנפרד ובצירופים‬



‫שונים~ מקלה‬



‫את‬



‫זווית הפניה‪.‬‬



‫ושמאלה ומגדילה‬



‫את‬



‫תיאום ביו תחושת התנועה בגוף ומיקומם של האברים‬ ‫במרחב‪.‬‬



‫שערר ששי‬ ‫המצב ההתחלתי‬



‫שכב על הגב‪ ,‬כפוף את הברכיים והעמד את כפות‪-‬הרגליים על‬ ‫הרצפה‬



‫בפיסוק‬



‫נוח‪,‬‬



‫ברוחב‬



‫האגן‬



‫בערך‪.‬‬



‫הנח‬



‫~ת‬



‫הידיים‬



‫משני‬



‫עברי הגוף‪ ,‬גם הן בפיסוק נוח‪.‬‬



‫שינויים בקשת חוליות·המתניים‬



‫הרם את המתניים מן הרצפה על·יזי אימוץ שרירי הגב‪ ,‬כך‬



‫שתיוצר קשת‬



‫בין‬



‫הרצפה‬



‫לבין חוליות המתניים‪.‬‬



‫כשמשתדלים‬



‫להגדיל את הקשת שבין חוליות·המתניים לרצפה‪ ,‬כאילו כזי לאפשר‬



‫לעכבר לעבור מצד אחז לשני‪ ,‬מרגישים שכפות‪-‬הרגליים נאחזות‬



‫ברצפה ;‬



‫השרירים הקדמיים של מפרקי·הירכיים עוזרים להגדיל את‬



‫הקשת‪ ,‬הם מרימים את החלק העליון של האגן מן הרצפה ועל·יזי‬ ‫כך מגדילים את הלחץ על עצם‪-‬הזנב‪.‬‬



‫לוח·שעון על האגן‬



‫תאר לעצמך כי לוח·ספרות של יז‪.z‬עון מצויר על אחורי האגן‪.‬‬ ‫השעה‬



‫שש מצוירת‬



‫על‬



‫עצם·הזנב‬



‫והשעה שתים·עשרה‬



‫בחלקו‬



‫העליון של האגן‪ ,‬במקום בו אפשר להרגיש במישוש את מקום‬



‫‪147‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫חיבורו של האגן אל עמוד‪-‬השדרה‬



‫)בחוליה החמישית של המחניים‬



‫לערך(‪ .‬על‪-‬פי ציור מדומה זה אפשר לתאר שבתנועה הקודמת של‬ ‫הרמת המתנית מן הרצפה העברנו את משען האגן‪ ,‬זאת אומרת את‬



‫עיקר הלחץ‪ ,‬לשעה שש‪.‬‬ ‫אם ·נשלים את לוח‪-‬השעון תהיה השעה שלש באיזור מפרק‪-‬‬ ‫הירך הימני‬



‫והשעה תשע בזה של המפרק השמאלי‪ .‬יתר השעות‪,‬‬



‫כמובן‪ ,‬במקומות המתאימים‪.‬‬



‫משעה שש לשעה שתים·עשרה‬



‫נסה עתה שוב להעביר את עיקר הלחץ של האגן על הרצפה‬ ‫לשעה שש‪ ,‬זאת אומרת אל‬



‫קצה עצם‪-‬הזנב‪.‬‬



‫מובן‬



‫ששרירי‪-‬הגב‬



‫ייצרו את השקע בחוליות‪-‬המחניים‪ ,‬ושרירי האגן והברכיים יגדילו‬



‫אותו על‪-‬ידי משיכת כפות‪-‬הרגליים‪ ,‬הקבועות ללא תנועה על הרצפה‪.‬‬ ‫העבר את עיקר הלחץ אל השעה שתים‪-‬עשרה‪ .‬במלים אחרות‪,‬‬ ‫הישען על‬



‫החלק העליון של‬



‫האגן וחוליות‪-‬המחניים‪.‬‬



‫עצם‪-‬הזנב‬



‫תתרומם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מן הקרקע וכפות‪-‬הרגליים תלחצנה ביתר שאת על‬ ‫הרצפה‪.‬‬



‫הפרדת הנשימה מן הפעולה‬ ‫חזור לשעה שש ושוב לשעה שתים‪-‬עשרה‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬עשרים‪-‬‬ ‫וחמש‬



‫פעמים‪ .‬תוך כדי‬



‫פעולה‬



‫הקטן בהדרגה את‬



‫העוצמה‬



‫ואת‬



‫הפתאומיות של המעבר ממצב למצב והפרד את הפעולה מן הנשימה‪.‬‬ ‫הנשימה צריכה להימשך בשקט ובנוח‪ 1‬ת למרות השינויים החלים‬



‫בגוף‪ .‬תנועת האגן עצמה צריכה להיות אטית אך שוטפת‪ ,‬והמעברים‬ ‫ממצב למצב חלקים‪.‬‬



‫הושט את הרגליים והקשב לתחושה באגן‪.‬‬



‫‪148‬‬



‫שים לב באילו‬



‫הבחנה‬



‫מקומות כדיוק‬



‫בתנועות‬



‫האגן‬



‫באמצעות‬



‫האם‬



‫מגעו עם הרצפה שונה עתה‪.‬‬



‫שעון‬



‫מדומה‬



‫נוכחת כי‬



‫נרגע‬



‫שהנשימה נעשתה כנפרד מן הפעולה‪ ,‬התחיל הראש גם הוא להתנועע‬ ‫בדומה לאגן ן כאילו "העתיק" את תנועתו של האגן נקנה·מידה קטן‬ ‫יותר‪.‬‬



‫שעון על אחורי הראש‬



‫נצייר‬



‫כדמיוננו‬



‫לוח·ספרות‬



‫של שעון‪,‬‬



‫קטן‬



‫יותר‪,‬‬



‫מאחורי‬



‫הראש‪ .‬מרכזו של השעון יהיה כנקודה שנה הלחץ האו הגדול ניותר‬ ‫כשהראש שוכב על הרצפה‪ .‬כשהאגן נמצא כמצב שנר הלחץ המוגבר‬



‫הוא על השעה שש‪ ,‬נמשך הראש על·ידי עמוד·השדרה כך שהסנטר‬ ‫נשען על הגרון‪ ,‬ועיקר הלחץ על השעה‬ ‫הראש"‪.‬‬



‫כשלחץ‬



‫האגן‬



‫הוא‬



‫על‬



‫השעה‬



‫שש שעל לוח "שערן·‬ ‫שתים·עשרה‬



‫‪-‬‬



‫נדחף‬



‫הראש על·ידי עמוד·השדרה‪ ,‬כך שהסנטר מתרחק מן הגרון ונקודת‬



‫הלחץ עוכרת ככיוון‬



‫הקדקוד אל‬



‫השעה שתים·עשרה כלוח של‬



‫‪,,‬שעון הראש"‪.‬‬



‫הראש‬



‫‪ 11‬מתרגםו‪1‬‬



‫את‬



‫תנועות‬



‫האגן‬



‫חזור שוב על תנועות האגן‪ ,‬עשרים·וחמש פעמים‪ .‬העכר את‬



‫הלחץ כאגן מן השעה שתים·עשרה לשעה שש‪ ,‬הלוך וחזור‪ ,‬אך‬ ‫הפעם השגח היטב שלא להפריע לראש "לתרגם" את תנועות האגן‪.‬‬ ‫הקשב כיצד כל זה משפיע על תהליך הנשימה ועקוב אחר הגו‪,‬‬ ‫כיצד הוא מעכיר את תנועת האגן אל הראש ולהיפך‪.‬‬ ‫נףח‬



‫רגע‪.‬‬



‫‪149‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫משעה שלש לשעה תשע‬



‫חזור וכפוף את הברכיים‬ ‫שלש‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ה~גל‬



‫והעבר את משען האגן אל השעה‬



‫למפרק‪-‬הירך הימני‪.‬‬



‫השמאלית‬



‫יותר‬



‫מתרומם מעל הרצפה‪.‬‬



‫מובן שנשענים‬



‫עתה‬



‫מאשר על הימנית‪ ,‬ומפרק‪-‬הירך‬ ‫הלחץ על הרגל הימנית‬



‫על כף‬ ‫השמאלי‬



‫מתרופף במקצת‪.‬‬



‫הפוך את התנועה והישען על השעה תשע‪ .‬חזור וגלגל את האגן‬ ‫מימין לשמאל וחזרה עשרים‪-‬וחמש פעמים‪.‬‬ ‫הקשב כיצד הראש חוזר‬



‫על אותן התנועות במוקטן‬



‫‪-‬‬



‫אם‬



‫אינו מאומץ ללא צורך וקצב הנשימה אינו מופרע‪.‬‬ ‫נ~ח‬



‫קצת‪.‬‬



‫משעה לשעה בקשת רצופה‬



‫חזור וכפוף את הברכיים‪ .‬הישען על השעה שתים‪-‬עשרה‪ .‬העבר‬ ‫את המשען לשעה אחת‬



‫וחזור לשת ים‪-‬עשרה‪.‬‬



‫חזור ‪.‬על כך‬



‫חמש‬



‫פעמים‪ .‬עתה העבר את המשען מן השעה שתים‪-‬עשרה‪ ,‬דרך השעה‬



‫אחת‪ ,‬אל השעה שת‪.‬ים וחזרה לשתים‪-‬עשרה‪ .‬חזור על כך חמש‬ ‫פעמים‪ .‬העבר את המשקל לשעה שלש באותו מסלול )דרך השעות‬ ‫אחת ושתים(‪.‬‬



‫לאחר כל חמש תנועות כאלה‪ ,‬הוסף עוד שעד‪ ,i‬עד שתגיע לשעה‬ ‫שש )וחזרה לשתים‪-‬עשרה(‪ .‬התנועה צריכה להיות בקשת רצופה‪,‬‬



‫מבלי להתעכב בכל פעם על השעות שבדרך‪.‬‬ ‫שים לב כיצד ההבחנה במקומן של השעות נעשית בהדרגה‬



‫מדויקת יותר‪ ,‬והמשען מתחיל באמת להתנועע בקשת של מעגל‪ ,‬ולא‬ ‫נקוים ישרים ומקוטעים בין שעה לשעה‪.‬‬ ‫הפסק את התנועה‪ ,‬השתטח על הרצפה ושים לב עד כמה שונה‬



‫הצד הימני של האגן מן השמאלי‪ .‬בזמן המנוחה נסה לזכור אם‬



‫‪150‬‬



‫הבחנה‬



‫ב‪,‬זנועות‬



‫האגן‬



‫באמצעות‬



‫שעון‬



‫מדומה‬



‫הראש ‪ 11‬תדגם" את תנועות האגן בדרכו שלן‪ ,‬במוקטן )לעתים קרובות‬



‫אנו פועלים מבלי שנדע על כך כלל(‪.‬‬



‫משעה לשעה בכיוון ההפוך‬



‫חזור לשעה שתים·עשרה‪ .‬העבר‬



‫את‬



‫עיקר‬



‫המשען‬



‫לשעה‬



‫אחת·עשדה וחזרה‪ .‬חזור על כך חמש פעמים‪ .‬עבוד לשעה עשר‪,‬‬ ‫דרך השעה‬



‫אחתיעשרה‪,‬‬



‫וחזרה‪ .‬השלם‬



‫את המחצית השניה של‬



‫סיבוב האגן כמו במחצית הראשונה‪ ,‬עד השעה שש‪.‬‬



‫נ‪ 1‬ח והקשב למתרחש בגופך‪.‬‬



‫קשתות מתארכות‬



‫העבד את עיקר הלחץ על האגן אל השעה שלש‪ ,‬כלומר‪ ,‬הישען‬



‫על מפרק·הירך הימני‪ .‬העבר את הלחץ לשעה ארבע‪ ,‬חזור לשלש‬ ‫והמשך עד השעה שתים‪ .‬חזור משתים אלרבע דרך שלש‪ ,‬וחוזר‬



‫חלילה‬



‫‪-‬‬



‫חמש פעמים‪ .‬עתה הוסף שעה מכל צד של הקשת‪.‬‬



‫התנועה הבאה תהיה בין אחת לחמש‪ ,‬ואחריה‬



‫‪-‬‬



‫ביד שתים·‬



‫עשרה לשש‪ .‬חזור על כל התנועות חמש פעמים‪.‬‬ ‫נ‪ 1‬ח כדי להכחיד בהבדלים שחלו במגע האגן עם הרצפה הודרת‬ ‫לתנודות הללו‪.‬‬ ‫חזור על אותה סדרת תנועות בצד השמאלי )השעה תשע במרכז(‪.‬‬



‫נ‪ 1‬ח‪ .‬האם הבחנת בתנועות הראש בזמן הפעולה ן האם שמת לב‬ ‫לכפות‪-‬הרגליים או לחלקים אחרים של הגוף ן‬



‫הפרט כחלק מן חשלם‬



‫נסה עתה ל‪ 11‬צייד" עשרים מעגלים באגן‪ ,‬בכיוון מהלן השעון‪.‬‬ ‫בזמן התנועה הקשב לגוף כולו כיחידה שלמה‪ ,‬ולאברים השונים‬



‫‪151‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫כפרטים‪,‬‬



‫בעת‪-‬ובעונה‪-‬אחת‪ .‬הפנה‬



‫באופן שיטתי‬



‫הקשב‬



‫את‬



‫מאבר‬



‫לאבר‪ ,‬מבלי לאבד את תחושת הגוף כולו ברקע התודעה‪ .‬בהירות‬ ‫התחושה של הגוף בכלל תהיה פחותה‪ ,‬כמובן‪ .‬דומה הדבר למה‬ ‫שאנו עושים בשעת‬ ‫אין‬



‫תופסים‬



‫ממנו‬



‫קריאה ‪:‬‬ ‫בהירות‬



‫רואים את העמוד כולו בבת‪-‬אחת‪ ,‬אך‬ ‫אלא‬



‫מספקת‬



‫הכרתית‬



‫אותן‬



‫אותיות‬



‫ומלים שהקשב מתייחד עליהן‪.‬‬



‫שים‬



‫לב‬



‫שתפסיק‬



‫הראש מבלי‬



‫לתנועות‬



‫את תנועות רא‪,‬גן‬



‫והראש במעגלים‪ ,‬בכיוון מהלך השעון‪ .‬חשוב פעם על הראש כעיקר‬ ‫הפעולה‪,‬‬



‫ופעם על האגן‬



‫כעיקר‪.‬‬



‫שים‬



‫כיצד‬



‫לב‬



‫איכות הפעולה‬



‫משתנה והולכת‪ ,‬נעשית רצופה יותר‪ ,‬חלקה יותר;‬



‫דקה ומהירה‬



‫יותר‪.‬‬



‫נ‪.n1‬‬ ‫שיפוט‬



‫עשה עשרים‬



‫אובייקטיבי‬



‫סיבובים באגן ובראש נגד כיוון השעון‪.‬‬



‫ושיפוט‬



‫סובייקטיבי‬



‫עד עתה נקבעו השעות בלוח‪-‬השעון המדומה על הגוף עצמו‬ ‫במקומות שבהם קבע הלחץ את תשומת‪-‬הלב‪ .‬נסה לחשוב על מיקום‬ ‫השעות שתים‪-‬עשרה ושש על הרצפה‪ ,‬ולאמוד בעיני הרוח את המרחק‬



‫בין שתי הנקודות הללו כשם שהן מצטיירות על הרצפה‪ ,‬כלומר‬ ‫במרחב מחוץ לגופנו‪ .‬מדוד את אותו המרחק על הגוף עצמו ושים‬ ‫לב כמה שונה תחושת המרחב בשני‬



‫המקרים‪ .‬איזו מהן קונקרטית‬



‫יותר ן איזה מרחק הוא הנכון ? במקרה הראשון )על הרצפה( השיפוט‬ ‫הוא אובייקטיבי יותר‪ ,‬ובשני‬



‫‪-‬‬



‫על הגוף עצמו‪ ,‬הוא סובייקטיבי‬



‫יותר‪.‬‬



‫בחמשך‬ ‫המקוים‪,‬‬



‫הפעולות‬ ‫אלא‬



‫תיוכח‬



‫שהשיפוט‬



‫לדעת‬



‫שהשיפוט‬



‫הסובייקטיבי‬



‫משתבח‬ ‫שואף‬



‫בשני‬ ‫באופן‬



‫~סימפט ‪ i‬טי לשיפוט האובייקטיבי‪ -‬במלים אחוות‪ ,‬לתחושת‬ ‫הסובייקטיבית אפשרויות גדולות‬



‫‪152‬‬



‫ונרחבות יותר מאלו של‬



‫הבחנה‬



‫בתנועות‬



‫התחושח‬



‫של‬



‫חאובייקטיבית‪,‬‬



‫המציאות‬



‫מגבלה‬



‫או‬



‫ביו‬



‫חפיזית‬



‫הכרחית‬



‫המשמש את‬ ‫אחרת‬



‫בלומר‪,‬‬



‫האגן‬



‫אבל‬



‫בולנו‪.‬‬ ‫נקבע‬



‫אדם‬



‫כשהמושגים‬



‫היא‬



‫רק‬



‫לאדם‬



‫של‬



‫ייעשו‬



‫יכולתנו‬



‫לתחומית‬



‫המציאות‬



‫הקונקרטית‬



‫חמבנה·חמשותף‬



‫האמיתי‬



‫על·פי‬



‫עשויים‬



‫הללו‬



‫חמגבילח את‬



‫בלבד‪.‬‬



‫ערבה‬



‫שעור קומתו‬



‫באמצעות‬



‫שעון‬



‫מדומה‬



‫של‬



‫הקטן‬



‫היא‬ ‫ביותר‬



‫מערבת·עצבים‬



‫תבונותיח‬



‫זו‬



‫הסובייקטיביות‪,‬‬



‫אדם‪ .‬על פי בחינה זר ההבדלים‬



‫להיות‬ ‫לקניו‬



‫ענקיים‪.‬‬ ‫הכלל‪,‬‬



‫ברבות‬



‫תעלה‬



‫הימים‪,‬‬



‫הרמה‬



‫של‬



‫בולם‪ ,‬אבל תחום ההבדלים יגדל עוד יותר‪.‬‬



‫קונטקט פנימי‬



‫וחיצוני‬



‫נסה שוב להניע את האגן בכיוון מהלך השעון ודמה כי הספרות‬ ‫שעל האגן בולטות במידת‪-‬מה‪ ,‬כך שבזמן התנועה מדפיסה כל ספרה‬ ‫את עצמה על הרצפה‪ ,‬כעין חותמת‪ .‬עקוב אחרי התלכדות כל ספרה‬ ‫על האגן והדפסתה בחוץ על הרצפה‪ .‬בז'רגון‬



‫שלי ‪:‬‬



‫ליצור קונטקט‬



‫פנימי וחיצוני לסירוגין‪ ,‬עד ששניהם יתלכדו לפעולה חיונית אחת‪.‬‬ ‫חדל לפעול ונ‪,‬ח‪ .‬כרגיל‪ ,‬תן דעתך על השינויים שחלו באחיזת‬ ‫הגוף כולו‪.‬‬



‫נגד כיוון‬



‫השעון‬



‫חזור על‬



‫הכל‬



‫כשהאגן‬



‫מתנועע‬



‫נגד כיוון‬



‫השעון‪.‬‬



‫נ‪n,‬‬



‫וזכור‬



‫כיצד שכב הגוף בהתחלת השעור וצייו לעצמך את השינוי שחל בו‪.‬‬ ‫דומה שהשיפור הגיע לשיאו עתה‪ ,‬כיוון שהאגן שטוח ודבוק אל‬



‫הרצפה לאדנו ולרהבו‪ .‬אין הדבר כך‪ .‬אין גבול לשיפור באיכות‬ ‫הפעולה‪.‬‬



‫‪153‬‬



‫שכלדל‬



‫היכולת‬



‫ברך ימיו כפופה‬



‫כפוף את הברך הימנית )הרגל השמאלית בשארתי ארוכה ופסוקה(‪.‬‬



‫עשה עשרים תנועות‬



‫באגן‪,‬‬



‫בכיוון‬



‫מהלך השעון‪.‬‬



‫הבהר לעצמך‬



‫בדיוק אילו שעות נלחצות אל הרצפה יותר חזק מאשר קודם‪ ,‬ואילו‬ ‫שעות פחות‪.‬‬



‫ברך שמאל כפופה‬



‫עשה ערד עשרים תנועות נגד כיוון השעון‪ ,‬כשברך שמאל כפופה‪,‬‬ ‫ובדוק את השעות הברורות יותך‪ .‬אלו הברורות פחות הן סימטריות‬



‫לאלו שבצד הקודם‪.‬‬ ‫הושט את הרגליים ובדוק אם יש שינוי נוסף במגע האגן עם‬ ‫הרצפה‪ .‬תיונה פעם נוספת כי רק אחרי שחל שינוי מרגישים ברור‬



‫מה היה קודם‪ .‬אי·אפשר לחשוב באלמנטים בלתי מוכרים‪ ,‬לכן אי·‬ ‫אפשר להתווכח או לדון על מה שאין יודעים‪.‬‬



‫ברגליים פסוקות‬ ‫שכב בפיסוק רגליים ועשה תנועות סיבוביות באגן‪ ,‬עם כיוון‬



‫השעון‪ .‬ברר לעצמך אילו שעות נלחצות ברור יותר אל הרצפה‬ ‫בתנאים אלה‪ ,‬ואילו פחדת‪ .‬הפוך את כיורן התנועה והקשב להבדל‪.‬‬



‫בברכיים מש~כלות‬



‫שכל רגל ימין מעל לברך שמאל‪ .‬עשה עשרים תנועות בכיוון‬ ‫השעון ועשרים נגד כיוון השעון‪ .‬נוח ובדוק את‬



‫התוצאה‪.‬‬



‫שכל רגל שמאל מעל לברך ימין וחזרו על התנועות כמקודם‪.‬‬



‫‪154‬‬



‫הבחנה‬



‫בתנועות‬



‫האגן‬



‫באמצעות‬



‫שעון‬



‫מדומה‬



‫הקשב לשינוי‬



‫לאט לאט‪ ,‬אחרי מנוחה של דקה לפחות‪ ,‬התגלגל הצדה‪ ,‬קום‬ ‫ועמוד על הרגליים‪ .‬הקשב לשינוי באחיזת הגוף ובזקיפתו‪ ,‬לאופן‬ ‫אחיזת הכתפיים‪ ,‬לזווית האגן ביחס לעמוד‪-‬השדרה‪ ,‬לאיכות הנשימה‪,‬‬



‫לתנועות הרגליים‬



‫והידיים‪ .‬שים לב‬



‫לתחושה‬



‫בעיניים‬



‫ובשרירי‬



‫הפנים‪.‬‬



‫שלב מתקדם יותר‬



‫בשלב מתקדם יותר ישמשו אותם המצבים של הגוף על הרצפה‬ ‫לתגליות חדשות‪ ,‬מאחר שנלמד להניע את הראש בניוון הפוך לזה‬



‫של האגן‪ .‬האחד יתנועע בניוון השעון והשני ינוע נגד ניוון השעון‪.‬‬ ‫השינויים‬



‫שחלים‬



‫לאחר‪-‬מכן‬



‫משפרים את‬



‫דמות‬



‫האברים‪ ,‬את רציפות התנועה‪ .‬במלים אחרות‬



‫‪-‬‬



‫הגוף‪ ,‬את יחס‬



‫איכות השליטה‬



‫משתפרת שיפור נוסף‪.‬‬



‫בדרגת התפתחות נוספת של התודעה אנו מכניסים אלמנט נוסף‪,‬‬ ‫בתנועת העיניים‪ .‬הן יכולות לנוע עם האגן‪ ,‬בניוון הפוך לזה של‬ ‫הראש‪ ,‬או עם הראש‬ ‫ככל שהתודעה מתבגרת‬



‫בניוון הפוך לזה של האגן‪ ,‬רנן הלאה‪.‬‬



‫‬‫‪-‬‬



‫מועתק סייג החכמה ומתקדם שלב נוסף‬



‫למעלה‪.‬‬



‫‪155‬‬



‫שעור‬



‫שביעי‬



‫השפעת מצב הראש‬



‫על נוצב שרירי הגרף‬



‫כשעור ‪:‬‬ ‫חבחרת התלות של מצב השרירים בגוף כולו כמצבם של‬ ‫שרירי הראש‬



‫והעורף‪.‬‬



‫)ככל שתנועת הראש תיעשת‬



‫קלח יותר‬



‫ופנייתו נוחת‬



‫וגדולת יותר‪ ,‬כן יקל פיתול תגרף ויתקרב לגבול האנטומי‬ ‫תאפשרי‪(.‬‬



‫בסיון לפעולת מוטורית‪-‬מחשבתית ותוצאותיה חמיידיות‪.‬‬ ‫פעולת‬



‫תפעולה‪,‬‬ ‫המאמצים‬



‫מחשבתית‬



‫לכיו‬



‫ביצועה‬



‫המפרידה‬



‫ומשפרת‬



‫ביו‬



‫את‬



‫הפיקו‪,‬ד‬



‫או‬



‫חחבחנח‬



‫דמות‬



‫בדירוג‬



‫השריריים‪.‬‬



‫חפוזת מודעת ביו דמות תפעולה לכיו ביצועה המשפרת‬



‫את חשליטח ומעדנת את חחבחנח בפעילות השרירית‪.‬‬



‫שערר‬



‫שביעי‬



‫המצב ההתחלתי‬



‫שכב על הבטן‪ .‬הנח את כפות הידיים על הרצפה‪ ,‬אחת על‬ ‫השביח‪ ,‬כך שאפשר יהיה להניח את המצח עליהן‪ .‬פסק את הרגליים‬ ‫כרוחב האגן בערך‪ .‬הרם את כפות הרגליים בכפיפת הברכיים והשען‬



‫אותן האחת על השביח‪ .‬הזויות בין השוקיים והירכיים תהיינה ישרות‬ ‫בערך‪,‬‬



‫זאת‬



‫אומרת‬



‫שכפות‬



‫הרגליים‬



‫מופנות‬



‫למעלת‬



‫והברכיים‬



‫מפוסקות‪.‬‬



‫הטיית השוקיים ימינה‬



‫הפנה‬



‫את השוקיים‬



‫ימינה‪,‬‬



‫כלומר‪,‬‬



‫הנח‬



‫להן‬



‫לנטות‬



‫ימינה‬



‫בכיוון הרצפה‪ ,‬מבלי להרים את הברך השמאלית מן הרצפה‪ .‬כדי‬



‫לאפשר את הבטיח יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬לאפשר לכף הרגל השמאלית להחליק‬ ‫לאורך קרסול ושוק רגל ימין‪ ,‬בעוד כפות הרגליים נוטות ימינה‬ ‫בכירון הרצפה‪.‬‬



‫כשהרגליים‬



‫חוזרות‬



‫השמאלית ומחליקה מן השוק‬



‫למצבן ההתחלתי‪ ,‬חוזרת‬



‫לקרסול עד שתגיע‬



‫הכף‬



‫לכף הימנית‪.‬‬



‫חזור על ההטייה עשרים‪-‬וחמש פעמים ושים לב באיזה מסלול בשלד‬ ‫עובר הפיתול מן הרגליים לחוליות‪-‬העורף‪.‬‬



‫‪159‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫תנועת המרפק‬



‫שים לב איזה מרפק נמשך יותר למטה וזז בניודן הרגליים בזמן‬ ‫שכפות הרגליים נמצאות במקום הנמוך ביותר בנטיתן ימינה‪ ,‬וכיצד‬ ‫חוזר המרפק למקומו בזמן שהרגליים חוזרות לאמצע‪ ,‬תנועת המרפק‬ ‫היא זעירה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל די גדולה כדי להכיר בה‪.‬‬



‫פנים שמאלה ורגליים ימינה‬



‫הנח כף יד שמאל על גב יד ימין‪ ,‬הפנה את הפנים שמאלה‬ ‫והנח את האוזן הימנית והלחי הימנית על הידיים‪ .‬שוב להטות את‬ ‫הרגליים כמקודם ימינה וחזרה לאמצע‪ ,‬הקשב לצלעות החזה והבחן‬ ‫כלחץ המתגבר‬



‫על צדן האחד‬



‫‪-‬‬



‫מעבר‬



‫למפתח‪-‬החזה‬



‫‪-‬‬



‫בזמן‬



‫ירידת הרגליים ימינה‪ 15 .‬פשר לצלעות להסתדר כך שהלחץ יתרכך‪,‬‬ ‫יתפזר על צלעות רבות יותר‪ ,‬עד שיפחת למינימום‪ .‬עם כל תנועת‬ ‫רגליים עקוב אחרי הפיתול העובר מחוליה לחוליה בכיוון הראש ושים‬ ‫לב אם מעבר הפיתול הוא הדרגתי‪ ,‬או שבחלקים שדנים זזות קבוצות‬



‫של חוליות יחד במקום בזו אחר זו‪ .‬שים לב אם תנועת הרגליים‬



‫ימינה גדלה עם הפניית הפנים שמאלה‪.‬‬ ‫בדיקה על חגב‬



‫אחדי עשרים‪-‬וחמש תנועות‪ ,‬נ~ח בשכיבה על הגב וסקור את‬ ‫כל הגו בשביל למצוא את השינויים שחלו במגעו עם הרצפה‪ .‬נסה‬



‫לגלגל את הראש המונח על הרצפה לימין ולשמאל‪ ,‬פעמים אחדות‪,‬‬



‫כדי לדאות אם יש הבדל בין שני הצדדים ;‬



‫כלומד‪ ,‬אם הפניית‬



‫הפנים לצד ימין טובה‪ ,‬חלקה וגדולה יותר‪ ,‬או פחות‪ ,‬מאשד לשמאל‪.‬‬



‫‪160‬‬



‫השפעת‬



‫מצב‬



‫הראש‬



‫מצב‬



‫על‬



‫שדידי‬



‫הגוף‬



‫פנים ורגליים ימינח‬



‫חזור לשכב על הבטן‪ .‬הנח את כף יד שמאל על גב יד ימין‪.‬‬ ‫הפנה את הפנים ימינה והנח את הלחי והאוזן השמאליות על הכף‬



‫העליונה‪ .‬המשך להטות את הרגליים ימינה מבלי לשנות את המרחק‬ ‫בין הברכיים במשך התנועה‪ .‬כלומד‪ ,‬הנח לכף השמאלית להחליק‬ ‫לאודך השוק הימנית‪ ,‬כמקודם‪.‬‬



‫שים לב אם זרית הפיתול של עמוד‪-‬השדרה גדלה או‬



‫קטנה ;‬



‫אם הטיית הרגליים קלה או קשה יותר‪ ,‬אם הפניית הראש ימינה‬



‫מגבילה את ידידת הרגליים או מסייעת לה‪.‬‬ ‫פיתול חחוליות וחנשימח‬



‫הקשב לאודך עמוד‪-‬השדרה מחוליה לחוליה‪ .‬דמה לעצמך שאצבע‬



‫של ידיד מחליקה לאודך עמוד‪-‬השדרה‪,‬‬



‫מעצם‪-‬העצה‬



‫עד ליסוד‬



‫הגולגולת‪ ,‬ומתעכבת על כל חוליה‪ .‬בדדך זו אפשר לחוש ביתד קלות‬



‫אם יש תזוזה כלשהי בכל חוליה‪ ,‬אם לא‪ .‬באילו חוליות הפיתול‬ ‫הוא הדרגתי‪ ,‬ובאילו מהן הוא מוגבר או גדול יותר מאשד בדוב‬



‫האחדות‪ .‬שים לב באיזה שלב של התנועה ממלא האויד את הריאה ‪-‬‬ ‫בזמן ששבים למצב הנייטדלי באמצע‪ ,‬או בשלב האקטיבי של הטיית‬ ‫הרגליים ? המציאות הפיזית דורשת חזה מדוקן מאויר ושדידי צלעות‬ ‫רפויים בכדי שהפיתול יהיה קל יותר וגדול יותר‪.‬‬



‫נ~ח על הגב‪.‬‬



‫בראש‬



‫קבוע‬



‫וברכיים‬



‫צמודות‬



‫שכב על הבטן‪ .‬הפנה את הפנים שמאלה והנח את האוזן והלחי‬



‫הימניות על הרצפה‪ .‬שלב את אצבעות הידיים והנח את הידיים‬ ‫השלובות על האוזן השמאלית‪ .‬השען את שני המרפקים משני עברי‬



‫‪161‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הראש‪ ,‬על‬



‫הרצפה‪ .‬הכוונה היא שמסגרת‬



‫הידיים תלחץ‬



‫בהתמדה‬



‫על הצד השמאלי של הפנים ושכובהד יאלץ בעדינות את הראש לפנות‬ ‫בזוית גדולה יותר‪ .‬כרבד הידיים כשלעצמו רק עוזר לחרש בשינוי‬ ‫שנגרם למעשה על·ידי פעולות הגר המקילרת על תנועת החוליות‪.‬‬



‫הצמד את הברכיים זו אל זו וכפוף או‪ r,‬ן בזוית ישרה‪ .‬כפרת הרגליים‬ ‫)הסוליות( תפנינה עתה לתקרה‪.‬‬ ‫הטה את שתי השוקיים‬



‫ימינה‬



‫אך השגח‬



‫הפעם שהן‬



‫תישארנה‬



‫צמודות כאילו היו קשורות יחד בקרסוליים ובברכיים‪ .‬הנטייה ימינה‬ ‫אינה יכולה להיעשות בתנאים אלה‪ ,‬אלא כאשר מנתקים את הברך‬



‫והירך השמאלית מן הרצפה‪ .‬חזור לאמצע ושרב להטות את הרגליים‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬עשרים·דחמש פעמים‪.‬‬



‫רכך את גופך‬



‫כוון את הטיית הרגליים כך שתתחיל עם פליטת האריך‪ ,‬הקשב‬



‫לפיתול המודרג לכל אורכו של עמרד·השדרה‪ .‬שים לב במיוחד‬



‫לחוליות העליונות של החזה ולחוליות התחתונות של העורף‪ .‬פיתול‬ ‫האגן‬



‫גורם‬



‫מתיחה‬



‫של‬



‫עמוד·השדרה‪.‬‬



‫השגח‬



‫בתזוזה‬



‫שמרגישים‬



‫במרפק שמאל' ועם כל תנועה רכך את כל גופך ותאם אותו כדי‬



‫לאפשר תנועת רגליים חלקה יותר ומעוגלת יותר‪ .‬שים לב לכך‬ ‫במיוחד עם החלפת כיוון הרגליים‪.‬‬



‫שינויים בתנועת הראש‬



‫חדל מהתנועות ו~פשר לראש לשוב לאט לאט למצבו האמצעי‪.‬‬ ‫השינויים בחוליות·הצואר ובשרירי·העורף הם גדולים עד נדי כך‬ ‫שהתנועה הארשונה שתיעשה בכוח ההרגל‪ ,‬מבלי להתחשב בשינויים‬



‫האמורים‪ ,‬עלולה להיות מאד לא נעימה‪ .‬אחרי התנועה האטית הזהירה‬



‫‪162‬‬



‫הראש‬



‫מצב‬



‫השפעת‬



‫על‬



‫חג‬



‫שרירי‬



‫מצב‬



‫ף‬



‫הראשונה‪ ,‬אין לנהוג יותר בזהירות מיוחדת‪ ,‬להיפר‪ ,‬תנועת הראש‬



‫בכיוון שאליו פנה בשעת התרגיל השתפרה באופן ברור וניכר‪.‬‬



‫שכב על הגב והפנה את ראשך‪ ,‬כשהוא מונח על הרצפה‪ ,‬ימינה‬ ‫תנועת הראש לצד שאליו פנה‬



‫ושמאלה‪ ,‬ותיונה שאמנם כן האו ‪-‬‬ ‫בשעת התר גיל היא שוטפת יותר‪ ,‬חלקה יותר‪,‬‬



‫וזרית הפנייה גדולה‬



‫יותר‪.‬‬



‫להוציא ישן מפני חדש‬



‫או‬



‫אי·הנוח~ת‪,‬‬



‫הרגשת‬



‫שיבה‬



‫של‬



‫הראשונה‬



‫רצוף‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬על תנועות במצב אחד‬ ‫יכול‬



‫מאד‪.‬‬



‫איו‬



‫אדם‬



‫שונה‬



‫מזו‬



‫שהוא‬



‫האפשרית‬



‫רגיל בה‪,‬‬



‫בשרירים‬



‫בונת‬



‫ההרגלית‪,‬‬



‫אחרת‪,‬‬



‫יותר‬



‫טובה‬



‫השרירים‪,‬‬



‫גרועה‬



‫יותר‪,‬‬



‫נמצא‬



‫‪-‬‬



‫להסתדר במת·‬ ‫דורשים‬



‫שנעשו‬



‫לפחות‬



‫או‬



‫גדול‬



‫על שריריו‬



‫שהשינויים‬ ‫או‬



‫זוהי‬



‫המתכונת‬



‫היחידה‬



‫ברוב‬



‫שהאדם מפקד באופן אוטומטי‬ ‫בעוד‬



‫בגופו‬



‫במתכונת‬



‫המבוקשת‪,‬‬



‫לתנועה‬



‫הקרדינליים‬



‫‪-‬‬



‫היא מעניינת‬ ‫שרירית‬



‫שכן‬



‫השינוי‬



‫ואם‬



‫לו‪,‬‬



‫להשתמש‬



‫באופן‬



‫שחוזרים‬



‫אחרי‬



‫הרגיל‬



‫למצב‬



‫הכרוכה‬



‫הכאב‪,‬‬



‫אפילו‬



‫בתנועה‬



‫מתכונת‬



‫הנסיון‬



‫רק‬



‫החדש‬



‫והקשב ישכנעו אותו לר‪.‬מות אחרת‪ ,‬ולפקד על עצמו אחרת‬ ‫מאשר קודם‪ .‬רק לאחר שנסיובו החדש יביא אותו לידי כן‬



‫שיבלום בתחושתו את המתכונת ההרגלית‬ ‫שכלי‬



‫)ציווי‬



‫נפסדת‬



‫בלבד‬



‫נחוץ‬



‫אינו‬



‫אבל‬



‫לו את החדשה כהרגל או כטבע‪· ,‬המערכת‬ ‫שההרגלים‬



‫הרגל‬



‫באופן‬



‫נשמרים‬



‫ושואפים‬



‫טראומטי‬



‫להתקיים‪.‬‬



‫חריף מאשר‬



‫שנראית לו עתה‬ ‫יקנה‬



‫מספיק(‪,‬‬



‫שלנו בנויה כן‬ ‫קל‬



‫יותר‬



‫לבלום‬



‫לשנותו בהדרגה‪,‬‬



‫זהו‬



‫אחד הקשיים הפונקנציונליים‪ ,‬לכן‬



‫חשוב להקשיב לשיפור‬



‫תנועות‪,‬‬



‫ייעשו‬



‫ולהקלה‬



‫אחרי‬



‫כל‬



‫שורת‬



‫כדי‬



‫שבתחושתנו‬



‫‪163‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שני‬



‫דברים‬



‫הקודמת‪,‬‬ ‫כבדה‬



‫בעת·ובעונה·אחת ‪:‬‬



‫האחד‬



‫מאחר‬



‫שהיא‬



‫האוטומטית‪,‬‬



‫ונוחה‬



‫הנראית‬



‫עתה‬



‫השכנוע‬



‫הוא‬



‫הדעת‪,‬‬ ‫ההכרה‬



‫·אלא‬



‫פחות‪,‬‬ ‫נעימה‬



‫והשני‬ ‫יותר‪,‬‬



‫תחושתי·פנימי‬ ‫הקשר‬



‫שאפשר יהיה לחדש את‬



‫המתכונת‬



‫ומספקת‬



‫יותר‬



‫יותר‪.‬‬



‫מוכח‪ ,‬מובן‬ ‫של‬



‫אישי‪.‬‬



‫השינוי‬



‫הנסיון‬



‫החדשה‪,‬‬



‫ומתקבל·על·‬



‫תוצאה‬



‫ביו‬



‫נפסדת‪,‬‬



‫עתה‬



‫נראית‬



‫עידוד‬



‫שוטפת‬



‫לא אינטלקטואלי‪,‬‬



‫והבנת‬



‫פקת‪ ,‬לחזור‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫איסור‬



‫המתכונת‬



‫וגורמו‬



‫בסיון‬ ‫נחוצות‬



‫כדי‬



‫בדייקנות מס·‬



‫התחושתי‬



‫עליו בתנאים דומים‪ ,‬ועל·ידי כך לחזק אותו‬



‫ולהטביע את השיפור עמוק יותר בתחושה‪.‬‬



‫פיתול חריף יותר‬



‫שכב שוב על הבטן והפנה את הפנים ימינה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנח את‬



‫הלחי השמאלית על‬



‫הרצפה‪.‬‬



‫שלב את צאבעות הידיים‬



‫כשליבה‬



‫הבלתי רגילה‪ ,‬הנח את האצבעות המשולבות על האוזן השמאלית‬ ‫והצמד את הברכיים‪ ,‬כפופות כמקודם‬



‫בזוית‬



‫ישרה‪.‬‬



‫במצב זה‬



‫הטה‬



‫את הרגליים ימינה לרצפה‪ .‬הירך והברך השמאליות מתגלגלות על‬ ‫צדן החיצוני בכל פעם שהרגליים מ~רדות אל הצרפה‪ .‬הפיתול בעמוד·‬ ‫השדרה כולו‪ ,‬גם בחוליות·העורף‪ ,‬הוא חריף‪ ,‬ומובן שהרגליים אינן‬



‫יורדות בהתחלה עד לרצפה‪ ,‬או עושות זאת באי·נוחות‪ .‬המשך לאט‬



‫לאט‪ ,‬עשרים·וחמש פעמים‪ ,‬בעירנות ‪:‬‬



‫הקשב נודד לאדנו ולרהבו‬



‫של הגוף ומתעכב על כל מה שנעשה בו‪.‬‬



‫‪164‬‬



‫השפעת‬



‫מצב‬



‫הראש‬



‫על‬



‫מצב‬



‫שרירי‬



‫הגוף‬



‫הבדלי תחושה ותנועה בשני צדי הגוף‬



‫ניח‪ ,‬רשים לב כמה שרנה עתה ההרגשה על הגב מזר שבתחילת‬



‫השערר‪ .‬קרם על רגליך‪ ,‬טייל והקשב להרגשה השרנה מן הרגיל‬ ‫בתנועות הראש‪ ,‬בזקיפת הגב‪ ,‬בשליטה ברגליים‪ ,‬בנשימה‪ ,‬בתנוחת‬ ‫האגן‪ .‬שים לב אם אתה מבחין בתחושה שונה בעין ימין מזו שבעין‬



‫שמאל‪ ,‬הסתכל בארי ובחן באופן אובייקטיבי אם אפשר לראות על‬



‫הפנים לאיזה צד נשעו תנועות הרגליים‪.‬‬



‫נסה עתה לשכב על הבטן‪ .‬הנח את המצח על הידיים והטה את‬



‫הרגליים באופן פשוט ביותר ימינה‪ .‬תמצא בוודאי שהן תרדנה‬ ‫עד הרצפה‪ ,‬או לפחות שתנועתן תהיה קלה ושוטפת הרבה יותר‬ ‫מאשר לפני השעור‪.‬‬ ‫שכב על הגב וסקור את מגע האברים בימין ובשמאל‪ .‬החל‬ ‫מן העקבים וגמור בפדחת‪.‬‬



‫שחזר בזברונך‬



‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬העבר בזכרונך את כל המצבים השונים‬ ‫שהתנסית בהם‪ .‬אין זה קשה ביותר‪ ,‬מאחר שהלכנו מהקל אל הכבד‬ ‫ופיתלנו את עמוד השדרה משני קצותיו‬



‫‪-‬‬



‫מן העורף ומן האגן‪.‬‬



‫עבוד בדמיון בלבד‬



‫אחיר שהבל ברור לך בזכרונך‪ ,‬נסה לעבור על כל המצבים‬



‫הללו כשהרגליים נוטות שמאלה‬



‫‪-‬‬



‫אבל‬



‫בדמיון‬



‫בלב‪.‬ד‬



‫כלומר‪,‬‬



‫תאר לעצמך את התנועה בתחושה שרירית ושלדית‪ ,‬עד כדי גיוס‬ ‫קל של השרירים‪ ,‬אבל בלום את הביצוע הניכר·לעין‪ .‬דרך זו מהירה‬



‫הרבה יותר בתוצאותיה‪ .‬מספיק לחשוב על כל תנועה רק חמש‬



‫‪165‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫פעמים‪ ,‬אבל יש למנות כל תנועה כדי לא לשקוע בחזייה‪ .‬קשה‬



‫מאד לרכז את הקשב מבלי לפעול ‪:‬‬



‫קשה‬



‫יותר לחשוב‬



‫מאשר‬



‫לפעול ואמנם רוב האנשים מבכר לפעול מאשר לחשוב על מה שהוא‬ ‫עושה‪.‬‬



‫נ~ח אחרי כל חמש פעולות דמי ביות ובדוק את השפעתן‪.‬‬



‫תודעת הדמות העצמית‬



‫לאט לאט‬ ‫האנשים‬



‫‪-‬‬



‫תתבדר‬



‫זוהי‬



‫לך‬



‫תודעה‬



‫תחושה‬



‫בדורה‬



‫מוזרה‪ ,‬בלתי‬



‫יותר של‬



‫דמות‬



‫מוכרת‬ ‫עצמך‪.‬‬



‫לדוב‬ ‫הדמות‬



‫כאן היא בעיקר שלדית ושדידית‪ .‬שלמותה ותיאומה שונים כל·כך‬



‫מן הרגיל עד כי קשה להבין כיצד אפשר היה לחיות זמן כה דב‬ ‫מבלי‬



‫לדעת להגיע למצב‬



‫נפלא זה‪ .‬ואמנם‬



‫יש אנשים‬



‫היודעים‬



‫להגיע לכך‪.‬‬ ‫שכב על הבטן ובחן באיזה צד טובה הפעולה יותר‬



‫‪-‬‬



‫בצד‬



‫שעבדנו עליו למעשה הרבה כל·כך‪ ,‬או בצד שחשבנו עליו מעט‬ ‫כל·כך‪.‬‬



‫‪166‬‬



‫שערר‬



‫שמיני‬



‫אמצעים להשלמת דמות עצמנו‬



‫כשעור ‪:‬‬ ‫הפעלת‬



‫קבוצה‬



‫שרירית‬



‫המהווה‬



‫תנועה‬



‫מסוימת~‬



‫בתנוחות שונות של הגוף‪.‬‬ ‫הגמשת‬



‫המפרקים‬



‫המשתתפים‬



‫לגבול האנטומי האפשרי~ תוך כדי‬



‫בתנועה‬



‫הנזכרת‬



‫עד‬



‫השעור‪.‬‬



‫השפעת תנועות הראש במרחב על המתח השרירי‪.‬‬



‫פעולה דמיונית והשפעתה על הפעולה למעשה‪.‬‬ ‫הדגשה על בלימת המילול בפעולה דמיונית‪.‬‬ ‫השלמת דמות‪-‬הגוף‪.‬‬



‫העברת‬



‫השכלול‬



‫שהושג‬



‫תוך‬



‫פעולה‬



‫בצד‬



‫אחד‬



‫של‬



‫הגוף~ אל הצד האחר~ שלא הופעל~ על‪-‬ידי דמוי או חשיבה‬ ‫בלבן‪.‬‬



‫שעור שכניני‬ ‫המצב ההתחלתי‬



‫שב על הרצפה בברכיים פסוקות לצדדים‪ ,‬כשכפות הרגליים‬ ‫נחות על שוליהן החיצוניים‪ .‬שים כף יד ימין תחת עקב ימין‪ ,‬כן‬



‫שהעקב יהיה מונח בתוך כף הי‪.‬ד לשם כך יש להרים קצת את‬ ‫העקב הימני ולדחוק את הי‪,‬ד נעיד ית‪,‬ד בין העקב והרצפה‪ .‬שים‬



‫לב‬



‫שהאגודל יישאר‬



‫צמוד‬



‫אל‬



‫יתר‬



‫האצבעות האוחזות בעקב‪,‬‬



‫כלומר שגם האגודל יגע בעקב ככל יתר האצבעות‪ .‬תפוס את ארבע‬ ‫אצבעות כף רגל ימין ביד שמאל‪ ,‬כשהאגודל בין הבוהן והאצבע‬ ‫השגיח של הדגל‪ ,‬וסגור את‬



‫היד‪ .‬האצבע‬



‫הקטנה של כף הרגל‬



‫נמצאת עכשיו בתוך כף היד האוחזת בכף הרגל‪.‬‬



‫הרם את כף הרגל בכיוון הראש‬



‫הרם את‪ .‬כף הרגל הימנית בעזרת שתי הידיים והרחק אותה‬ ‫מן הגוף‬



‫תוך‬



‫כדי‬



‫ההרמה‪.‬‬



‫קרב אותה חזרה‬



‫אל‬



‫הגוף בתנועה‬



‫עגולה‪ ,‬והחזירנה למקומה‪ .‬חזור והרם את הרגל עם פליטת האויר‬ ‫מן הריאה‪ .‬הרכן בנחת את הראש כדי שכף הרגל המורמת לפנים‬ ‫ולמעלה‪ ,‬אל מעל לראש‪ ,‬תשלים את תנועתה העגולה אל הגוף‬ ‫ותחזור אל הרצפה‪.‬‬



‫‪169‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫המשך‬



‫להתאמץ‪,‬‬



‫להשתדל‪,‬‬



‫להרים את כף הרגל‪ ,‬מבלי‬



‫או‬



‫להכריח את עצמך‪ .‬פשוט עשה את הפעולה הזאת בכל פעם קלה‬ ‫לשכמות‪ ,‬וחדל‬



‫יותר‪ .‬הקשב לחזה‪ ,‬לכתפיים‪,‬‬



‫יותר‪ ,‬שוטפת ונוחה‬



‫מהשתדל‪ .‬ההשתדלות מפריעה לפעולה להיעשות קלה יותר ובהיקף‬ ‫נרחב יותר‪ .‬בשלד בלי שריירם אין כל מניעה להרים את כף הרגל‬ ‫גבוה‬



‫מעל‬



‫לראש‬



‫העיקרית‬



‫על הקדקוד‪ .‬המניעה‬



‫ולהניחה‬



‫היא‬



‫השרירים‪ ,‬שחלק מהם ממשיך להיות מכווץ וקצר מאדנו האנטומי‬ ‫גם במצב של מנוחה מלאה‪.‬‬ ‫אחרי כעשרים ניסויים קלים שכב על הגב ונוח‪.‬‬



‫פעולות ללא קשב‬ ‫מספר תנועות‬



‫חמנוחח‪ ,‬אחרי‬



‫מאמץ גדול‪,‬‬



‫שנעשו ללא‬



‫אינה בשביל לפזר את חעייפות‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא בשביל לתבחין‬ ‫בשינויים חמתחווים תוך כדי פעולת בקשב מתמיי· נחוצות‬ ‫דקת או שתים‪ ,‬ולפעמים גם יותר‪ ,‬לפני שחשים במתהוות‪,‬‬



‫לכן‬



‫רבים‬



‫שחונכו‬



‫מאתנו‪,‬‬



‫מספקת כיניתן‪,‬‬



‫שחיית‬ ‫חלוואי‬



‫של‬



‫לתלמידיחם‬



‫תנועות‬



‫את‬



‫לפעולת‬



‫מפעולה‬



‫לעבור‬



‫בלי‬



‫אינם חשים‬



‫בדרך‬



‫כלל בתופעות‬



‫מורים‬



‫רבים‬



‫אינם‬



‫נותנים‬



‫לתבחין‬



‫בתופ·‬



‫חוזרות‪.‬‬



‫חשהייה‬



‫בשביל‬



‫חנחוצח‬



‫ערת הלוואי שבתנאי קשב חן כוופיעות גם בפעולות אחרות‪,‬‬ ‫אפילו מופשטות‪ .‬תפעלת שרירים ללא קשב‪ ,‬חבחנח והכרח‪,‬‬ ‫חיא פעולת מכונת ותו לא‪ ,‬ואיו בת כל תועלת אחרת מלבד‬ ‫עצם‬



‫חפעולח‬



‫חמיכנית‪,‬‬



‫שאותת‬



‫לחפיק‬



‫~ופשר‬



‫חחמור או מן חמכונח‪ .‬לפעולות כגון אלו איו‬



‫במערכת‬ ‫שכליים‬ ‫לתבחין‬ ‫‪o‬ד‪1:‬‬



‫כל·כך‬



‫משוכללת‬ ‫מופשטים‬ ‫בכך‬



‫שאיו‬



‫שהוא‬



‫כזו‬ ‫עמת‬



‫מקשיב‪,‬‬



‫של‬



‫חאדם‪.‬‬



‫חשהייח‬ ‫ולדעת‬



‫אם‬



‫גם‬



‫מן‬



‫צורך מיוחד‬



‫רשמים‬



‫קליטת‬



‫חמאפשרת‬ ‫חקשב‬



‫לאדם‬



‫חיח‬



‫ער‬



‫אמצעים‬



‫דיו‬ ‫היא‬



‫‪-‬‬



‫להשלמת‬



‫זמרת‬



‫עצמנו‬



‫הריתי פעולת מיבנית של רישום בלבד‪ .‬קליטת‬



‫רופפת‬



‫בזברון‬



‫וחסרת‬



‫משמעות‪ .‬במקרה‬



‫זו‬



‫חטוב ביותר‪,‬‬



‫היא תביא לידי חיקוי מיכני של הפעולה המחשבתית מבלי‬ ‫שתהפוך לחלק אורגני‪ ,‬אינטגרלי של האישיות‪.‬‬



‫הרמת בף·הרגל בשביבה על הגב‬



‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬הרם את כף‪-‬הרגל הימנית‬ ‫מן הרצפה‪ ,‬שלח את שתי הידיים אל בין הרגליים ותפוס בכף·‬



‫הרגל כמקודם ‪ :‬יד ימין על כל אצבעותיה‬



‫‪ -‬גם האגודל‬



‫‪ -‬תחת‬



‫העקב‪ ,‬ויד שמאל אוחזת בארבע האצבעות הקטנות‪ .‬הרם את כף‬



‫הרגל למעלה בעזרת הידיים ובתנועה עגולה הרחק אותה מן הגוף‪,‬‬ ‫בכיורן התקרה‪.‬‬ ‫המתרומם גם‬



‫עקם‬ ‫הוא מן‬



‫את‬



‫מסלול‬



‫הרגל‬



‫בכיורן אל מעל‬



‫הרצפה לק ‪ !r.‬ת הרגל‪.‬‬



‫לראש‪,‬‬



‫הורד את כף הרגל‬



‫למצב נוח מבלי להרפות ממנה‪ .‬המשך כך עשרים‪-‬וחמש פעמים‬



‫מבלי לדחוק בעצמך‪.‬‬ ‫חפש ומצא מסלול כזה‬



‫שיאפשר תנועה קלה‬



‫ומתונה‪ .‬הדבר‬



‫יעלה בידך אם תפעל בלי כל כוונה לעשות טוב יותר‪ .‬שים לב רק‬ ‫להבדל‬



‫במסלול הרגל ולמאמצים‬



‫השרבים‬



‫בחזה ובזרועות‪.‬‬



‫הפסק‬



‫ונוח על הגב‪.‬‬



‫כסה להביא את הגוף לישיבת‬



‫חזור לכפוף את הברכיים ואחוז בכף רגל ימין בשתי הידיים‬



‫כמקודם‪ .‬רגל שמאל נשארת עומדת בקלות על הרצפה‪ .‬הרחק את‬ ‫כף הרגל הימנית מן הגוף בעזרת הידיים‪ ,‬הפנה את האגן ימינה עד‬



‫שהירך‬



‫הימנית‬



‫תגע‬



‫ברצפה באיזור‬



‫שמעל‬



‫לפיקת‪-‬הברך‪,‬‬



‫קצת‬



‫מימינה של הפיקה‪ .‬הגרף והראש פונים לשם כך רק מעט ימינה‪.‬‬



‫‪1-11‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫נסה להתקפל עם פליטת האדיר מן הריאה‪ .‬הובל את ראשך בכיורן‬



‫הברך הימנית‪ ,‬קרוב לרצפה‪ ,‬בקשת גדולה‪ ,‬בנדי לנסות להביא את‬ ‫הגרף לישיבה‪.‬‬



‫נסה שרב‪ .‬היעזר ברגל שמאל המתרוממת מן הרצפה‪ ,‬מתארכת‬ ‫תחילה‪ ,‬ראחר·נך נוטה במקצת שמאלה ואחורנית‪ ,‬כשהברך מתקפלת‬ ‫ברגע הישיבה‪ .‬אין זה הכרחי אר חשוב שתצליח כבסירן הראשון אר‬



‫השני‪ .‬אולי בכלל יקשה עליך לשבת בדרך זר‪ .‬בכל זאת‪ ,‬שוב לשנינה‬ ‫על הגב ונסה להתגלגל ימינה בקלות‪ ,‬בלי נוח מיוחד‪.‬‬



‫תנועת הראש בקשת קרוב לרצפה‬



‫המשך בתנועת הראש קרוב לרצפה ומשרך‪ ,‬לא בתוקף‪ ,‬את כף‬ ‫הרגל הימנית בידיים‪ ,‬נדי שתרכל להביא את הראש בקשת קרוב‬



‫יותר אל נקודה דמיונית שעל הרצפה‪ ,‬לפני‬



‫הברך ומעט‬



‫ימינה‬



‫ממנה‪ .‬היעזר נרגל שמאל כמקודם‪ .‬זכור לרנן את החזה‪ ,‬להשתדל‬ ‫פחות‪ ,‬להקשיב לחלקי הגרף שבהם מתהווה מתח של מאמץ שרירי‬



‫שאינו מתבטא בתנועה‪ .‬חזור שוב ושוב‪..‬‬



‫בכל פעם נוספת הקשב‬



‫לאותם חלקי גרף החסרים להשלמת דמות הגרף בתנועה‪.‬‬ ‫המשך לנסות עד עשרים‪-‬וחמש פעמים‪ ,‬אך אל תצפה בכל פעם‬ ‫לתוצאות‪.‬‬



‫נ‪n,‬‬



‫כשתי דקרת‪.‬‬



‫חזרה למצב ההתחלתי‬



‫שב‪ ,‬פסק את הברכיים לצדדים‪ .‬הושט את הידיים אל בין הרגליים‬ ‫ותפוס את כף הרגל הימנית בשתי הידיים כמקודם‪ .‬הרם את כף‬



‫הרגל קדימה ולפנים בנירון אל מעל לראש‪ ,‬ובדוק אם חל שיפור‬ ‫בנירון זה‪.‬‬



‫‪172‬‬



‫אמצעים‬



‫להשלמת‬



‫דמות‬



‫עצמנו‬



‫נדנוד הגו מצד לצד‬



‫מבלי לחדול מאחיזת הדגל הימנית‪ ,‬הנח את כף הדגל השמאלית‬ ‫מאחדי הגוף‪ ,‬מצד שמאל‪ ,‬כך שפנים כף הדגל והברך ינוחו על‬ ‫הרצפה‪ .‬יחד עם זאת הנח את הדגל הימנית על הרצפה לפנים‪ .‬הראש‬ ‫ירד עם הגו לפנים‪ .‬המשך לקרב אותו אל הרצפה בכיוון הנוח‬ ‫ביותר קדימה‪ ,‬לפני הברך הימנית או לפני השוק‪ .‬נדנד את הגו‬ ‫שמאלה וימינה בתנודות הקטנות ביותר הנוחות לך‪.‬‬



‫גלגולים מישיבה לשכיבה וחזרה‬



‫‪-‬‬



‫על צד ימיו‬



‫אחדי כמה תנודות קלות נסה להגביר אותן עד שתצליח להתגלגל‬ ‫ימינה על הרצפה‪ ,‬לשכיבה על הגב‪ .‬גם דגל שמאל תתרומם‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫מן הרצפה‪ .‬אם התנועה היתה נוחה וחלקה‪ ,‬פחות או יותך‪ ,‬תעבור‬



‫בגלגול את מצב השכיבה על הגב ותמצא עצמך שוכב כמעט על‬ ‫שמאלך‪.‬‬



‫דחף בבהונות דגל שמאל את הרצפה והתחל את תנועת הגוף‬



‫חזרה ימינה‪ .‬המשך לקפל את הגוף כשראשך מוביל ומתנועע קרוב‬ ‫לרצפה‪ ,‬אל לפני הברך הימנית‪ .‬אם תזכור לקפל את הדגל השמאלית‬



‫אחורנית‪ ,‬לשמאל הגוף‪ ,‬ודאי תגיע לישיבה ברגע האחרון‪.‬‬ ‫שים לב לא להזדקף ברגע הישיבה אלא להישאר עם הראש והגו‬ ‫קרוב ככל האפשר לרצפה‪ .‬במצב זה העבד את הגוף בתנועת הגו‬



‫והראש קצת שמאלה‪ ,‬ובתנודה החוזרת‬



‫ימינה התגלגל חזרה על‬



‫הגב‪ .‬המשך בגלגולים הלוך וחזור‪ ,‬עשדים·וחמש פעמים‪ .‬נ~ח‪.‬‬



‫אותו תרגיל‬



‫‪-‬‬



‫בדמיון בלבד‬



‫אם לא עלה בידך להתגלגל משכיבה לישיבה וחזרה‪ ,‬נסה לדמות‬ ‫את התנועה בשכיבה על הגב וכן כישיבה‪ ,‬חמש פעמים בכל מצב‪.‬‬



‫‪173‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫בדמיונך הקשב וראה את פעולתך כשוטפת‪ .‬השגח שהנשימה תימשך‬ ‫בקצב השקט ואחר‪-‬כך נסה שוב‪ ,‬בפועל ממש‪.‬‬



‫הרמת כף·הרגל בישיבה‬



‫למעשה או בדמיון‬



‫‪-‬‬



‫שב כמו בהתחלה‪ .‬תפוס ברגל ימין כמקודם ונסה להרים את כף‬



‫הרגל בשתי הידיים מעל לראש ולהניחה על הקדקו‪.‬ד במערכת‬ ‫מאורגנת‪ ,‬אפשר להניח את השקערורית שבצדה הפנימי של כף‪-‬‬



‫הרגל על קדקוד הראש בלי מאמץ‪ .‬אם קשה לך הדבר‪ ,‬שב‪ ,‬עצרם‬ ‫את העיניים ותאר לעצמך את פרטי התנועה בשטף‪ .‬שים לב עד‬



‫כמה קשה לדמות בתחושה את מה שאי‪-‬אפשר לבצע‪.‬‬



‫מילול במקום תחושה ופיקוד‬ ‫את‬



‫שאיו כל קושי לחשוב‬



‫מובן‬



‫התנועה במלים‪ .‬אחת‬



‫המגרעות הגדולות של הלשון המדוברת‬ ‫האינסופית שבה‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫לעומת התועלת‬



‫היא בכן שהלשון מאפשרת התנכרות‬



‫עצמית מוחלטת עד כדי שלעתים קרובות אנו משלים את‬



‫שדימינו‬



‫עצמנו‬



‫שחשבנו‬



‫או‬



‫דבר‪,‬‬



‫עליו‪,‬‬



‫שלמעשה‬



‫בעוד‬



‫העלינו בזכרוננו את המלה המתאימה‪ .‬על·נקלה אפשר‬



‫רק‬



‫להיוכ ‪n‬‬



‫שכבר בדמיון‬



‫נתקלים בבירור‬



‫באותם‬



‫פגמי ביצוע‬



‫המתגלים בפעולה‪.‬‬ ‫אנחנו‬



‫לשרירים‬



‫העצבים‬



‫אינו‬



‫אינה‬ ‫טייס‬



‫מתקשים‬



‫מתקפל‬



‫די‬



‫לבצע‬ ‫אינו‬



‫צרכו‬



‫יכולה להתמלא‬



‫‪-‬‬



‫פעולה‬ ‫מתאים‬



‫מאחר‬



‫וגם‬



‫מפני‬



‫שהפיקוד‬



‫לפעולה‬



‫שהפקודה‬



‫המבוקשת‪.‬‬



‫המ~דעת‬



‫משום שהשרירים‬



‫שרירי הזקיפה של הגב‪ ,‬במקרה זה‬



‫לעבוד יתר על המידה מתון הרגל שבאחיזה‬ ‫הגוף‪.‬‬



‫‪174‬‬



‫מספיק‬



‫שעבודתם‬



‫המפריעה‬



‫ממערכת‬



‫תעבור‬



‫את‬



‫הגוף‬



‫לקיפול‬



‫האנטגוניס·‬



‫‪-‬‬



‫ממשיכים‬



‫גרועה של‬ ‫סף‬



‫ההכרה‬



‫דמות‬



‫להשלמת‬



‫אמצעים‬



‫עצבונו‬



‫כד• שתופיע לפתע גמישות מוחלטת‪ ,‬כזו של תינוק‪ ,‬והקיפול‬ ‫ייעשה שוטף‪ ,‬נוח‪ ,‬נפלא‪.‬‬ ‫ברגע שדבר כזה קורה מרגישים כאילו נפתח חלון בחדר‬



‫ואור היכולת‬



‫חשוך‬



‫האדם‪.‬‬



‫שופע ומחייה את‬



‫הוא‬



‫מגלה‬



‫את יכולת השליטה על עצמו‪ ,‬ומבחיר מתון כן שהאחריות‬ ‫לחוסר יכולתו‪ ,‬בעיקרה‪ ,‬מוטלת עליו‪.‬‬



‫השלם את דמות גופן‬



‫עצום את העיניים ודמה את כל המצבים השונים שצויינר עד‬ ‫עתה‪ .‬השגח בכל תנועה בתחושת האברים ונסה להשלים את דמות‬ ‫גופך בפעולתו‪ ,‬שתים‪-‬שלש פעמים בכל מצב‪ ,‬עם שהיות ניכרות‬ ‫ניניהם‪ .‬לאחר מכן נסה להרים את כף הרגל כדי לראות אם היא‬



‫מצייתת יותר להרמה מעל לראש ואם אמנם אפשר להניחה עתה‬ ‫על הקדקו‪.‬ד‬ ‫איו גבולות לשיפור‬ ‫יכול‬



‫להיות‬



‫שהסרבול‬



‫האישי‬



‫גדול‬



‫עד‬



‫כדי‬



‫כן‬



‫שא•·‬



‫אפשר להגיע בשיעור אחד‪ ,‬בלי מורה‪ ,‬לשינוי גדול כמתואר‬ ‫לעיל‪.‬‬



‫אפשר‬



‫להיוכח‬



‫שבהוראה‬



‫בראייה‬



‫אישית‬



‫בקבוצות‬



‫של ארבעים עד חמישים איש ואשה‪ ,‬מכל הגילים )לעתים‬ ‫קרובות מעל גיל ששים(‪ ,‬מגיעים תשעים למאה מן הנוכחים‬ ‫לידי הגעת הבוהן במצח‬ ‫מהס‬



‫מגיע‬



‫הקדקוד‪• .‬ש‬



‫עד‬



‫לגבול‬



‫האפשרי‬



‫‪-‬‬



‫הנחת‬



‫כף‬



‫הרגל‬



‫על‬



‫וזהו‬



‫החשוב ביותר‪,‬‬



‫של אדם להגיע לידי כן‬



‫שירגיש בשיפור‬



‫שיפור ניכר‬



‫אס יש וד•·ל!'!ל‬



‫‪-‬‬



‫לכל הפחות‬



‫‪-‬‬



‫וחלק מכריע‬



‫אצל‬



‫כולם‬



‫בכל פעם שהוא עוסק במשהו‪ ,‬הרי שאיו גבול שא•·אפשר‬ ‫לעברו‪.‬‬



‫‪175‬‬



‫שכלדל‬



‫היכולת‬



‫עבור בדמיונן על כל השלבים בצד שמאל של הגוף‬



‫קום‪ ,‬התהלך רשים לב להבדל בתחושה בין הצד שהקשבנו לו‬ ‫תוך כדי פעולה‪ ,‬לביד הצד השני‪ .‬הקשב לפנים‪ ,‬לעיניים‪ ,‬לתנועה‪,‬‬ ‫לפנייה מצד לצ‪.‬ד‬



‫שכב על הגב וכפוף את הברכיים‪ .‬עצום את העיניים הוקשב‬ ‫להבדל במגע האברים בימין ובשמאל‪ .‬חזור בזכררנך על כל השלבים‬ ‫שעשינו בצד ימין‪ .‬דמה לעצמך בתחושה‪ ,‬לא במלים‪ ,‬את כל השלבים‬



‫הללו בצד שמאל של הגרף‪ .‬חזור על כל פעולה שלש פעמים עם‬ ‫שהיות נוחרת בין פעם אחת לשניה‪.‬‬



‫השיפור שהושג בדימוי‬



‫עתה שב‪ ,‬אחוז‬



‫‪-‬‬



‫גדול מזה שהושג בפעולה‬



‫במצב‬



‫בכף הרגל השמאלית בשתי הידיים‪,‬‬



‫סימטרי לקודם‪ ,‬חרם את הרגל אל מעל לראש ונסה להניחה על‬



‫הקדקו‪.‬ד תמצא בוודאי שהצד שדימית את פעולתו נשמע לך ופועל‬ ‫היטב יותר מן הצד השני שהפעלת אותר למעשה‪.‬‬ ‫הצד שפעל למעשה עשה גם הרבה פעולות גרועות‪ ,‬כמר שעושים‬ ‫בדרך·כלל שעה שלומדים דרך חדשה‪ ,‬ולכן ההישג בצד השני גדול‬ ‫יותר וטוב יותר‪.‬‬



‫מותר ההבחנה מן השינון‬ ‫בחן את חשיבותו של מימצא זח‪ ,‬על צד אחד עבדת שעת‬



‫תמימה‪ ,‬ועל השני רק כמה דקות‪ ,‬בדמיון בלבד‬ ‫זאת השיפור גדול יותר בצד השב•‪ .‬והרי כל שיטות‬ ‫עמלות סומכות‬



‫‪-‬‬



‫כל מה‬



‫וחזרה‪.‬‬



‫‪176‬‬



‫מכאן‬



‫‪-‬‬



‫ובכל‬ ‫ההת·‬



‫רק על עשייה וחזרה‪ ,‬ולא רק ההתעמלות‬



‫שאנו‬ ‫ייקל‬



‫לומדים נעשה‬ ‫אולי‬



‫להביו‬



‫בעיקר‬ ‫כיצד‬



‫באמצעות שינון‬



‫אדם‬



‫אחד‬



‫המנגן‬



‫אמצעים‬



‫בכלי‬



‫כלשהו‬



‫מדי‬



‫משתפר‬



‫מיום‬



‫ההסבר‬



‫המקובל‬



‫יום‬



‫ליום‪,‬‬



‫מקשיב‪ ,‬בזמן‬



‫ביומו‬



‫האם‬



‫לתופעה‬



‫הנגינה‪,‬‬



‫התקדמותו‬



‫מהותו‬



‫של‬



‫אפסית‪,‬‬



‫זו‪,‬‬



‫איננה‬



‫נובעת‬



‫לעצמו‬



‫ולמה‬



‫שהוא‬



‫עושה‪,‬‬



‫על‬



‫תביא באופן כלשהו‬



‫כך שחזרה‬ ‫לשלמות‬



‫והשני‬



‫ה"כשרון"‪,‬‬ ‫מכך‬



‫רק חוזר ושונה וסומך‬ ‫גרוע‬



‫להשלמת‬



‫דמות‬



‫עצמנו‬



‫מספקת‬



‫מוסיקלית‬



‫שהוא‬



‫שהאחד‬



‫והשני‬



‫על ביצוע‬



‫!‬



‫הזכרנו כבר את המושג "קונטקט" פנימי וחיצוני‪ ,‬הכולל‬ ‫העברת הקשב באופן‬



‫נויים‬



‫המרחביים‬



‫צייר כשהוא‬



‫החיצוניים‬



‫מסתכל‬



‫הבד‪ .‬היכול הוא‬



‫האוחזת במכחול !‬



‫שוטף מתחושת‬



‫בנוף‪,‬‬



‫שלא‬



‫לגוף‪.‬‬



‫הגוף‬



‫צא‬



‫או בדמות‬



‫הפנימית לשי·‬



‫וחשוב‬ ‫ומנסה‬



‫להקשיב לתחושה‬



‫של‬



‫היכול הוא שלא להבחין‬



‫מה‬



‫עושה‬



‫לציירם‬



‫על‬



‫תנועת היד‬ ‫במה‬



‫שעיניו‬



‫רואות !‬ ‫כל אחד מאתנו התנסה בשעת קריאה בכך שעליו לחזור‬ ‫ולקרוא‬



‫קטע‬



‫למרות שבפעם‬



‫כל‬



‫מלה‪,‬‬



‫מקשיבים‬



‫לא‬



‫מסוים‬



‫שקודם‬



‫הראשונה‬



‫הבינונו‬



‫בקריאה‬



‫קראנו‬



‫ולא‬



‫השנית‬



‫חשים את עצמנו בזמן‬



‫לכן‬



‫תפסנו‬



‫!‬



‫האם‬



‫קרא‬



‫‪-‬‬



‫אותו‬



‫וודאי‬



‫דבר‪,‬‬ ‫באמת‬



‫גם‬



‫למה‬



‫בלי‬



‫קשב‪.‬‬



‫מיללנו‬



‫בעצם‬



‫העובדה‬



‫‬‫אנו‬



‫שאנו‬



‫הקריאה גורמת הבדל כה גדול‬



‫!‬



‫‪177‬‬



‫שעור‬



‫הכרת‬



‫היחסים‬



‫תשיעי‬



‫המרחביים‬



‫‪-‬‬



‫אמצעי לתיאום הפעולה‬



‫בשעור‪:‬‬



‫הקשבה מודעת ליחסים מרחביים ביו האברים המונעים~‬ ‫מתאמת‬



‫ומצרפת‬



‫סקירה‬ ‫השרירי‬



‫של‬



‫התנועה‪.‬‬



‫את‬



‫חלק מן‬



‫הגרף בקשב‬



‫מפיגה את המתח‬



‫המיותר‪.‬‬



‫פעולה מיכנית‬



‫אינה‬



‫משפרת את‬



‫מלמדת דבר ראינה‬



‫היכולת‪.‬‬ ‫ככל‬



‫לזר של‬ ‫רוב‬



‫מיוחדת‬



‫שהתנועה‬



‫הכלל‬



‫האנושי‪.‬‬



‫התנועות‬ ‫לר‪1‬‬



‫משתפרת‪/‬‬



‫כן‬



‫היא‬



‫נעשית‬



‫דרמה‬



‫יותר‬



‫השכיחות‬



‫מעידות‬



‫שאדם‬



‫בדרן·כלל על‬



‫אינדיבידואליות עליונה‪.‬‬



‫ערשה‬



‫תיאום‬



‫אותן‬



‫גרוע‬



‫בצררה‬



‫ולא‬



‫על‬



‫שעור תשיעי‬ ‫שעון מול הפנים‬



‫שב על הרצפה כשהברכיים פסוקות לצדדים במצב נוח‪ .‬הנח‬ ‫את שתי הידיים על הרצפה מאחוד והישען עליהן‪ .‬דמה לעצמך‬ ‫כי‬



‫לוח‪-‬ספרות‬



‫בגודל‬



‫של שעון‪-‬מעודד‬



‫נמצא‬



‫מול‬



‫פניך‪,‬‬



‫וסובב‬



‫את האף כאילו יש ברצונך להניע באפך את המחוגים בכיוון מהלך‬ ‫השעון‪ .‬האף מצייר איפוא מעגל קטן נאויד‪ ,‬שנן אם מדמים מעגל‬



‫גדול מדי‪ ,‬הכרח הוא שהאף יעזוב את המחוגים בפנייה הקיצונית‬ ‫שמאלה ובפנייה הקיצונית ימינה‪ .‬המשך בתנועה פשוטה זו פעמים‬



‫דנות‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬בלי להפריע לנשימה‪.‬‬



‫מסלול התנועה של תנוך האוזן‬



‫תאר לעצמך שתנוך האוזן השמאלית קשור ברצועת גומי אל‬ ‫קצה הכתף השמאלית‪ .‬הבחן מתי רצועת הגומי מתמתחת ומתארכת‬



‫ומתי היא מתקצרת‪ ,‬ובאיזו מידה‪ .‬תנועת האף היא עיגולית ושוות‪-‬‬



‫קצב ‪-‬‬



‫האם תנועת האוזן אף היא עיגולית ? נסה לחוש את מקומו‬



‫של התנוך‬



‫‪-‬‬



‫היכן נמצא התנוך כשהאף על השעות שתים‪-‬עשדה‪,‬‬



‫שלש‪ ,‬שש‪ ,‬תשע‪ ,‬ושוב שת ים‪-‬עשרה ן חזור על זאת פעמים דנות‪,‬‬ ‫בכל‬



‫פעם‬



‫ביתד שלרה‪.‬‬



‫נסה‬



‫לקבוע את‬



‫מסלול‬



‫התנוך בתחושה‬



‫‪181‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫בלבד ; פשוט שים לב‪ ,‬עד שתחוש ותדע בבירור את מסלול התנוך‬ ‫ביחס לכתף‪.‬‬



‫אפשר לעשות מבלי לדעת מה עושים‬ ‫איו זה פשוט כלל‬



‫אינך יכול‪ ,‬ואף אינך צריך‪ ,‬להצליח‬



‫;‬



‫ברגע הראשון‪ .‬פתרון‬



‫כזה יהיה שכלי בלבד ובנוי על יסוד‬



‫הפשטות למודות מבסיון גיאומטרי‪,‬‬ ‫לתודעה‬ ‫ברור‬



‫ולא‬



‫כל·כך‬



‫יגרע‬ ‫נעשה‬



‫ממנה‪.‬‬ ‫בחלק‬



‫האין‬



‫זה‬



‫אחד‬



‫של‬



‫שעושים בחלקו האחר ברור כל כך‬



‫מבלי‬



‫לדעת‬



‫תנועות‬



‫מה‬



‫הראש‬



‫אחד‪ .‬גם את‬



‫עושים‪...‬‬ ‫בזמן‬



‫עובדה‬



‫שמניעים‬



‫ולכן‬



‫!‬



‫לא יוסיף‬



‫מפתיע‬ ‫הראש‬



‫הדבר‬



‫שמשהו‬ ‫בעוד‬



‫לא‬



‫שהדבר‬



‫כנראה שאפשר לעשות‬



‫היא‬



‫אותו‬



‫שאיו‬ ‫וחושבים‬



‫חשים‬ ‫על‬



‫בכל‬ ‫פרט‬



‫המוח איו אנו מרגישים וחשים בו‪.‬‬



‫העבר את הקשב מן התנוך לאף‬



‫המשך בתנועת האף ומבלי להפסיקה העבר את הקשב לתנוך‪.‬‬ ‫דמה‬



‫לעצמך שאתה‬



‫מצייר‬



‫מעגל‬



‫בתנוך‪,‬‬



‫בכיורן‬



‫שיאפשר‬



‫לאף‬



‫להמשיך בתנועותיו הקצובות‪ .‬מהו כיורן התנועה של האוזן ? שים‬ ‫לב מה קררה עכשיו‬



‫לרצועת הגרמי המקשרת את התנוך לקצה‬



‫הכתף‪ ,‬אין זה דרמה למה שחיה קררם‪ .‬אולי שינה האף את מסלולו‬



‫ראינו מצייר יותר מעגל ? חזור להעביר את הקשב לתנועת האף‬ ‫והניעו‬



‫במעגל‪.‬‬



‫בדוק שוב מחו מסלול האוזן‪ .‬אפשר חיה לחשוב‪,‬‬



‫מבלי להתעמק‪ ,‬כי מאחר שהאף והאוזן חם חלקים בלתי נפרדים‬ ‫מהראש‪ ,‬הרי שכל חלקי הראש מציירים מעגלים שעה שאחד מחם‬ ‫מצייר מעגל‪ .‬אך כנראה שאין הדבר פשוט כל·כך‪.‬‬



‫‪182‬‬



‫הכרת היחסים המרחביים‬



‫‪-‬‬



‫אמצעי לתיאום הפעולה‬



‫מבט העין השמאלית‬



‫הפרך את כירון תנועת האף כדי להניע את המחוגים נגד כיוון‬



‫השעון והקשב לעין שמאל כששתי העיניים עצומות‪ .‬בדוק ומצא‬ ‫לאן בעצם הנך מביט בעינך זו י נסה להביט בעין שמאל עצומה‬ ‫על גשר·האף‪ ,‬בין העיניים‪ ,‬אוחר·כך הפנה את המבט לזו~ית השמא·‬ ‫לית בזמן שהנך מסובב את האף‪ .‬רוב‬



‫האנשים‬



‫מתיאשים אחרי‬



‫שניסו פעמים אחדות ולא הצליחו למצוא תשובה ברורה‪ .‬אולי אי·‬ ‫אפשר למצוא את התשובה מהר כל·כך‪ ,‬אלא רק לאחר שמתרגלים‬



‫לתנועה י‬ ‫נסה להניע את' העיד השמאלית במעגל ולשים לב במה משנה‬ ‫הדבר את מסלולו של האף‪.‬‬



‫נ‪.n,‬‬



‫צביעת צד שמאל של הראש במכחול דמיוני‬ ‫שב ישיבה מזרחית נוחה‪ .‬צייר מעגלים באף בכיוון השעון ועם‬



‫זאת נסה לצבוע את המחצית השמאלית של הראש והפנים במכחול‬ ‫דמיוני‪ ,‬שוחנו שתי אצבעות לערך‪ ,‬מבלי להפסיק את תנועת האף‪.‬‬ ‫תאר לעצמך שהיד השמאלית אוחזת במכחול ומעבירה אותו קודם‬ ‫כל מהחוליה הגדולה בכתפיים לצד שמאל של העורף‪ ,‬כשהיא צובעת‬



‫רצועה ברוחב של שתי אצבעות לאורך העורף והגולגולת‪ ,‬משמאלו‬ ‫של הקר החוצה ארתה‪ .‬המשך מן הקדקוד לפנים‪ ,‬אל המצח‪ ,‬אל העיד‬ ‫השמאלית‪ ,‬הלחי‪ ,‬השפה‬



‫העליונה‪ ,‬השפה‬



‫התחתרנה‪,‬‬



‫הסנטר‪,‬‬



‫מתחת ללסת התחתרנה לשמאלו של הצוואר עד עצם הבריח‬



‫‪-‬‬



‫אל‬



‫וחזור‬



‫על ארתה רצועה נאותר מסלול‪ ,‬אל אחורי העורף‪ .‬המשך לצבוע‬ ‫ולכסות את כל המחצית השמאלית של הפנים והראש‪ ,‬עד לכתף‬ ‫השמאלית‪ ,‬ברצועות ששוליהן חופפים‪.‬‬



‫‪183‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫תנועת האף לימיו עם צביעת המחצית השמאלית‬ ‫נ‪,‬ח רגע‬



‫והפרך את כירןו‬



‫תנועת האף‪ .‬צבע שנית‬



‫השמאלית בכיוון ניצב לקודם‬



‫‪-‬‬



‫את המחצית‬



‫כלומר‪ ,‬בתנועות מימין לשמאל‬



‫וחזרה‪ ,‬כך שכל המחצית השמאלית של הראש והפנים תכוסה פעם‬ ‫שניה‪ ,‬בתנועות ערב‪ ,‬המשלימות את תנועות השתי הקודמות‪ .‬שים‬ ‫לב ומצא אם תנועות הצביעה מפריעות לתנועות האף‪ ,‬ראם כן‪ ,‬מתי ן‬



‫כשהמכחול משנה את כיוונו ן האם תחרשת כל המקומרת שהמכחול‬ ‫עובר עליהם ברורה באותה מידה‪ ,‬או שישנם מקומות שבהם קשה‬



‫לחשוב מבלי‬



‫לעצור את הנשימה ן ובאיזה מקרם נעשו מאמצים‬



‫שריריים ברגעים הקשים‬



‫‪-‬‬



‫נעיד ן בעורף ן בכתפיים ן בסרעפתן‬



‫נ‪ 1‬ח‪.‬‬



‫הפניית הקשב מאבר לאבר‬ ‫המשך‬



‫בתנועות‬



‫האף‬



‫נגד כירון השעון‪,‬‬



‫שהכוונה היא לצייר מעגל בסנטר ;‬



‫ותרן‬



‫כדי‬



‫תנועה דמה‬



‫אחדי כמה תנועות דמה שהכוונה‬



‫היא להניע את הזווית השמאלית של הלסת הנמצאת מתחת לארזן‪.‬‬ ‫אחר כך את הדקה השמאלית‪ ,‬אחר כך‬



‫‪-‬‬



‫נקודה שבין האוזן וחוליות‬



‫העורף‪ ,‬במושב הראש‪.‬‬



‫מדי כל חמש אר עשר תנועות של תנועת הראש‪ ,‬העבד את הכוונה‬ ‫לאחד האברים הללו‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬ובכל פעם חזור אל האף‪ .‬המשך‬



‫עד שאפשר יהיה לכלול במערף·מ‪ n‬שבה אחד את כל פרטי הפנים‬ ‫שבצד שמאל באותה הבהירות‪.‬‬ ‫נ‪ 1‬ח‪.‬‬



‫‪184‬‬



‫הכרת היחסים המרחביים ~ אמצעי לתיאום הפעולה‬



‫על הברכיים‬



‫כף רגל ימיו על הרצפה‬



‫‪-‬‬



‫עמוד על הברכיים‪ .‬העמד כף רגל ימין על הרצפה‪ .‬הושט יד ימין‬ ‫לפנים ויד שמאל לאחור בגובה הכתפיים‪ .‬עצום את העיניים ודמה כי‬ ‫רצועת גומי אחת קושרת את האוזן השמאלית אל כף ידך השמאלית‬ ‫)המושטת לאחור( ורצועת‪-‬גומי שניה‬



‫קושרת אותה אל‬



‫כף ידך‬



‫חימנית )המושטת לפנים(‪ ,‬צייר עשרים וחמישה מעגלים באף בכיוון‬ ‫אחד‬



‫ועשרים‪-‬וחמישה‬



‫בכיוון‬



‫שני‬



‫ועקוב‬



‫במרחב‬



‫אחרי‬



‫ההתקצרות‬



‫וההתארכות המותאמת של שתי רצועות הגומי‪.‬‬ ‫כף רגל שמאל על הרצפה‬



‫אחרי מנוחה על הגב חזור לאותה עמידה על כף רגל שמאל וברך‬ ‫ימין והושט יד שמאל לפנים ויד ימין לאחור‪ ,‬בגובה הכתפיים‪ .‬חזור‬ ‫על תנועות האף תוך קשב לרצועות הגומי‪.‬‬ ‫קום והתהלך‪ .‬האם הנך מבחין בתחושה שונה בתנוחת הראש בצד‬



‫ימין ובצד שמאל ? האם תחושת המרחב שונה ן האם המגע של‬



‫אצבעות הרגליים שונה בימין ובשמאלן‬ ‫התעמלות לשמה‬ ‫כל‬



‫‪-‬‬



‫אינה מלמדת‬



‫התנועות שעשינו‬



‫רגם‬



‫כשרירים‪,‬‬



‫ימיו‬



‫!‬



‫הצד‬



‫ומנייר‬



‫הימני‬



‫עשה‬



‫היו‬



‫סימטריות גם בתנועה‬



‫ההבדלים‬ ‫אותן‬



‫חללו‬



‫תנועות‬



‫פעמים ונשאר כמו שחיה לפני‬



‫בצד‬



‫שמאל‬



‫בדיוק‬



‫ואותו‬



‫כן‪ .‬אולי קשת‬



‫היה צד זה קודם‪ ,‬ואולי קשה לסמוך על‬



‫במרחב‬



‫ובצד‬ ‫מספר‬



‫לזכור איד‬



‫הזכרון‪ ,‬אך אין‬



‫ספק שתחושת צד שמאל שונה מזו של צד ימין‪,‬‬



‫האין זה‬



‫רוצה לומר שתנועות סתם ערכן הלימודי הוא קטן ז השינוי‬ ‫חל בעיקר בצד‬ ‫חזרה‬



‫מיכנית‬



‫שהקשבת‬



‫איו‬



‫לח‬



‫ערך‬



‫לו‪,‬‬



‫חיש‬



‫אחר‬



‫לחשוב‬



‫מאשר‬



‫שפעיל~ת‬



‫זורז‬



‫של‬



‫מחזור·הדם‬



‫‪185‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫והתועלת‬



‫החלקית‬



‫שבהפעלת‬



‫השרירים !‬



‫האם‬



‫זו‬



‫היא‬



‫הסיבה שאנשים המתעמלים כל החיים אינם עולים הרבה‬ ‫על אלה שאינם מתעמלים‪ ,‬בכל עניו אנושי קונסטרוקטיבי‬



‫!‬



‫יש אנשים שבדרך הטבע ממשיכים להקשיב לתחושת גופם‬ ‫כשם‬



‫שעשו זאת בתקופת גידולם‬



‫ולהשתנות‬



‫ומתפתחים כל‬



‫ואלה‬



‫ממשיכים‬



‫ללמוד‬



‫חייהם‪.‬‬



‫תנועה אישית ותנועה כלל‪-‬אנושית‬ ‫ההבדלים‬ ‫בכך‬



‫שביו‬



‫אדם‬



‫שהאחד מקשיב‬



‫לאדם‬



‫בתנועת·ראש‬



‫לאזנו בזמן‬



‫פשוטה‬



‫שהוא מסובב את‬



‫הס‬



‫הראש‬



‫וחש בכך את התנועה הרצויה‪ ,‬השני‬



‫‪-‬‬



‫והכתף‪ ,‬השלישי להתקמטות העור על‬



‫הצוואר‪ ,‬הרביעי‬



‫לתזוזת העיר ובו'‪.‬‬ ‫שתנועתו‬



‫של כל‬



‫ליחס שביו האוזן‬



‫הצירופים האפשריים‬



‫רבים עד‬



‫כדי‬



‫כך‬



‫אחד תיראה ·אישית ומיוחדת לו‪.‬‬



‫בקבוצה גדולה אפשר לראות כל מיני תנועות ראש בסי·‬ ‫ברבי‬



‫האף‬



‫להאמין‬



‫הראשונים‪,‬‬



‫למראה‬



‫מהן‬



‫משרנות‬



‫העיניים‪ .‬בסוף‬



‫עד‬



‫השיעור‬



‫כדי‬



‫כך‬



‫שקשה‬



‫מתבלטת‬



‫אנושית כללית‪ .‬האף מצייר באמת מעגל מדרייק‬



‫‪-‬‬



‫תנועה‬



‫בתחו·‬



‫שה ובמציאות הכללית‪ .‬כשדמות עצמו נהירה בתודעתו של‬ ‫האדם בזמן‬ ‫סובייקטיבי‬ ‫נעשית‬



‫תודעה‬



‫בערכים‬



‫‪186‬‬



‫בקלות‬



‫הפעולה‬



‫כלל‪-‬אנושית‬



‫בעל‬



‫הפעולה‬



‫והקשב‬ ‫הדרמה‬



‫קלה‪,‬‬



‫יותר‪,‬‬



‫לזר‬



‫מדרייקנר‬



‫כלומר‪,‬‬



‫מפותחת‪.‬‬



‫סוקר את האובייקטיבי רה·‬ ‫של‬



‫הראייה‬



‫ונעימה‪,‬‬



‫דומה‬



‫יותר‬



‫האינדיבידואליות‬



‫של יכולת ולא בליקויים‪.‬‬



‫בעיניים‬



‫היא‬ ‫לזר‬



‫של‬



‫צריכה‬



‫נעשית‬ ‫כל‬



‫גס‬



‫אדם‬



‫להתבטא‬



‫שעור‬



‫עשירי‬



‫תנועת העיניים מארגנת‬ ‫את תנועת הגוף‬



‫בשעור‪:‬‬



‫לתנועות העיניים השפעה מתאמת על כל תנועות הגרף‪.‬‬ ‫תנועות העיניים קשורות בתנועות שרירי העורף‪ .‬הבחנה‬



‫בקשרים‬



‫אלה‬



‫ומקלות את‬



‫והבדלה‬



‫תנועות‬



‫ביניהם‬



‫משפרות‬



‫את‬



‫השליטה‬



‫הגרף‪.‬‬



‫תנועות העיניים בכירון הפרך לתנועות הראש ותנועות‬ ‫הראש‬



‫בכיוון‬



‫הפרך‬



‫לתנועות‬



‫הגרף‪,‬‬



‫מוסיפות‬



‫ממד‬



‫של‬



‫הבחנה שאינו מוכר לרבים‪.‬‬ ‫אימון כזה מגרון את הפעילות ומאפשר עקירת הרגלי‬



‫פעולה לקריים‪.‬‬



‫הבחנה ביו‬



‫שרירי‬



‫התנועה‬



‫של‬



‫הראיה והשפעתה על‪ .‬השליטה בגוף‪.‬‬



‫העיניים לבין‬



‫שרירי‬



‫שעור עשירי‬ ‫תנודה ימינה ושמאלח‬



‫‪-‬‬



‫בעמידה‬



‫עמוד בפיסוק קל והפנה את הגרף ימינה ושמאלה כששתי ידיך‬ ‫רפויות ותלויות‪ .‬בתנודה ימינה‬



‫‪-‬‬



‫יד ימין נעה ימינה אל אחורי הגרף‬



‫ריר שמאל נעה אף היא ימינה‪ ,‬מלפני הגרף‪ ,‬כאילו מבקשת להשיג‬



‫את המרפק הימני‪ .‬בתנודה שמאלה‬



‫‪-‬‬



‫יד שמאל נעה שמאלה אל‬



‫אחורי הגוף‪ ,‬ריר ימין נעה שמאלה ומשיגה ארתה מלפנים‪.‬‬



‫בעיניים עצומות‬



‫עצרם את העיניים רשים לב שתנועת הראש תהיה שוטפת במס·‬ ‫לו·ל‪ ,‬בפניות חזרה‪ ,‬הבחן מה חוזר קררם‬



‫‪-‬‬



‫העיניים‪ ,‬הראש‪ ,‬אר האגן‪.‬‬



‫עשה תנועות רבות כאלו‪ ,‬מימין לשמאל וחזרה‪ ,‬עד שהדבר יתברר‬



‫לך ותוכל להקשיב לכל האברים בזמן התנועה מבלי להתעכב בתחילתו‬ ‫אר בסופו של המסלול‪.‬‬



‫בעיניים‬



‫פקוחות‬



‫פקח את העיניים והמשך להתנועע כמקודם‪ .‬שים לב אם העיניים‬ ‫ממשיכות להביט בכיוון האף כמר בשעה שהיו עצומות אר שהן עושות‬



‫‪189‬‬



‫שכלול‬



‫משהר‬



‫היכולת‬



‫אחר‪ ,‬ראם כן‬



‫‪-‬‬



‫מה הן‬



‫ערשות ן המקדימות‬



‫הן את‬



‫תנועות‬



‫הראש‪ ,‬הזולגות הן על חלקים מאופק הראייה ‪1‬‬



‫תיאום העיניים ושטף התנועה‬



‫עצרם שרב את העיניים ונסה לחרש מתי תנועות הגרף שוטפות‬ ‫יותר וחלקות יותר‬



‫לעשות את‬



‫התנודות‬



‫‪-‬‬



‫כשהעיניים פקוחות או כשהן עצומות‪ .‬נסה‬



‫חלקות‬



‫בעיניים‬



‫פקוחות כמו‬



‫שהן‬



‫בעשרת‬



‫כשהעיניים עצומות‪ .‬לכאורה‪ ,‬צריכה חיתה התנועה להיות טובה יותר‪,‬‬ ‫בכל המובנים‪ ,‬כשהעיניים פקוחות‪ ,‬אך למעשה מסתבר שאצל רבים‬ ‫גורם הדבר‬



‫לליקויים‬



‫בשטף התנועה‬



‫ובהיקפה‪ ,‬משרם שתנועות‪-‬‬



‫העיניים אינן מותאמות לפעילות השרירים‪ .‬הקשב יפה לתחושה‬ ‫בתנועות הרגליים ובאגן ולכל הפגמים הקטנים שבתנועה‪ ,‬כדי שאפשר‬



‫יהיה להבחין בשינויים שיחולו בשליטה בפעולות הללו במערכת‬ ‫נזלה‪.‬‬



‫הפניית הגו לימיו בישיבה‬



‫שב על הרצפה‪ .‬כפוף רגל שמאל אחזרה לשמאל‪ .‬השען את כף‬ ‫יד ימין על הרצפה )הרגל השמאלית מונחת על צהד הפנימי והכף‬ ‫הצדה לאחזר(‪ .‬כפוף רגל ימין וקרבנה אל הגרף כך שהשוק הימנית‬



‫תהיה מונחת במקביל לחזית הגוף רסרלית כף הרגל נרגעת בירך‪,‬‬



‫קורב לברך השמאלית‪.‬‬ ‫הושט יד שמאל לפנים‪ ,‬מול העיניים‪ ,‬רחפנה את הגו ימינה כשיד‬ ‫שמאל מובילה‪ .‬העיניים צריכות ללוות את כף‪-‬היד הנעה ימינה‪.‬‬



‫‪190‬‬



‫תנועת‬



‫העיניים‬



‫מארגנת‬



‫את‬



‫תנועת‬



‫הגוף‬



‫מבט העיניים קבוע בכף·היד‬



‫חזור לאמצע ופנה שוב ימינה‪ ,‬במידה נוחה‪ .‬כפוף את המרפק‬ ‫השמאלי כך שכף היד תוכל לפנות ימינה יותר‪ .‬השגח שהעיניים‬ ‫תשארנה‬



‫במנוחה‪,‬‬



‫זאת‬



‫אומרת‪,‬‬



‫תשארנה‬



‫נעוצות‬



‫בכף·היר‬



‫שעה‬



‫שהראש והכתפיים נעים ימינה‪ .‬המשך לנוע בלי חפזון‪ ,‬בלי להשתדל‬



‫או להתאמץ להגיע ימינה יותר מאשר נעים לעשות‪ .‬השגח שלא‬ ‫להפנות את העיניים ימינה יותר מאשר מסיע אותן הראש‪.‬‬ ‫השתדל לא לקצר את עמוד‪-‬השררה אלא לרכך את החזה ואת‬ ‫הצלעות ולהניח לראש שיתנוסס גבוה מבלי לעשות רבד בשביל‬ ‫להזדקף בכוונה‪ .‬השגח יפה שהעיניים תלווינה את כף·היר השמאלית‪.‬‬



‫רבים ממשיכים בלא יודעים להביט ימינה יותר גם לאחר שהיד‬ ‫נתעכבה‪ ,‬ולעתים אף אחרי שמעירים להם‪.‬‬ ‫שכב לנוח והקשב לשכיבת הגוף‪.‬‬



‫הפניית הגו לשמאל‬ ‫שב והעבר את שתי כפות הרגליים ימינה למצב הסימטרי לקורם‪.‬‬



‫הישען על הרצפה על יד שמאל‪ ,‬משמאל לגוף‪ .‬כף רגל ימין נמצאת‬



‫מימין לגוף על הרצפה‪ .‬רגל ימין כפופה בברך ומונחת על צדה ‪,,‬פנימי‬ ‫ורגל שמאל מונחת על צדה החיצוני‪.‬‬ ‫הושט יד ימין לפני העיניים והפנה את כל הגו שמאלה כשהעיניים‬ ‫מלוות את כף הי‪.‬ד כפוף את מרפק ימין כשכף‪-‬היד נעה שמאלה‪,‬‬



‫כך שתגיע שמאלה יותר‪ .‬חזור לאמצע ופנה שוב שמאלה‪ ,‬עשרים‬ ‫וחמש פעמים‪ ,‬כל פעם באופן פשוט יותר‪ .‬שים לב לתנועה עצמה‬ ‫ולאיכותה‪ ,‬ולא להגברת הפנייה משאלה‪ .‬הקשב לאגן‪ ,‬לעמוד השררה‪,‬‬



‫לעורף‪ ,‬לנוקשות המיותרת בצלעות ו·לכל מה שמפריע לנוחית התנועה‪.‬‬



‫שכב על הגב יניח‪.‬‬



‫‪191‬‬



‫שכלול‬



‫היכרלת‬



‫תנועת העיניים מגדילה את הפנייה‬



‫שב וכפוף רגל שמאל אחורה לשמאל‪ .‬קרב רגל ימין לגוף‪ .‬הפנה‬ ‫את הגר ימינה והישען על כף יד ימין על הרצפה‪ .‬היד מונחת איפוא‬ ‫ימינה‬



‫יותר מאשר‬



‫קודם‬



‫והצדה אחרי‬



‫כיון שמניחים אותה אחורה‬



‫פניית הגו המוקדמת ימינה‪ .‬הרם יד שמאל לפני העיניים ובתנועת‬ ‫הגו הסיענה ימינה‪ .‬כפוף את המרפק השמאלי בכדי להביא את כף·‬ ‫היד ימינה‪ ,‬עד כמה שאפשר בגבול הנוחות‪.‬‬



‫במצב מפותל זה של הגו העבר את העיניים מכף יד שמאל‬ ‫ימינה יותר וחזור להביט על כף·הי‪.‬ד העבר את המבט באופן כזה‬



‫כעשרים פעם‪ ,‬ימינה מהיד וחזור להביט על הי‪.‬ד היעזר בתנועת‬ ‫הראש לכיוון הפניית המבט‪ .‬השגח שתנועת העיניים תהיה אפקית‪,‬‬



‫מאחר שהן נוטות לרדת בקצה הימני של המסלול‪.‬‬



‫אל תקצר את גופך‬



‫בשביל להקל על תנועה זו יש לשים לב שלא לקצר את העורף‬ ‫ויש להניע את עמוד·השדרה בקלות‪ ,‬כאילו מישהו עוזר לראש על·‬ ‫ידי משיכה למעלה בציצית הקדקו‪.‬ד עזור לעצמך גם בהרמת עצם·‬ ‫השת השמאלית מן הרצפה‪.‬‬ ‫נוח‪.‬‬



‫נסה לפנות פעם נוספת ימינה כשיד שמאל מורה את הדרך‬



‫וראה אם הפיתול גדול יותר ולמרות זאת גם נוח יותר‪.‬‬



‫העיניים‬



‫‪-‬‬



‫לא לראייה בלבד‬ ‫צא וראה מה גדולה השפעת העיניים על תיאום שרירי‬ ‫הגוף‪,‬‬



‫היא‬



‫גדולה‬



‫לרוב אברי הגוף‬



‫‪192‬‬



‫אפילו‬ ‫תפקידים‬



‫מהשפעת‬



‫כפולים ‪:‬‬



‫שרירי‬ ‫הפה‬



‫העורף‬



‫‪-‬‬



‫עליהם‪,‬‬



‫לאכילה‬



‫ול·‬



‫תנועת‬



‫דיבור‪,‬‬



‫העיניים‬



‫האף‬



‫לריח‬



‫‪-‬‬



‫מארגנת‬



‫ונשימה‬



‫את‬



‫ובו'‪.‬‬



‫תנועת‬



‫לעתים‬



‫הגוף‬



‫קרובות‬



‫אין‬



‫התפקידים הכפולים נראים לעין במבט ראשון‪ ,‬אבל חש•·‬ ‫בותם אינה קטנה משום כן‪ .‬האוזן הפנימית‪ ,‬למשל‪ ,‬מכילה‬



‫מכשירים לאיזון‬



‫הגוף‬



‫בתנועה אטית‬



‫תפקיד השמיעה‪ ,‬בדומה‬ ‫השפעה‬



‫מכרעת‬



‫לזכור מה‬ ‫עיניים‬



‫להיוכח‬



‫לכן יש לשרירי‬



‫על אופן‬



‫אינן‬



‫רואות‬



‫מה‬



‫גדול‬



‫העורף והעיניים‬



‫התכווצות שריר‬



‫קורה בשעת עלייה‬ ‫את‬



‫ובתאוצה‪ ,‬נוסף‬



‫או ירידה‬



‫הרצפה‬



‫בסוף‬



‫של‬



‫העיניים‬



‫תפקידן‬



‫על‬



‫העורף‪.‬‬



‫במדרגות‪,‬‬



‫מספיק‬



‫כשה·‬



‫המדרגות‪,‬‬



‫בשביל‬



‫בהכוונת‬



‫שרירי‬



‫הגוף‪.‬‬



‫בכל עיר לחוד ובשתיהן יחד‬ ‫שב‪ ,‬כפוף דגל ימין ימינה ואחודה וקרב את השמאלית‪ .‬הפנה‬



‫את הגו שמאלה והישען על יד שמאל‪ ,‬שמאלה ככל האפשר בגבול‬ ‫הנוחות‪ .‬הדם כף יד ימין לגובה העיניים והניעה שמאלה במסלול‬



‫אפקי‪.‬‬



‫הבט‬



‫על היד הימנית‬



‫והפנה את הראש‬



‫והעיניים לנקודה‬



‫כלשהי על הקיר‪ ,‬הדחק לשמאלה של הי‪.‬ד החזר את מבטך אל היד‬ ‫וחוזר חלילה‪ ,‬כעשרים פעם‬



‫‪-‬‬



‫מהן עשר פעמים כשעין שמאל עצומה‬



‫וד‪,‬עפת המבט מן היד שמאלה נעשית נעיד ימין בלבד ועשר נעיד‬



‫עימאל בלב‪.‬ד לבסוף פקח את שתי העיניים ונסה לפנות פעם נוספת‬ ‫כדי לדאות אם הפיתול לצד שמא·ל השתפד עוד יותר‪ .‬ההשתפדות‬ ‫מדהימה לעתים‪.‬‬ ‫כפוף דגל שמאל אחודה‪ ,‬קרב דגל ימין אל הגוף ונסה לשפד את‬ ‫הפנייה גם בצד ימין‪ .‬זכור לעשות את התנועות בעצימת העיד האחת‬



‫והאחדת לסירוגין‪.‬‬



‫‪193‬‬



‫;‪::‬כלול‬



‫היכולת‬



‫‪-‬‬



‫תיאום העיניים‬



‫נ‪.n,‬‬



‫שיפור הגו‬



‫הקשב ומצא איזה חלקים השתטחו יותר ומגעם עם הרצפה‬



‫ברור יותך‪ .‬ההבחנה בתנועות העיניים היא שגדמה לכך‪ .‬להבא‬



‫אם יחזור הגו להיות נוקשה במשך הזמן‬



‫‪-‬‬



‫‪-‬‬



‫אפשר יהיה להבחין שגם‬



‫תנועת העיניים אינה זריזה כמו ברגע זה‪ .‬אפשר ללמוד לתאם ולארגן‬ ‫את העיניים ועל·ידי כך לשפר את תנועת הגו‪.‬‬



‫פנייה ימינה‬



‫‪-‬‬



‫מבט שמאלה‬



‫שב וכפוף דגל שמאל אחודה וקרב דגל ימין אל הגוף‪ .‬הפנה את‬ ‫הגו עם הראש והכתפיים ימינה עד גבול הנוחות‪ .‬הישען על יד ימין‬ ‫מאחוד‪ .‬הדם יד שמאל‪ ,‬במרפק כפוף‪ ,‬לגובה העיניים והטה אותה‬



‫ימינה‪ .‬הבט על היד והעבד את המבט הלאה ממנה שמאלה‪ .‬חזור‬



‫להביט ביד ושוב הבט שמאלה יותר‪ ,‬לנקודה בדורה על הקיר ;‬



‫שים‬



‫לב שעם כל הפניית‪-‬עיניים שמאלה מגיע המבט לנקודה שמאלית‬



‫יותר על הקיר‪.‬‬



‫בכל עין לחוד‬



‫‪-‬‬



‫לסירוגיו‬



‫עצום עין אחת ועשה כעשר נתועות‪ .‬עצום עין שניה ועשה אותו‬



‫זבד‪ .‬השגח שהפנים תשארנה שקטות בעצימת כל עין‪ .‬פקח את‬ ‫העיניים והוסף חמש תנועות‪ .‬זכור את המשיכה בציצית הראש‪ .‬אחרי‬



‫כל זאת נסה תנועה פשוטה ימינה וראה אם הפיתול ימינה גדול יותר‬ ‫ונוח‬



‫ירתך‪.‬‬



‫פנייה שמאלה‬



‫‪-‬‬



‫מבט ימינה‬



‫שב וכפוף דגל ימין אחודה‪ ,‬קרב דגל שמאל‪ ,‬הפנה את הראש‬



‫עם הגו והכתפיים שמאלה כשאתה נשען על יד שמאל‪ .‬הדם יד ימין‬ ‫!‪19-‬‬



‫מארגנת‬



‫העיניים‬



‫תנועת‬



‫את‬



‫תנועת‬



‫הגוף‬



‫שמאלה‪ ,‬בגרבה העיניים‪ .‬הפנה את המבט ימינה מן היד פעמים רבות‪.‬‬ ‫עצרם עין אחת‬



‫ראחר·כן עין שניח‪ .‬חזור לפקוח את שתי העיניים‬



‫והוסף חמש תנועות‪ .‬בחן את איכרת הפיתול כמקודם‪.‬‬



‫שכב על הגב רנ‪ 1‬ח‪.‬‬



‫ימינה‬



‫הנעת חגורת‪-‬הכתפיים‬



‫שב‪ ,‬כפוף רגל שמאלה אחורה וקרב את הימנית אל הגרף‪ .‬הפנה‬



‫את כל הגר ימינה‪ .‬הישען קודם על יד ימין ואחר·כן גם על יד‬ ‫שמאל‪ ,‬כשהן מונחות על הרצפה‪ ,‬במרחק מה האחת מן השגיח‪ .‬הרם‬ ‫את הראש והנע את חגררת·הכתפיים‬



‫ימינה כן שהכתף הימנית תונע‬



‫אחורה וימינה והכתף השמאלית קדימה וימינה‪ .‬השגח ששתי הכתפיים‬ ‫תזוזנה באופן ברור‬



‫‪-‬‬



‫האחת אחורה והשביח קדימה‪ ,‬לסירוגין‬



‫‪-‬‬



‫עד שהלחץ על שתי כפרת הידיים יהיה שררה‪.‬‬



‫תנועה נוגדת של הראש והכתפיים‬ ‫תנועת‬



‫עם‬



‫הכתפיים‬



‫ימינה‬



‫פונים‬



‫גם‬



‫הראש‬



‫מתון הרגל‪ .‬נסה להפנות את הראש שמאלה עם‬



‫ימינה‪ ,‬וימינה‬



‫‪-‬‬



‫והעיניים‬



‫ימינה‬



‫תנועת הכתפיים‬



‫עם תנועת הכתפיים שמאלה‪.‬‬



‫הקשב לנשימה‬



‫ולחזה‬



‫וחזור להניע‬



‫את הראש בכיורן נגדי‬



‫לתנועת הכתפיים‪ ,‬עד שהפעולה תהיה נעימה‪.‬‬



‫מעבר‬



‫נוגדת לתנועה תואמת ובחזרה‬



‫מתנועה‬



‫המשך בתנועות הנוגדות הללו ותרן כדי פעולה‪ ,‬מבלי‬



‫להיעצר‪,‬‬



‫עבור לתנועה תואמת‪ ,‬כשהראש מלווה את הכתפיים גם ימינה וגם‬ ‫שמאלה‪ .‬ושוב‬



‫‪-‬‬



‫מבלי להיעצר‪ ,‬תוך כדי פעולה‪ ,‬חזור לתנועות‬



‫הנוגדות‪.‬‬



‫‪195‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הפסק ונסה להיוכח אם חל שיפור בפיתול ובנועם התנועה‪ .‬שכב‬ ‫על הגב וזהה את השינויים במגע הגב עם הרצפה‪,‬‬



‫אותו תרגיל‬



‫‪-‬‬



‫לצד שמאל‬



‫שב‪ ,‬העבר את כפות הרגליים ימינה וחזור על כל התרגיל בצד‬ ‫השני‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנע את הראש עם הכתפיים ונגד כיוון הכתפיים לסירו‪-‬‬ ‫גין‪ ,‬כמקודם‪ .‬זכור מדי פעם להימנע ממאמצים‬



‫המכוונים להשגת‬



‫המטרה‪.‬‬



‫מאמץ גדול יותר‬



‫‪-‬‬



‫אינו פעולה טובה יותר‬



‫אם מתאמצים בכל תנועה להגיע עד גבול היכולת‪ ,‬יגרום‬ ‫המאמץ‬



‫כאבים‬



‫בשרירים‬



‫ובמפרקים‬



‫השונים‪,‬‬



‫בדרך‬



‫זו‬



‫איו‬



‫משיגים אפילו חלק מהיכולת הבאה עקב פירוק המתכונות‬ ‫ההוגליות‪ .‬הודות לשיפור ההבחנה בתנועות האברים תשו·‬ ‫נים‬



‫והיחסים‬



‫הנגרמת על·ידי‬ ‫גדלה‬



‫ביניהם‬



‫קטן‬



‫מרכזים‬



‫בלתי·וצוניים(‬



‫הטונוס‬



‫)דרגת‬



‫ההתכווצות‬



‫והשליטה‬



‫המכוונת‬



‫מאליה‪,‬‬



‫עליך‬



‫לעורו‬



‫את עצמך ולראות‬



‫אם‬



‫באמת אתה‬



‫עושה‬



‫את מה שאתה חושב שאתה עושה‪ .‬ובים משלים ·את עצמם‬ ‫בחשבם‬



‫ינועו‪,‬‬



‫כי‬



‫הוי‬



‫משום‬



‫שהם‬



‫הכתפיים‬



‫חשים‬



‫באמת‬



‫מאמץ‬



‫נעות‬



‫ורוצים‬



‫גם‬



‫ביחס‬



‫שהכתפיים‬



‫לרצפה‬



‫וגם‬



‫ביחס לגוף‪ ,‬כפי שנאמו‪.‬‬ ‫שים‬ ‫צים‬



‫לב שעבודת‬



‫ההופכים‬



‫האברים‪.‬‬



‫קצוות‬



‫‪196‬‬



‫השרירים כולה‬



‫כליל‬



‫מאמצים‬



‫ובהתקשות‪,‬‬



‫לתנועה‬



‫תהפוך‬



‫משפרים‬



‫שאינם מתבטאים‬



‫ל·א‬



‫זו‬



‫בלבד‬



‫לתנועה‪ ,‬מאמ·‬



‫את‬



‫היכולת‬



‫בתנועה‪,‬‬



‫אלא‬



‫שהם‬



‫גורמים‬



‫ואת‬ ‫בתת·‬



‫לאיבוד‬



‫תנועת‬



‫העיניים‬



‫מארגנת‬



‫את‬



‫תנועת‬



‫הגוף‬



‫אנרגיה‪ ,‬אלא אף לכך שהאנרגיה האבודה משמשת להריסת‬ ‫המתקנים‪.‬‬



‫כפיפות הראש מצד לצד בגוף מפותל ימינה‬



‫כפוף רגל שמאל אחורה וקרב את הימנית אל הגוף‪ .‬הפנה את כל‬ ‫הגו ימינה והישען על יד ימין‪ .‬הגבר במידת מה את הפיתול ימינה‬ ‫והזז את כף היד הימנית משהו ימינה‪ ,‬כך שיורצו פיתול במתח קל‬ ‫בלב‪.‬ד הנח את כף יד שמאל על הקדקוד והטה בעזרתה את הראש‬ ‫מימין שלמאל‪ ,‬כשאתה מקרב אוזן ימין אל כתף ימין ואחר·כך אוזן‬



‫שמאל אל כתף שמאל‪ .‬שים לב שלא תפנה את הראש מימין לשמאל‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬השגח שהאף ישאר מכוון לחזית גם כשאוזן ימין מתקרבת‬ ‫לכתף ימין וגם כשאוזן שמאל מתקרבת לכתף שמאל‪.‬‬



‫בגוף מפותל שמאלה‬ ‫כפוף רגל ימין אחורה‪ ,‬קרב רגל שמאל אל הגוף‪ ,‬הפנה את כל‬



‫הגוף שמאלה והישען על יד שמאל‪ .‬חזור על אותן הטיות הראש‬ ‫כשיד ימין על קדקוד הראש‪ ,‬הטיית הראש מימין לשמאל תגדל אם‬ ‫תעזור לה בתנועת כל עמוד·השדרה‪ ,‬המתעקם ימינה כשהראש נוטה‬ ‫שמאלה‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬



‫טלטול הגו בישיבה‬



‫שב והעבר את שתי כפות הרגליים ימינה‪ .‬טלטל את הגו מימין‬ ‫לשמאל בתנופות קלות הגדלות והולכות‪ ,‬כששתי הידיים נישאות‬ ‫עם תנופות הגו‪ ,‬בדיוק כמו שעשינו בהתחלת השעור בעמידה‪ .‬נשום‬



‫חפשית כדי להקל על התנופות‪.‬‬



‫‪197‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫המבט בכיוון הפוך לטלטול‬ ‫אחרי‬



‫הפוך‬



‫תנופות‬



‫מספר‬



‫את‬



‫תנועת‬



‫הראש‬



‫והעיניים‬



‫כנגד‬



‫זאת אומרת‪ ,‬הפנה את הראש והמבט שמאלה‬



‫תנופת הגו והידיים‪,‬‬



‫בזמן התנודה ימינה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬תוך כדי פעולה‪ ,‬מבלי להפסיק‪ ,‬האתם‬ ‫את האברים לתנועה באותו כיורן‪ .‬חזור לתנופות מנוגדות‪.‬‬



‫המשך בהיפוכים אלה של תנועת הגו עד שהמעברים מכיוון אחד‬ ‫לשני יהיו נהירים ופשוטים‪ .‬עשה כעשרים וחמש תנועות מכל סוג‬ ‫ונוח‪.‬‬



‫חזור על התרגיל האחרון בישיבה בכיוון ההפוך‪ ,‬כשהרגליים‬ ‫מופנות שמאלה‪ .‬נוח‪.‬‬



‫שב ובחן את איכות הפיתול ושיעורו בהשוואה להתחלה‪.‬‬ ‫טלטול הגו בעמידה‬



‫‪-‬‬



‫בהרמת עקבים‬



‫קום לעמידה‪ .‬פסק את הרגליים כרוחב האגן כמעט‪ ,‬והנף את‬



‫הזרועות עם הגוף מימין לשמאל כשהראש נע עם הגוף‪ .‬בתנופה‬ ‫לימיו הרם עקב שמאל מן הרצפה‪ ,‬ובתנופה לשמאל הרם עקב ימין‪.‬‬ ‫השגח שתנועת‬



‫הזרועות‬



‫תחיה‬



‫חפשית‬



‫והמשך לעשות‬



‫עשרים·‬



‫שלושים תנופות מימין לשמאל‪.‬‬



‫תנועת‬



‫הראש‬



‫‪-‬‬



‫נוגדת‬



‫ותואמת‬



‫כשהתנועות נעשות חלקות ונעיזבות‪ ,‬החלף את כיוון תנועת הראש‪.‬‬ ‫המשך להניע את הראש נגד כיוון תנועת הגו עד שתנופות אלו‬



‫תהיינה חלקות וקלות‪ .‬החלף שוב את הכיוון והנע את הראש עם תנועת‬ ‫הכתפיים‪ .‬נסח לשנות את הכיוונים תוך כדי פעולה מבלי שמהלכה‬ ‫יופרע כדי לחשוב על ההיפוך‪.‬‬ ‫קום‬



‫והתהלך‬



‫ושים‬



‫בתנועותיו ובנשימה‪.‬‬



‫‪198‬‬



‫לב‬



‫לשינויים‬



‫באחיזת‬



‫הגוף‪,‬‬



‫בעמידתו‪,‬‬



‫שעור‬



‫ודועת‬ ‫מןדעום‬



‫א‪n‬‬



‫ד·עשר‬



‫החלקום הבלתו‬ ‫בעזרת‬



‫המודעום‬



‫כשעור‪:‬‬



‫בגופו‬



‫ובאישיותו‬



‫של‬



‫כל אדם‬



‫יש‬



‫חלקים‬



‫המודעים‬



‫לו ונהירים לו במיוחד‪ .‬קצות האצבעות והשפתיים מודעים‬ ‫לכל אדם כמעט יותר מאשר מאחורי ראשו ובתי שחיו‬



‫דמות עצמית שלמה‬



‫ונו' ‪.‬‬



‫ונהירה באותה מידה בכל שטחי‬



‫הגוף‪ ,‬התחושה‪ ,‬הרגשות והמחשבה‪,‬‬



‫היא‬



‫אידיאל שאפשר‬



‫לשאוף אליו‪ ,‬אן קשה היה להשיגו בתנאי הבערות ששררו‬ ‫באנושות עד‬



‫שעור‬



‫השוואת‬



‫זה‬



‫היום‪.‬‬



‫מציע‬



‫התחושה‬



‫אמצעים‬



‫בחלקים‬



‫להשלמת‬



‫מודעים‬



‫הדמות‪,‬‬



‫לתחושה‬



‫על·ידי‬



‫בחלקים‬



‫הבלתי מודעים‪ .‬בסיון כזה מלמד להבחין בחלקים הנשארים‬ ‫ללא שימוש פעיל ומודע בחיי האדם‪.‬‬



‫א‪n‬‬



‫שעור‬



‫ד·עשר‬



‫דמה לעצמך אצבע לוחצת על השוק‬



‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את שתי הרגליים פיסוק שווה ונוח‪ .‬הנח‬ ‫את ידיך לפני הראש אחת על גב השביח‪ .‬הנח את המצח על גב היד‬ ‫העליונה‪.‬‬



‫דמה לעצמך שמישהו לוחץ באצבע על עקב רגל ימין וממשיר‬ ‫ללחוץ על הצד האחורי של השוק מן העקב עד‬



‫בלחיצה זו‬



‫הברך ;‬



‫יש להרגיש את נוקשות העצם ולא להחליק ימינה או שמאלה‪ .‬לשם‬ ‫כך יש להושיט את כף הרגל לאחור ולהאריך את אצבעות·הרגל‬ ‫כשהעקב פונה למעלה‪.‬‬



‫בדור מתגלגל על העכוז‬



‫עתה נסה לדמות לעצמך כדור·ברזל המתגלגל לאורך הרגל‪,‬‬ ‫מאמצע העקב עד הברך וחזרה‪ .‬הכדור יבחר לו דרך כזו שבה תהיה‬



‫ההתנגדות הברורה ביותר‬



‫‪-‬‬



‫כמו בלחיצת האצבע‬



‫‪-‬‬



‫כך שלא‬



‫יתגלגל לימין או לשמאל‪ .‬נסה למצוא את כל הנקודות של המסלול‬ ‫הזה כדי שהכדור לא ידלג אף על אחת מהן‪.‬‬



‫חשוב פעם על לחץ הכדור ופעם על לחיצת האצבע‪ ,‬עד שתמצא‬ ‫את כל הנקודות שאינן ברורות‪ .‬אין צורך לעשות שום תנועה‪.‬‬ ‫המשך לדמות את הכדור המתגלגל מן הברך‪ ,‬בכיוון הירך‪ ,‬אל‬



‫‪201‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שריר העכוז הגזול‪ .‬מצא את מקרמה של עצם·הירך ;‬



‫החל בברך‬



‫והמשך לכירון העכוז‪ .‬כשמגיעים קרוב לעכוז‪ ,‬כירון העצם חדל להיות‬ ‫ברור‪ .‬נסה למצוא לאן היה הכדור מתגלגל אילו היית מרים את‬



‫הרגל‪ .‬המשך לגלגל את הכדור חזרה על הברך רעד העקב ומשם‬ ‫חזרה לעכוז‪ ,‬עז שכל הנקודות במסלול תהיינה ברורות באותה מידה‪.‬‬



‫הכדור על גב היד‬



‫הושט יד שמאל‬



‫השמאלית‬



‫לפנים‪ ,‬כשהיא כפופה‬



‫במרפק כפיפה נוחה‬



‫ודמה שאותו כזור·ברזל כבז מונח על גב·הי‪.‬ז‬



‫מצא את המקום בו ירכל הכדור להיות מונח מבלי שיפרל‪ .‬נסה‬ ‫לגלגל אותו בכיוון המרפק ולזמרת בדיוק את הקו הנוקשה שעליו‬ ‫יעבור עז המרפק וחזרה‪.‬‬



‫חזור לדמות את אותו קו כשמישהו לוחץ‬



‫עליו באצבע‪ ,‬עז שיהיה ברור כולו‪.‬‬



‫המשך כך מן המרפק אל הכתף וחזרה אל המרפק וסמן באופן‬ ‫ברור את המסלול של הכדור אר של לחיצת הי‪.‬ד חזור לאט אל גב·‬ ‫היד‬



‫ומגב·היז אל הכתף ואל‬



‫השכמה‪ .‬גם כאן‬



‫לא ברור המשך‬



‫המסלול‪.‬‬



‫שוב לרגל הימנית‬



‫חזור אל הרגל הימנית‪ .‬נסה להרים מעט מאז את העקב ואת‬



‫השוק ועקוב בדמיונך אחרי נקודות המגע המהוות את מסלולו של‬



‫הכדור המתגלגל מאחורי הרגל‪ .‬הנח לכדור להמשיך להתגלגל לאטו‬ ‫מן הברך לירן ושים ·לב לאן יתגלגל כשיגיע לעכוז‪.‬‬ ‫שים‬



‫לב לגיוס השרירי המתרחש‬



‫שהכדור מתגלגל במסלולו‪.‬‬



‫‪202‬‬



‫בשכמה השמאלית בשעה‬



‫ידיעת‬



‫החלקים‬



‫חבלתי‬



‫מודעים‬



‫בעזרת‬



‫המודעים‬



‫מירך יבויו לכתף שמאל וחזרה‬



‫נסה להמשיך לדמות את הנדוד המתגלגל מן הברך לאודן הירך‪,‬‬



‫על האגן‪ ,‬בניוון אל השכמה השמאלית‪ .‬מצא בדיוק את המקום· בו‬ ‫יעבוד הנדוד על האגן בשביל להגיע לחגורה ומשם‪ ,‬לאודן עמוד·‬ ‫השדרה‪ ,‬עד השכמה השמאלית‪.‬‬



‫הדם קצת את השכמה ותן לנדוד להתגלגל באותו מסלול חזרה‬



‫אל עמוד·השדדה‪ ,‬החגורה‪ ,‬האגן‪ ,‬הירך הימנית ומצא את המקום‬ ‫שיעבוד בו על העכוז‪ ,‬אל הברך ואל העקב‪ .‬סמן קו זה אבופן מדויק‪,‬‬ ‫בדוד ורצוף‪.‬‬



‫מגב יד שמאל לעקב ימיו וחזרה‬ ‫החזר את הנדוד אל גב היד השמאלית‪ .‬הדם אותה קצת כך‬



‫שהנדוד יתגלגל אל‬



‫שודש·היד ;‬



‫הדם אותה עוז קצת‪ ,‬נדי שימשיך‬



‫להתגלגל אל המרפק‪ ,‬ועוד קצת כדי שימשיך להתגלגל אל השכמה‪.‬‬



‫נדי להניח לנדוד שימשיך להתגלגל‪ ,‬יש לארגן את הגוף כן שהנקודה‬ ‫שלפני הנדוד במס·לול תהיה נמונה ממנו‪ ,‬או הנקודה שעליה הוא‬ ‫מונח תוגבה מעט‪.‬‬



‫מן השכמה גלגל את הכדור לאודן עמוד·השדרה‪ ,‬העכוז והירך‬



‫אל העקב‪.‬‬



‫הדם מעט את הדגל ותן לנדוד להתגלגל עד העכוז‪ ,‬לאודן עמוד·‬ ‫השדרה‪ .‬המשך להניע את הגוף באופן שיאפשר לנדוד להתגלגל אל‬



‫השכמה‪ ,‬אל הכתף‪ ,‬אל המרפק ועל האמה‬



‫‪-‬‬



‫עד גב·הי‪.‬ד לשם‬



‫כן צריכה היד להתארך ולהניח לנדוד שיתגלגל במסלול נטול זוויות‪,‬‬ ‫כדי שלא יפול‪.‬‬



‫המשך להדים פעם את היד והזרוע ופעם את‪ ,‬הדגל והשגח‬ ‫שהנדוד יתגלגל במסלולו באופן בדוד‪ ,‬במהירות שווה ושתוכל לאתר‬ ‫אותו בכל רגע‪.‬‬



‫‪203‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫הכדור מתגלגל בחריץ‬ ‫הנח אוזן שמאל על הרצפה‪ ,‬ישר מעט את יד שמאל במרפק‬



‫והרם את הגוף כך שהכדור יוכל להתגלגל כמו בתוך חריץ‪ ,‬מן היד‬ ‫על העקב וחזרה‪.‬‬



‫שים לב למסלולו של הכדור ועשה כך שיהיה לו ברור לאן‬ ‫להתגלגל‪.‬‬



‫קער את הגוף‬



‫הרם את היד וגם את הרגל והחזק את הגוף בקיעור קל‪ ,‬ללא‬ ‫מאמץ‪ .‬גלגל את הנדוד בשקע המנחיים בתנועות קלות ומהירות‪ ,‬כך‬



‫שיזוז קצת לניוון היד וקצת לניוון הרגל‪ .‬הקשב לנדור בכל מקום‬



‫ומצא מה הנך עושה נדי להמשיך לגלגלו או נדי להחזירו‪.‬‬ ‫המשך לגלגל את הנדוד המונח בשקע המחניים‪ .‬הרם את היד‬ ‫והרגל בתנועות קלות‪ ,‬כשאוזן שמאל על הרצפה‪ .‬הגדל בהדרגה את‬ ‫התנועה כך שהנדוד יגדיל את המרחק שאליו הוא מגיע‪ ,‬עד שיגיע‬ ‫מנף‪-‬היד אל העקב בכל תנודה‪.‬‬ ‫קום לאט וטיי·ל בחדר‪ .‬שים לב אם בעמידה אתה מרגיש משהו‬



‫שונה מן הרגיל ביד שמאל וברגל ימין‪ ,‬לאורך מסלולו של הנדוד‪.‬‬ ‫מעקב שמאל ליד ימיו וחזרה‬



‫חזור ושכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים והושט יד ימין למעלה‪.‬‬



‫הנח אוזן ימין על הרצפה‪ .‬שים את הנדוד ע·ל עקב רגל שמאל וגלגל‬ ‫אותו אל הברך וחזרה‬



‫לעקב ;‬



‫עמוד‪-‬השדרה‪ ,‬עד השכמה‬ ‫האמה עד גב‪-‬היד‬



‫‪-‬‬



‫ושוב מן העקב‪ ,‬על אותו קן‪ ,‬לאורך‬



‫הימנית ;‬



‫מן השכמה אל המרפק‪ ,‬לאורך‬



‫וחזרה אל העקב‪.‬‬



‫שים לב אם אתה מרגיש ברגע הראשון שאפילו המחשבה על‬



‫‪204‬‬



‫ידיעת‬



‫החלקים‬



‫חבלתי‬



‫מודעים‬



‫בעזרת‬



‫המודעים‬



‫רגל ויד אלו שונה מאשר המחשבה על הקודמות‪ .‬חשוב על המסלול‬ ‫ועל הכדור כמקודם‪ ,‬עד שתוכל לאתר את הכדור בכל רגע ועד‬ ‫שהמסלול כולו יהיה ברור ומדויק‪.‬‬



‫הובל את הכדור במתירות שוות‬



‫כאשר המסלול ברור באמת‪ ,‬נוטות היד והרגל להתרומם קצת‬ ‫כדי ·להחזיר את הכדור אל העקב ואל גב הי‪.‬ד הנח להן להתרומם‬



‫בתנועה קטנה‪ ,‬קלה מאד ואטית‪ ,‬שאם לא כן יסטה הכדור מן המסלול‪.‬‬



‫נסה בעיקר להתנועע כך שהכדור יתגלגל במהירות שווה לאורך כל‬ ‫הדרך‪ .‬שים לב שיש להניע כל אחד מאברי הגוף‪ ,‬נרגע שונה‪ ,‬כדי‬



‫לאפשר לכדור להמשיך להתגלגל‪ ,‬או כדי להחזירו‪ .‬יש להוביל את‬



‫הכדור אל המקום שעליו חושבים‪ ,‬מאחר שהכדור עצמו לא יידע‬ ‫לאן להגתלגל‪.‬‬



‫הכדור בשקע תמתניים בתנועת מטוטלת‬



‫הנח את הכדור נשקע המנתיים‪ .‬הרם מעט את היד ואת הרגל‬ ‫וגלג·ל את הכדור בתנועות קטנות בכיוון היד ובניוון הרגל חליפות‪.‬‬



‫הגדל את התנודות בהדרגה עד שהכדור יגיע בכל תנודה מגב היד‬ ‫אל העקב‪.‬‬ ‫קום וטייל מעט בחדר‪ .‬שים לב אם ההרגשה עתה שונה משחיתה‬



‫בטיול הקודם ואם אפשר להבחין בשינויים שחלו בכל הגב ובפנים‪.‬‬ ‫באילו מקומות אתה מרגיש אחרת משהרגשת לפני כן ן‬



‫מן העורף עד העצה וחזרת‬



‫שכב על הבטן‪ .‬פסק את הרגליים‪ .‬הושט ידיים למעלה‪ ,‬מעל‬



‫לראש‪ .‬הנח את הסנטר על הארץ )לא את האף(‪ .‬הנח את הכדור על‬



‫‪205‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫העורף‪ ,‬בין הכתפיים והראש‪ .‬נסה בהדרגה להזיז את הכדור‪ ,‬בתנועת‬



‫הראש‪ ,‬ולגלגלו בין השכמות‪ .‬הרם מעט את הראש ואפשר לו להתגלגל‬ ‫באמצע‪ ,‬בין השכמות‪ .‬יש לארגן את הכתפיים‪ ,‬החזה והגב כך שהכדור‬



‫ימצא את המקום הנוח לו להתגלגל‪ .‬הובל אותו משם נמוך יותר‪,‬‬ ‫בתנועה אטית‪ .‬לשם כך יש להרים את עצם‪-‬החזה בתנועה שתאפשר‬ ‫לו להתגלגל על הגב‪ ,‬לאורך החזה‪ ,‬עד שיגיע לאגן‪ ,‬מבלי לסטות‬ ‫לצדדים‪.‬‬



‫החזר את הכדור לכיוון הראש‪ .‬יש להרים את האחוריים ולארגן‬ ‫את הבטן‪ ,‬הגב והכתפיים כך שהכדור יוכל להתגלגל אל‬



‫העורף ;‬



‫יש‬



‫להנמיך את העורף כדי שהכדור יוכל לעלות עליו‪ .‬הרגליים נשארות‬ ‫על הרצפה כ·ל הזמן‪.‬‬ ‫החזר את הכדור אל האגן ושוב אל העורף‪ ,‬בכל פעם לאט יותר‬ ‫וברור יותר‪ .‬השגח שהראש לא יטה הצדה‪.‬‬



‫בהרמת הרגליים‬



‫הרם קצת את הרגליים מן הרצפה‪ ,‬כשהן מפוסקות‪ ,‬גלגל את‬



‫הכדור מן הראש אל האגן וחזרה‪ ,‬בלי להוריד את הרגליים‪.‬‬ ‫הורד את הרגליים והמשך כמקודם‪.‬‬



‫הבחן‬



‫בשוני שבין שתי‬



‫התנועות‪.‬‬



‫בהרמת רגל ימיו ויד שמאל‬



‫החזר את הכדור אל שקע המחניים‪ .‬הרם רגל ימין ויד שמאל‬ ‫וגלגל את הכדור בתנועות קלות‬



‫אל גב‪-‬היד ומשם‪ ,‬דרך עמוד‪-‬‬



‫השדרה‪ ,‬אל העקב בתנודות הולכות וגדלות ובתנופה ברורה‪.‬‬



‫‪206‬‬



‫ידיעת‬



‫החלקים‬



‫הבלתי‬



‫מודעים‬



‫בעזרת‬



‫המודעים‬



‫בהרמת יד ימיו ורגל שמאל‬



‫הרם יד ימין ורגל שמאל ועשה אותה תנועה‪ .‬חשוב בעיקר על‬ ‫המסלול של הכדור‪ ,‬כך שתוכל לאתר אותו ולכוונו למקום שתרצה‪.‬‬ ‫החזר את הכדור לאמצע האגן וגלגל אותו בכיוון העורף וחזרה‬ ‫אל האגן‪.‬‬



‫נסה את כוח‬



‫דמיונן‬



‫נסה את כוחן‪ .‬שכב על הגב‪ ,‬הושט ידיך לצדדים‪ ,‬פסק רגליך‬ ‫ומצא בדמיונן מסלולים לכדור‪ ,‬שיאפשרו לן‬ ‫מלפנים‬



‫בבהירות‬



‫דומה‬



‫לזו‬



‫של תחושת‬



‫גבן‬



‫לחוש את דמותן‬ ‫אחרי‬



‫התרגילים‬



‫הקודמים‪.‬‬



‫‪207‬‬



‫שעור שנים·עשר‬



‫מחשבה‬



‫ונשימה‬



‫כשעור‪:‬‬



‫יש‬



‫דיסציפלינות המשתמשות בשיפור הנשימה כמפתח‬



‫עיקרי לשיפור האישיות‪.‬‬ ‫אנו‬



‫משנים‬



‫נבהלים~‬



‫את‬



‫חרדים~‬



‫הנשימה‬



‫מפקפקים~‬



‫כשאנו‬



‫מהססים~‬



‫מתאמצים~‬



‫מתענינים ‪1‬‬



‫משתדלים‪.‬‬



‫קצב‬



‫נשימתנו עשוי להשתנות~ מעצירת נשימה מלאה עד לנשימה‬ ‫מהירה‬



‫ורדודה‬



‫רוב‬



‫שנשימה‬



‫שכמוה‬



‫האנשים‬



‫אינו‬



‫כוללת‬



‫וקצובה‬



‫הנפשי‬



‫והגופני‬



‫נשימה‬



‫כזאת‪.‬‬



‫של‬



‫כ ‪ 11‬חוסר‬



‫מנצל‬



‫את‬



‫עשויה‬



‫האדם~‬



‫אויר‪• 11‬‬



‫ואף‬



‫כל‬



‫תוספת‬



‫להעניק~‬ ‫אינו‬



‫החיוניות‬



‫בהתאם‬



‫יודע‬



‫בדיוק‬



‫לבנינו‬ ‫מהי‬



‫כשעור זה יתנסה הקורא באופן נשימה העשוי להפוך‬ ‫בנקל להרגל מחשבתי ולשפר את יכולתו‪.‬‬



‫שעור שנים·עשר‬



‫ספיגת‬



‫‪-‬‬



‫חמצן מוגברת‬ ‫כל תא‬



‫הפחמן‪.‬‬



‫חי צורן‬



‫אם איו‬



‫שניות בלבד‪,‬‬



‫ריאה‬ ‫אן‬



‫חיוניות מוגברת‬



‫חמצן‬



‫נפגם‬



‫יכולה‬



‫לפלוט‬



‫במתכוון‪,‬‬



‫מאמצים‬



‫מיוחדים‪,‬‬



‫הנשימה‬ ‫כיון‬



‫רגיל‪,‬‬



‫;‬



‫את‬



‫איו‬



‫הוא‬



‫שנשימה‬



‫חצי‬



‫כשאדם‬



‫שואף‬



‫כזאת‬



‫מבאן‬



‫האחרון‬



‫נומחר‬



‫משתמש‬



‫ליטר אויר‪,‬‬ ‫אפילו‬



‫ואינו‬



‫בכל‬



‫ופולט נחצי‬



‫חלקית‬



‫עד כדי שאיפה ופליטה‬



‫וחצי‬



‫הליטר‬



‫אינו‬



‫הוא‬



‫מנוחה‪ ,‬לא יקשה להסיק‬



‫‪-‬‬



‫קשות‪.‬‬



‫בריאה עשויה לשאוף כארבעה‬



‫אינה‬



‫נשימה‪.‬‬



‫טרי מגיע לתאי·חמוח במשך עשר‬



‫הגוף מת או‬



‫במצב‬



‫נונגנון‬



‫חמצן‬



‫ופולט ארתו בצורת‬



‫דו·תחמוצת·‬



‫יכולתו‬



‫ליטר‬



‫מספיקה‬



‫עושה‬



‫של‬



‫אויר בכל‬ ‫במצב‬



‫ששיפור קל של‬



‫של‬



‫הנשימה‬



‫של ליטר אחד בבל נשימה‬



‫‪-‬‬



‫ישפר את כל תחליבי חשריפח וחילוף החמרים בגוף ויגביר‬ ‫את‬



‫חיוניותו‪.‬‬



‫השיפור הרצוי אינו‬



‫יבול‬



‫להיעשות‬



‫הנשימה‪ ,‬משום שהמהירות המוגברת‬



‫על·ידי‬



‫איבה‬



‫הגברת‬



‫קצב‬



‫מאפשרת לאויר‬



‫להתחמם די צרבו לפני שיגיע לריאה‪ .‬הדרן חטובה ביותר‬



‫לשיפור‬ ‫אמנם‪,‬‬



‫היא‬ ‫אן‬



‫להעסיק‬ ‫יותר‬



‫את‬



‫מאשר‬



‫בל‬



‫מנגנון‬



‫בכשיבוח‬



‫הנשימה‪,‬‬



‫מינימלית‬



‫חלקית‬



‫המתנחלת‬



‫בעצלתיים‪.‬‬



‫‪211‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫פרטים אחדים‬



‫במבנה הריאה‬



‫לריאה‬



‫בחובה‬



‫ימנית‬



‫אונות‪,‬‬



‫שתי‬



‫השמאלית מפנה מקרם ללב רגם לחלק תוחב‬



‫יותר‪ .‬הארנה‬



‫שלרשה‬



‫יש‬



‫סימפונות‬



‫הימנית‬



‫בארנה‬



‫ענפים‬



‫כדי כך של·‬



‫ניכו עד‬



‫בגודל האונות‬



‫ההבדל‬



‫של חקינה‪.‬‬



‫רגם‬



‫וחבה‬



‫יותר‬



‫אורכה‬



‫גם‬



‫ח•א‬



‫השמאלית‪,‬‬



‫מן‬



‫ושמאלית‪.‬‬



‫הימנית‬



‫גדולה‬



‫שנים‬



‫רוק‬



‫בשמאלית‪.‬‬



‫יש‬



‫לו•אח‬



‫מתחת‬



‫מבנה‬



‫הסרעפת‪ ,‬ששני שרירים חזקים קושרים‬



‫במקצת‪ ,‬זרחי‬



‫בית·ח ‪ n‬זח‬



‫חם השרירים העליונים‬



‫הנשימה‬



‫עצמה איו שרירים‪ .‬שרירי‬ ‫של‬



‫של חמתניים‪ .‬בריאה‬



‫השלישית ולחוליה הרביעית‬



‫לחוליה‬



‫יריעה‬



‫כעיר‬



‫שרירי‪,‬‬



‫קמורה‬ ‫ארתח‬



‫הקשורים‬



‫הצלעות‬



‫שרירי‬



‫לעורף‪,‬‬



‫ושרירי‬



‫הסרעפת‪.‬‬



‫סמיך •ותו‬



‫לנוזל‬



‫חו•·אח דומה‬



‫מאשו‬



‫שהיא ממלאה כל מקום ריק שאתו‬ ‫עטופה‬ ‫משנח‬



‫קרומים‬ ‫את‬



‫היא באח במגע‪,‬‬



‫בשאיפה‬



‫היא‬



‫ותנועתם‬



‫הקשורים אל בית·חחזח‬



‫חזקים‬



‫כפחח‬



‫לגוף מוצק‪ ,‬כך‬



‫ובנשיפה‪.‬‬



‫פעולת מנגנון הנשימה‬ ‫פעולת‬



‫מנגנון‬



‫הנשימה‬



‫אנו‬



‫כשאנו ישנים‪ ,‬רצים‪ ,‬שרים או שרח•ם ובו'‪ .‬המשותף‬



‫לכל‬



‫ובנשיפה‬



‫הוא‬



‫את‬



‫נפח‬



‫אופני‬



‫יוצא‪,‬‬



‫הנשימה‬



‫מפני‬



‫שבשאיפה‬



‫הוא‬



‫שפעולות‬



‫הריאה בשאיפה‬



‫המנגנון‬



‫לפנים‪,‬‬



‫לאחוו ולצדדים‬



‫בדון·כלל‬



‫קיימת‬



‫נכנס‬



‫תאויר‬



‫מכוונות‬



‫להגדיל‬



‫ולהקטינו בנשיפה‪.‬‬



‫הגדלת הנפח יכולה‬



‫‪212‬‬



‫מסובכת‪.‬‬



‫נושמים‬



‫אחות‬



‫רק‬



‫להיעשות‬



‫על·ידי תנועת‬



‫בית·חחזח‬



‫ותנועת הסרעפת למעלה‬



‫ולמטח‪.‬‬



‫חלקי‬



‫המנגנון‪,‬‬



‫פעולה‬



‫חלקית‬



‫של‬



‫מחשבה‬



‫בצירופים‬



‫שונים‪,‬‬



‫רק‬



‫בנשימת‬



‫מוגברת‪,‬‬



‫כגון‬



‫ובשימה‬



‫אחרי‬



‫ריצת‬



‫מתירת וממושכת‪ ,‬מופעלים כל הצירופים‪.‬‬



‫פעולת הסרעפת‬



‫שרירי‬



‫הסרעפת‪,‬‬



‫בהתכווצם‪,‬‬



‫חמתניים ומשטחים‬



‫נפחן‬



‫גדל‬



‫ותאויר‬



‫מהתכווץ‪,‬‬



‫את‬



‫ובית·חחזח‬



‫קמורת‬



‫את קימורה‪,‬‬



‫נכנס‬



‫שוב‬



‫למעלת‬



‫עוזרים‬



‫הסרעפת‬



‫נמשכת למטח‬



‫תאונות נמשכות‬



‫למטח‪,‬‬



‫חללו‬



‫חדלים‬



‫לתוכן‪ ,‬כשהשרירים‬



‫מושכת גמישותן של‬



‫הסרעפת‬



‫מושכים אותת‬



‫אף‬



‫ועולת‬



‫רקמות·חחיבור של חריאח‬



‫והאויר‬



‫חם‪,‬‬



‫אל‬



‫חוליות‬



‫יוצא‪.‬‬



‫כמובן‪.‬‬



‫למעלת‪.‬‬



‫שרירי‬



‫במצב‬



‫במצב‬



‫של‬



‫הצלעות‬



‫של‬



‫נשיפת‪,‬‬



‫שאיפת‪,‬‬



‫חיא‬



‫וקימורה קטן‪.‬‬



‫פעולת בית·החזה‬ ‫תנועת‬



‫חחזח‬



‫אף‬



‫קדימת ולמעלת בזמן‬ ‫כפולת‪,‬‬



‫בדומת‬



‫לזו‬



‫חיא‬



‫איבת‬



‫פשוטת‪,‬‬



‫עצם·חחזח‬



‫השאיפה‪ .‬גם הצלעות‬ ‫של‬



‫עצם‬



‫תחזה‪,‬‬



‫עושות‬



‫פעולת‬



‫נעת‬



‫תנועת‬



‫השרירים‪,‬‬



‫הגורמת לתנועת חשאיפח בחלקו העליון של חחזח‪ ,‬מושכת‬ ‫את חוליות·חעורף קדימת‪ .‬תנועת‬ ‫שאינו‬



‫קשורות‬



‫לבית·חחזח‪,‬‬



‫הצלעות התחתונות‪ ,‬אלו‬



‫גורמת‬



‫להגדלת‬



‫נפח‬



‫חריאח‬



‫ביתר יעילות מתנועת הצלעות העליונות שמתחת לעצמות·‬ ‫הבריח‪,‬‬



‫בחלק‬



‫העליון‬



‫של‬



‫חחזח‬



‫‪-‬‬



‫ושטוחת‬



‫ותנועת הצלעות מוגבלת‬



‫וקשת‬



‫שרירית‬



‫גדולת‬



‫להגדלת‬



‫קטנת‬



‫חריאח‪ ,‬לעומת‬



‫הגורמת‬ ‫זאת‪,‬‬



‫מתנועעות‬



‫רבת יותר ובתנועת שרירית קטנת‬



‫יותר ומושכות את‬



‫הצלעות‬



‫שבו‬



‫‪-‬‬



‫חריאח‬



‫צרח‬



‫נעשית עבודת‬



‫יחסית‬



‫של‬



‫נפח‬



‫חרוחפות בקלות‬



‫יחסית חן‬



‫נפתחות חרבת‬



‫חריאח בחלקת תוחב ביותר‪.‬‬



‫‪.213‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫שילוב החזה והסרעפת בנשימה רגילה ובנשימת פרדוקסלית‬ ‫כשהחזה‬



‫מתרחב‬



‫ועוזרת להגדלת‬ ‫סרעפת‬



‫נפח‬



‫מתקמרת‬



‫נעשות פעולות‬



‫לשאיפה‪,‬‬



‫הריאה‪ .‬בפליטה‬



‫ועולה‪ .‬יש‬



‫הסרעפת‬



‫הנושמים תמיד נשימה‬ ‫אניס‬



‫והגועים‬



‫מגדילים את‬ ‫אימון‬



‫הנשימה‬



‫החזה‬



‫פרדוקסלית‬



‫הפוך למתואר‪.‬‬



‫וה·‬ ‫שבה‬



‫יש אנשים‬



‫פרדוקסלית‪ .‬רוב בעלי·החיים תשו·‬ ‫בנשימה‬



‫הבטן בפליטה‪,‬‬



‫הפרדוקסלית‬



‫מיחסים לנשימה סגולות‬ ‫על הגפיים‬



‫מצטמק‬



‫גם נשימה‬



‫בכיוון‬



‫משתמשים‬



‫נפח‬



‫יורדת‬



‫הסרעפת‬



‫ומשתטחת‬



‫הפרדוקסלית‪,‬‬



‫לשם‬



‫מקובל‬



‫הוצאת‬



‫במזרח‬



‫כלומר‪,‬‬



‫קול‬



‫חזק‪.‬‬



‫הרחוק‪.‬‬



‫שם‬



‫חשובות‪ ,‬כגון שליטה נוחה יותר‬



‫ויציבה זקופה יותר‪.‬‬



‫בכל מאמץ פתאומי חזק משתמשים אנו למעשה בנשימה‬ ‫פרדוקסלית אף‬ ‫גם‬



‫הריאה‬



‫‪-‬‬



‫את‬



‫אופן‬



‫מבלי‬



‫שנדע‬



‫‪u‬‬



‫הנ •ימה‬



‫הזה‪,‬‬



‫אבר סביל‬



‫הגדלת‬



‫הקרומים‬



‫נפח‬



‫שלה‪,‬‬



‫החזה‬



‫גורמת‬



‫והאויר‬



‫בית·החזה‪ .‬כשהשרירים‬ ‫מפעולתם‪,‬‬



‫מתחילה‬



‫ובגמישותם‬



‫של‬



‫הריאה‬



‫גם‬



‫מדפנות‬



‫הקטנה‬



‫מכוונת‪.‬‬



‫‪214‬‬



‫על‬



‫כך‪.‬‬



‫מכאן שחשוב‬



‫ללמוד‬



‫הנכנס‬



‫וכל‬



‫בית·החזה‬



‫פעילה‬



‫של‬



‫"רוקע" אותה‬



‫המגדילים‬



‫פליטת‬



‫הריאה‬



‫ל"יניקת"‬



‫נפח‬



‫הריאה‪,‬‬



‫את‬



‫האויר‪,‬‬ ‫חיבוריה‪.‬‬



‫נפח‬



‫אל‬



‫עם‬



‫דפנות‬



‫החזה‬



‫המסתיעת‬



‫ומצטמצמת‪.‬‬



‫הריאה‪,‬‬



‫באמצעות‬



‫חדלים‬ ‫בכובדם‬



‫הפליטה‬ ‫מובן‬



‫שהיא‬



‫נסוגה‬



‫שאפשרית‬



‫פליטת‬



‫אויר‬



‫מחשבה‬



‫נשימה‬



‫ובשימה‬



‫ויציבה‬



‫חדירת חאויר דרך האף רחפה לקנח‪ ,‬לסימפונות ולריאה‬



‫‪-‬‬



‫ופליטתו‬



‫ומספקת‬



‫החוצה‬



‫חמצן‬



‫בכל‬



‫צריכה‬



‫‬‫מצב‬



‫ומצב‪,‬‬



‫בעל·חי יכול לחיות במצב‬



‫שבו‬



‫משן שניות ספורות‪ ,‬מבנה‬



‫מנגנון‬



‫קשורים‬



‫בחוליות‬



‫להיעשות‬ ‫במשך‬



‫על יציבתו של עמוד·השדרה כולו וכן‬ ‫עמוד·השדרה‬ ‫נשימה‬ ‫טובה‬



‫משפיע‬



‫טובה‬



‫פירושה‪,‬‬



‫פירושה‬



‫נשימה‬



‫שאיפת תאויר באיזור‬



‫הכתף‬



‫על‬



‫איכותם‬



‫‪-‬‬



‫הוא‬



‫להיפן ‪:‬‬



‫וקצבה‬



‫יציבה‬



‫החיים‪.‬‬



‫מופרעת‬



‫הנשימה‬



‫הצואר והמתגייס‬



‫איפוא‪,‬‬



‫כל‬



‫הנשימה‬



‫‪-‬‬



‫בדרן‬



‫תקינה‬



‫טובה‪,‬‬



‫‪-‬‬



‫אין‬ ‫אלא‬



‫שרוב שריריו‬



‫גורם משפיע‬ ‫אופן אחיזת‬ ‫של‬ ‫כשם‬



‫הנשימה‪.‬‬ ‫שיציבה‬



‫טובה‪,‬‬



‫הימנית‬



‫שכב על הגב‪ .‬העמד את נפות הרגליים על הרצפה‪ ,‬עצום את‬ ‫העיניים‬



‫ונסה לזכור את תנועות הריאה והסרעפת שתוארו לעיל‪.‬‬



‫נשום לאט‪ ,‬בתנועות קטנות וקצרות של החזה והבטן בכל שאיפה‬



‫ופליטה‪ .‬תוך נדי כך הקשב לחזה‬



‫‪-‬‬



‫כיצד הוא מושך את הכתף‬



‫הימנית‪ ,‬ביד עצם·הבריח והשכמה‪ ,‬כשהאדיר נכנס לפינה זו‪ .‬הקשב‬



‫בכל שאיפה רק למקום הזה‪ .‬האויר מגיע לשם מאמצע הגוף‪ ,‬בערך‬ ‫ממחצית‬



‫הסימפונות‬



‫הדרך‬



‫שבין‬



‫מפתח·החזה‬



‫)שלש בריאה הימנית‬



‫את הריאה בניוונים אחדים‬ ‫עצם·הבריח והשכמה‬



‫לרצפה‪,‬‬



‫ושחים‬



‫בבת·אחת ‪:‬‬



‫)בכיוון‬



‫האוזן(‪,‬‬



‫המקום‬



‫בו‬



‫נמצאות‬



‫בשמאלית(‪ .‬החזה‬



‫יונק‬



‫אל הכתף הימנית‪ ,‬אל ביד‬ ‫אל מתחת‬



‫לבית·השחי‪ ,‬אל‬



‫השכמה המונחת על הרצפה‪ ,‬אל החזה מלפנים‪.‬‬ ‫כל עוד משך הזמן הנחוץ לדימוי הפרטים הוא ארוך‪ ,‬אפשר‬



‫‪215‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫לעשות נשימות חלקיות‬



‫אחדות תוך‬



‫כדי‬



‫מחשבה‬



‫אחת‪ .‬הקשב‬



‫לתנועת המשיכה בשרירים המשתתפים בפעולה‪.‬‬



‫מעבר תאויר אל הסימפונה הימנית העליונה‬ ‫עקוב עכשיו אחרי האדיר הנכנס דרך הנחיריים אל אחורי החך‬



‫ואל תוך הקנה‪ .‬חשוב בכל שאיפה רק על המקום הזה‪ ,‬עד שכל‬ ‫חלקיו יהיו מוכרים ומ~דעים לך‪ .‬כשזה נעשה ברור‪ ,‬המשך לעקוב‬



‫אחר האדיר העובר משם אל הסימפונה הימנית העליונה‪ .‬חזור אל‬ ‫הנחיריים וכשזה נעשה ברור הקשב גם לחך‪ ,‬לקנה לכל ארכו‪ ,‬לחלל‬



‫שמסביב לקנה‪ ,‬לאריו הרוקע את הריאה אל בית‪-‬החזה ונלחץ למעלה‪,‬‬ ‫למטה אל הרצפה‪ ,‬אל הכתף ואל בית‪-‬השחי‪.‬‬



‫אל‬



‫הסימפונה‬



‫הימנית‬



‫התחתונה‬



‫עקוב עכשיו אחרי האדיר הנכנס מהנחיריים אל החך‪ ,‬אל הקנה‪,‬‬



‫אל הסימפונה השלישית התחתונה‪ ,‬זו שדרכה נכנס‬



‫האדיר לאונה‬



‫הימנית‪ ,‬בחלקה התחתון הגובל עם הכב‪.‬ד הקשב רק למסלול זה‬ ‫בכל שאיפה‪.‬‬



‫שים‬



‫לב‪ ,‬בזמן‬



‫ההקשבה‬



‫למסלול‬



‫זה‪,‬‬



‫לכל‬



‫החלל‬



‫שמסביב‬



‫לסימפונה השלישית התחתונה‪ ,‬כיצד נלחץ האדיר בסביבת הכבד‬ ‫והמותן‬



‫לכל‬



‫הכיוונים ‪:‬‬



‫לפנים‪,‬‬



‫למטה‪,‬‬



‫הצדה‪ ,‬אל הרצפה ובכיוון‬



‫הרגליים‪.‬‬



‫אל שתי‬



‫הסימפונות מימיו‬



‫עקוב בכל שאיפה‬



‫אחרי‬



‫האויר הנכנס‬



‫אל הנחיריים‪ ,‬עובר‬



‫אל החך‪ ,‬אל הקנה ואל שתי הסימפונות‪ ,‬העליונה והתחתונה‪ .‬הבחן‬



‫‪216‬‬



‫מחשבה‬



‫בהתארכות האונה הימנית ‪ :‬חלקה העליון ערלה‬



‫ובשימה‬



‫למעלה והתחתון‬



‫יורד למטה בר·בזמן‪ ,‬כך שכל הצד הימני של הגר נעשה ארוך יותר‬ ‫והמרחק בין האגן לבית ·השחי‬



‫גדל‪.‬‬



‫חשוב בכל שאיפה איך האויר ממלא את‪ .‬כל המרחב למעלה‬



‫וכל המרחב למטה‪ ,‬ואיד האונה הימנית נמתחת על·ידי הסרעפת‪.‬‬



‫שים לב אם בזמן שאתה עושה זאת הנך מרגיש משהו בחוליות‬ ‫המחניים‪ .‬החוליה השלישית והחוליה הרביעית מתרוממות מן הרצפה‬ ‫בשעה ששני שרירי הסרעפת מותחים את הריאה למטה‪.‬‬



‫אל הסימפונה האמצעית‬



‫נעבור עתה אל הסימפונה האמצעית מימין‪ .‬נסה לחשוב על כל‬ ‫תהליך כניסת האדיר מהנחיריים לאחורי החך ולסימפרנה האמצעית‪.‬‬ ‫ההתארכות של האונה הימנית למעלה ולמטה מאריכה ממילא גם‬



‫את החלק האמצעי‪ .‬אל תנועת ההתארכות נוספת עתה גם התרחבות‬ ‫לפנים ולאחור‪ ,‬כלומר‪ ,‬התעברת ביחס לרצפה‪ .‬הקשב אל פנים הריאה‬



‫‪-‬‬



‫איד החזה "יונק" ארתה בכיוונים האלה‪.‬‬



‫חזור על התהליך כולו‬



‫נסה עכשיו לעבור על כל התהליך של התפשטות והתרחבות‬ ‫מההתחלה עד הסוף ובדוק אילו הם החלקים שאותם אתה מרגיש‬ ‫ברור‬



‫יותר‬



‫ואילו מהם‬



‫התהליך יהיה‬



‫אינך‬



‫מרגיש‬



‫רצוף ונהיר‪ .‬חשוב‬



‫כלל ;‬



‫על‬



‫נסה‬



‫נסיגת‬



‫זאת‬



‫הריאה‬



‫עד שכל‬



‫בצד‬



‫ימין‬



‫בשעת פליטת תאויר‪ .‬האדיר נסוג מן החלק העליון של הכתף‪ ,‬מן‬ ‫השכמה ומן החזה‪ ,‬חוזר‬



‫החך ויוצא דרך האף‪.‬‬



‫דרך‬



‫הסימפונה‬



‫לתוך‬



‫הקנה‪,‬‬



‫אל אחורי‬



‫בתהליך הפליטה נסחט תאויר מן הריאה‬



‫כמו מספוג‪.‬‬



‫‪217‬‬



‫‪......‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫בחלק התחתון ובחלק האמצעי‬



‫עשה‬



‫אותו דבר‬



‫בחלק‬



‫התחתון‬



‫של הריאה‬



‫ובחלק האמצעי‬



‫שלה‪ .‬הקשב אין הריאה נסוגה מן הסרעפת‪ ,‬מן הצלעות‪ ,‬מן הרצפה‬



‫ומעצם החזה ופולטת את האדיר‪ .‬נשום לאט‪ ,‬נשימה פשוטה‪ ,‬כן‬ ‫שאפשר יהיה להבחין בכניסת האדיר ובהתארכות‪ ,‬ובפליטת האדיר‬ ‫ובהתכווצות‪ .‬קום לעמידה‬



‫ושים‬



‫לב להבדל‬



‫שאתה‬



‫חש בין צד‬



‫ימין לצד שמאל‪.‬‬



‫הנח לאונה הימנית להחליק‬



‫שב ישיבה מזרחית על הרצפה‪ .‬עצום את העיניים‪ ,‬הרכן את‬ ‫הראש‪,‬‬



‫שלב את‬



‫אצבעות‬



‫שתי‬



‫הידיים‬



‫על אחורי‬



‫הראש‬



‫והנח‬



‫למרפקים שיהיו תלויים בכבזות אל בין הרגליים‪.‬‬ ‫מי שכפיפה זו קשה עליו‪ ,‬יבחין כי במקום בו החוליות אינן‬ ‫גמישות‪,‬‬



‫הריאה‬



‫אינה‬



‫מתנועעת‬



‫לתנועת האדיר זרך הנחיריים‬



‫ואינה‬



‫נושמת‪.‬‬



‫במצב‬



‫ואחורי החך אל‬



‫האתרכות האונה הימנית למעלה אל השכמה‬



‫זה‬



‫הקשב‬



‫הקנה‪ ,‬חשוב על‬



‫ולמטה‬



‫‪-‬‬



‫מאחרי‬



‫הכבד וגם בסימפונה האמצעית‪ .‬נסה לראות אם במצב זה אפשר‬



‫לתת לריאה להחליק בפנים לכל אורך האדר ב‪(,pleur ):‬‬ ‫חלקים אין היא מחליקה‪ .‬במידה שתבחין בכך‬



‫הבחן באילו‬



‫ילך הראש וישקע‬



‫למטה‪.‬‬



‫קום‪ ,‬התהלך ושים לב להבדל שאתה חש בנשימה בצד ימין‬ ‫ובצד שמאל‪.‬‬ ‫קשה‬



‫להאמין‬



‫שמחשבתן‬



‫על‬



‫תנועת‬



‫האוון‬



‫בקנה‬



‫או‬



‫בסימפונות כיוונה באמת את האויר לכאן או לכאן‪ .‬אולי‬ ‫אחרי רגעים אחדים‬



‫‪218‬‬



‫של אימון התחילו שרירי‬



‫הצד שהק·‬



‫‪-‬‬‫ונשימה‬



‫מחשבה‬



‫לפעול קצת‬



‫שכת לו‬ ‫בצד‬



‫אחרת‪ ,‬כן‬



‫במידת·מה‪.‬‬



‫השתנו‬



‫זה‬



‫ימיו‬



‫של‬



‫כשם‬



‫שפעלו בצד‬



‫הכל‪,‬‬



‫בכל‬



‫פעלו‬



‫והסרעפת‬



‫בית·החזה‬



‫השאיפה‬



‫שגם‬



‫אחרי‬



‫והפליטה‬ ‫בצד‬



‫השרירים‬



‫תנועת‬



‫נשימה‬



‫להפעיל‬



‫צד‬



‫אחד של החזה מבלי שהשני יעבוד‪ .‬כל ההבדל שאתה‬



‫חש‬



‫קשה‬



‫שמאל‪,‬‬



‫מאד‬



‫אינו אלא בשינוי פעולתם‬



‫בנשימה‬



‫בזמן‬



‫שהפעלת‬



‫וארגונם‬



‫השרירים‬



‫של‬



‫המרחביים‬



‫וליחסים‬



‫לפעילותם‬



‫שהקשבת‬



‫ללמוד‬



‫של חלקי גרפן בתנועה‪.‬‬



‫האלה‬



‫השינויים‬



‫הפנים‪,‬‬



‫שגם‬



‫גם‬



‫בחלקים‬



‫חלים‬



‫העצבים ולא בשרירים‬



‫ולכן‪,‬‬



‫עצמם‬



‫הרגל‬



‫עליונים‬



‫רגם‬



‫היד‬



‫של‬



‫אם תשים‬ ‫ארוכים‬



‫מערכת·‬



‫לב‪ ,‬תחוש‬



‫יותר‬



‫וקלים‬



‫יותר בצד ימין‪· .‬אם תסתכל בראי תירכח שתחושתן אינה‬ ‫זמירו‪,‬‬



‫שעינן‬



‫הימנית‬



‫באמת‬



‫פקוחה‬



‫יותר‬



‫וקמטי‬



‫הפנים‬



‫חריפים פחות מאשר בצד שמאל‪,‬‬



‫בצד ימיו‬



‫אותה תנועה בצד שמאל‬



‫שב ישיבה מזרחית כמקודם והקשב הפעם להתארכות האונה‬ ‫השמאלית‪.‬‬



‫לאט‬



‫לאט‬



‫מתחיל‬



‫הראש‬



‫להתרומם‬



‫מן‬



‫הרצפה בכל‬



‫שאיפה‪ .‬שים לב איך הנשימה מתפשטת עם תנועות הראש לכל‬ ‫אורך עמוד·השדרה‪ .‬במקומות בהם הגמישות לקויה‪ ,‬החזה אינו נע‬ ‫מספיק ואינו יונק את הריאה ושם אין היא מחליקה‪ .‬שים לב אם‬



‫אתה‬



‫יכול‬



‫להכחיד‬



‫בתנועת‬



‫הסרעפת‬



‫המושכת‬



‫את‬



‫חוליות‪-‬הגב‬



‫במחניים‪.‬‬



‫קום לעמידה‪ ,‬טייל מעט ושים לב להבדל שאתה חש לאחר‬ ‫שהפכת תהליך זה למ‪ 1‬דע‪.‬‬



‫‪219‬‬



‫היכולת‬



‫שכלול‬



‫נשימה באונה השמאלית‪ ,‬בראש מוטה‬ ‫לשנת‬



‫חזור‬



‫רגל‬



‫שמאל‬



‫ימין‬



‫הטה‬



‫אל‬



‫את‬



‫על‬



‫הרצפה‪.‬‬



‫השען‬



‫הגרף‪,‬‬



‫הראש‬



‫דא‪,‬וזן‬



‫עם‬



‫רגל‬



‫ימין‬



‫אחורה‪,‬‬



‫קרב‬



‫שמאל‬



‫על‬



‫הרצפה‬



‫רביד‬



‫כפוף‬



‫יד‬



‫ימינה‬



‫הכתף‬



‫אל‬



‫הימנית‬



‫הימנית‪.‬‬



‫במצב זה מלא את האונה השמאלית אויר‪ .‬הארך ארתה בצד שמאל‬ ‫אל תוך הכתף בכיוון האוזן ונו נזמן גם למטה‪ .‬בדרך זו מחליקה‬



‫הריאה וממלאת את כל חלל החזה בצד שמאל‪ .‬הוצא את האדיר‬ ‫והקשב‬



‫לנסיגת‬



‫הריאה מכל‬



‫נית·ה‪ n‬זה‪.‬‬



‫שים‬



‫לב‬



‫לראש‬



‫שחדל‬



‫להיות מוחזק ומתחיל שוקע‪ .‬אי היכולת לכפוף את הראש יותר‬ ‫ששריריו‬



‫נובעת מחזה נטול גמישות‪,‬‬



‫מכווצים‬



‫יתר‬



‫על המירה‪.‬‬



‫נאיזור החזה שגמישותו לקויה גם הנשימה לקויה‪.‬‬



‫באונה‬



‫שב‬ ‫האונה‬



‫הימנית‬



‫באותו‬ ‫הימנית‪,‬‬



‫הצטמקותה‬



‫‪-‬‬



‫אופן‬



‫וחזור‬



‫לנסיגתה‬



‫ולהקשיב‬



‫לנשום‬



‫מנית·ה‪ n‬זה‬



‫כאילו היא נסחטת‬



‫להתארכותה‬



‫של‬



‫בפליטת האויר ולתחושת‬



‫בפועל‬



‫ממש‪ .‬שים לב שעה‬



‫שאתה מקשיב לנעשה בצד ימין‪ ,‬כי בזמן ההתארכות‪ ,‬נוטים הראש‬ ‫וכל הגו שמאלה במידת מה ונזמן פליטת האויר חוזר הכל לאמצע‪.‬‬ ‫עמוד ובחן את השינויים שאתה יכול לחרש נהם‪.‬‬



‫‪220‬‬



‫סוף‬



‫מתוך‬



‫מחקרים‬



‫בני‪-‬זמננו‬



‫דבר‬



‫בהתנהגות‬



‫הטבעית‪ ,‬מתברר יותר ויותר שיסודות‬



‫בעלי‪-‬חיים‬



‫המבנה‬



‫החברתי‬



‫בסביבתם‬ ‫אינם נמנים‬



‫עם יצירותיו המקוריות של האדם כמו המוסיקה והמתימטיקה‪ .‬הקשר‬



‫למקום המגורים או לקרקע‪ ,‬הנאמנות לעדר או ללהקה‪ ,‬האיבה לבני‬ ‫העדר השכן‪ ,‬ההיירארכית הקבועה בתוך העדר‬



‫‪-‬‬



‫מעידים על כך‬



‫שמלחמות טריטוריאליות ומלחמות שלטון ומעמה נובעות מתורשתו‬ ‫הבהמית של המין האנושי‬



‫ואינן מנת חלקו הבלעדית של האדם‪.‬‬



‫היצר המלחמתי הוא אבן‪-‬נגף שבה נכשל תיקונו‪-‬העצמי של‬ ‫האדם‬



‫מאז‬



‫ומתמי‪.‬ד‬



‫יחידי‪-‬הסגולה‬



‫שהפכו‬



‫באמת‬



‫לרודפי‬



‫שלום‬



‫ואחוות‪-‬אמת הגיעו לכך על ידי שכלול תודעתם ולא על ידי דיכוי‬ ‫יצריהם‪.‬‬



‫אם אמנם נכון הדבר שהיצרים באים בתורשה‪ ,‬כשם‬



‫שהתודעה‬



‫באה בתורשה‪ ,‬הרי שמוטב לשכלל את התודעה מאשר לדכא את‬ ‫הבהמה שבנו‪ .‬התודעה היא פסגה בהתפתחותו של האדם ובהיותה‬ ‫מושלמת היא "שולטת" הרמונית בפעילות המבנה‪ .‬אדם חזק‪ ,‬יצריו‬ ‫אף הם חזקים וחיוניותו ויכולתו גדולות‪ .‬אי אפשר לדכא את היצרים‬



‫מבלי להקטין את החיוניות והיכולת‪ .‬שכלול התודעה‬



‫יעיל יותר‬



‫מאשר התגברות על דחפים אינסטינקטיביים‪ .‬ככל שהתודעה מושלמת‬ ‫יותר כן יכולים היצרים לבוא יותר על סיפוקם מבלי לפגוע במרותה‪.‬‬ ‫בסיכומו של דבר תהיה הפעילות אנושית יותר‪.‬‬ ‫במאה הנוכחית השתחררו הדורות הצעירים מן המוסכמות של‬ ‫קודמיהם‬



‫בשטחי‬



‫המוסר‪,‬‬



‫המין‬



‫והאסתטיקה‪.‬‬



‫רק‬



‫בשטחים‬



‫ספורים‬



‫‪221‬‬



‫שכלול‬



‫היכולת‬



‫כמו המדע והשיפור החמרי של החיים יכול דורנו לחמשיר בדרכי‬ ‫קודמיו מבלי לאנוס את רגש הכנות שבו‪.‬‬ ‫ואמנם בשני‬



‫שטחים‬



‫אלה ממשיך‬



‫הוא בדרך‬



‫הסלולה‪.‬‬



‫ביתר‬



‫הלכות החיים הוא מתמרד גלויות או פשוט נבוך‪.‬‬



‫שכלול התודעה עשוי להוציאו מן המבוכה ולשחרר את מרצו‬ ‫ליצירה‪.‬‬



‫טפו•ןז‬



‫נר‪-‬‬



‫ו גוז‬



‫‪222‬‬



‫‪"1' ...‬‬



: ‫המחבר‬



‫מספרי‬



(‫)אזל‬



1930



''‫ הוצאת "בינה‬-



‫אוטוסוגסט•ה‬



(‫)אזל‬



1931



"‫ הוצאת "ונועלת‬-



‫הגנה עצמית‬



,‫גע"מ‬: ‫הוצאת אל"ף‬



1g64



Etienne



La Defe11se du Faible -



‫פרקים בשיטתי‬



-



Cl1iro11, Paris.



1933 ‫(תורודהמ‬



A B C du Judo -



Editions



Etien11e CJ1iro11, Paris.



1938 ‫(תורודהמ‬



Judo



Warne



Frtd~rick , · ·



P1·act'cal Unarmed 1942 London.



& Co. Ltd.,



London



‫ (תודודהמ‬8)



Combat



Warne



Frede1·ick



-



Co. Ltd.



‫לזא‬



Judo pour· Ceintures



Editions



Noires -



Chiron,



Paris.



1950



1951



‫(תורודהמ‬



L'Expression



5)



1941



t~



Body and Mature Behaviour : Routledge and Kegan Paul Ltd., Londo11. 1949 Press Inc., New York. Universities International Alef Publishers Ltd., Tel-Aviv. 1966



Highe1· Ju,‫ז‬o Londo11.



73)



(g‫·ו‬ound



work)



-



Prederick



Wa‫·ו‬ne



1952



Corpor·elle



-



Editions



Chiro11, Paris.



3)



& Co. Ltd., ‫ (תורודהמ‬3) 1965



,,j



.'



a